"רוב האנטישמים שאני מכיר לא חושבים שהם אנטישמים. הם מגיבים בדיוק כמונו: יש להם כנסים ומבחינתם הם מגינים על זכויות אדם וחושבים שהם דווקא המתנגדים הגדולים ביותר לאנטישמיות", מנתח דויד הירש, פרופסור לסוציולוגיה בגולדסמיטס קולג' שבאוניברסיטת לונדון ומייסד תנועת Engage הפועלת נגד חרם אקדמי על ישראל.
לדבריו, "תחומים כמו מדעי הרוח והאמנות הופכים לעוינים כלפי מי שיש לו קשר כלשהו לישראל וכלפי רוב היהודים. הפתרון הוא להעביר את הדיון לתוכן ולעובדות, כי בדרך הזו די ברור מי בעצם מבצעים רצח עם ומי לא. אפשר לומר שכל צד מתייצב עם שורת עובדות משלו. קשה מאוד לסחוף את הקהל בהשוואות בין 7 באוקטובר לעזה".
הירש, כמו דוברים אחרים של הקהילה היהודית באירופה, הגיע החודש לווינה לפסגת "חשוב לפעול". את האירוע ארגנו התנועה למאבק באנטישמיות (CAM), ארגון עצמאי הפועל ברחבי העולם כבר חמש שנים ויוצר קשרים בין ראשי ערים ופוליטיקאים כדי להשפיע על המאבק באנטישמיות, ו-ELNET, ארגון אירופי שנוסד ב-2007 ופועל לחיזוק הקשרים בין ישראל לאירופה.
בדרך כלל אירועים כאלה עוסקים בדיווח על עליית האנטישמיות באירופה. החידוש בכנס הוא ההתמקדות בדרכי פעולה למלחמה בנגע המתפשט בעולם ושובר שיאים שלא נראו מאז מלחמת העולם השנייה. מספר האירועים האנטישמיים מאז 7 באוקטובר גדל בכ-400% בחלקים מסוימים באירופה. "אנחנו מפסידים בקרב", אמר בתחילת הפסגה ד"ר אריאל מוזיקנט, נשיא הקונגרס היהודי באירופה, "57% מיהודי היבשת שוקלים לעזוב. בעוד כמה שנים 50% מהקהילות לא תתקיימנה יותר".
חשיבות האירוע הוא בקהל היעד. רוב המשתתפים בפסגה הם חברי פרלמנט ונציגי ערים מרחבי אירופה, שאינם יהודים אך נחושים לפעול נגד התופעה ההולכת ומתפשטת באופן מפחיד. הם באו לכנס כדי לספר מה הם עושים ולשמוע רעיונות חדשים לדרכי פעולה. בין הערים: קרקוב, לובליאנה, ברלין, וינה ומאלמו. מעבר לנושאים שנידונו בנוכחות כל הקהל, נערכו גם דיונים בקבוצות קטנות בנושאי בלימת האנטישמיות והחרמות ברשת, באוניברסיטאות ובספורט. בדיון הזה השתתפה יעל ארד, יושבת ראש הוועד האולימפי בישראל, שהתמודדה בהצלחה עם הנושא הכאוב במשחקים האולימפיים בפריז הקיץ.
סשה רויטמן-דרטווה, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות, הכריז: "אנחנו מאמינים בשיתופי פעולה עם מגוון רחב של אנשי ממשל וראשי ערים, מנהיגי דת וקהילה, דיפלומטים, מובילי תרבות ומשפיעני רשת, אנשי חינוך, אמנים ומנהיגים עסקיים; בדרך זו, בגיוס כולל של דיסציפלינות רבות, אנו סבורים שנוכל ליצור קואליציה עולמית נגד האנטישמיות ולהביא לשינוי חברתי אסטרטגי, עמוק ומשמעותי בכל הקשור במלחמה באנטישמיות".
9 צפייה בגלריה
אוריאנה מרי קרוגר, העומדת בראש התנועה למאבק באנטישמיות באירופה
(צילום: Alissar Najjar)
9 צפייה בגלריה
וולפגנג אלכסנדר סובוטקה. מציע לחייב את הנוער לבקר באתרי זיכרון לשואה ובמחנות ריכוז
(צילום: Alissar Najjar)
למה בווינה? אוריאנה מרי קרוגר, ראשת התנועה למאבק באנטישמיות באירופה, מסבירה: "זו עיר שעושה עבודה מדהימה במאבק נגד אנטישמיות וגזענות. יש לה היסטוריה של קהילה יהודית מפוארת. כבר היו לנו פסגות ביוון ובגרמניה, ובשנה הבאה תהיה לנו פסגה בפריז".
באוסטריה שריפת דגל ישראל אסורה, ובווינה הקריאות "מהנהר לים, פלסטין תהיה חופשית" אינן חוקיות. בפתיחת האירוע נאם נשיא המועצה הלאומית האוסטרית לשעבר, וולפגנג אלכסנדר סובוטקה, לוחם ידוע נגד האנטישמיות. בין הפתרונות שהציע בנאומו היו "חובת ביקור באתרי זיכרון לשואה ובמחנות ריכוז לכל הנוער במדינה, תמיכה במחקרים על אנטישמיות באקדמיה כדי להילחם בבורות השוררת בקמפוסים והבהרה ברורה של מוסדות ומפלגות שמכירים ב-7 באוקטובר כפוגרום הגדול ביותר נגד יהודים מאז השואה".
גם שגריר ישראל בווינה, דוד רוט, הדגיש את המאמץ האוסטרי להילחם באנטישמיות: "אותה אוסטריה שבה היטלר התקבל בתשואות, כעת מובילה את המלחמה נגד אנטישמיות באירופה. הנרמול של האנטישמיות, והמצב שבו יהודים הפכו למיעוט הנרדף היחידי שטענות לגזענות כלפיו נדחות בזלזול, אינם יכולים להימשך. חשוב לזכור שמאבקן של מדינות אירופה באנטישמיות אינו טובה שהן עושות ליהודים או לישראל, אלא חלק מהמלחמה על זהותה ואופיה של אירופה. החשש לעזיבת יהדות אירופה אמיתי, וכפי שההיסטוריה הוכיחה, זו תהיה אינדיקציה להתפרקותה של אירופה".
לפני שמתלהבים יתר על המידה נזכיר שעל פי איחוד הקהילות היהודיות באוסטריה, דווח על 1,147 תקיפות אנטישמיות באוסטריה ב-2023, 720 מהן אחרי הטבח ב-7 באוקטובר. זו עלייה של כ-60% לעומת השנה שקדמה לה – אולם המאבק האוסטרי בתופעה המזעזעת עדיין ראוי להערכה.
אחד המאבקים החשובים שקודמו לפסגה הוא המאבק להכרה בהגדרת האנטישמיות של IHRA, כוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה – הגדרת עבודה לא מחייבת מבחינה משפטית, שנוסחה בבודפשט ב-2015: "אנטישמיות היא תפיסה מסוימת על יהודים, שיכולה לבוא לידי ביטוי כשנאה כלפי יהודים. ביטויים מילוליים וגופניים של אנטישמיות המכוונים כלפי יחידים, יהודים או לא-יהודים, ו/או נגד רכושם, נגד מוסדות של קהילה יהודית ואתרים דתיים... ביטויים מעין אלה יכולים גם להיות מכוונים נגד מדינת ישראל, כשזו נתפסת כקולקטיב יהודי". הגדרה זו, שמחשיבה גם ביטויי שנאה נגד מדינת ישראל ונגד זכותה להתקיים כביטוי של אנטישמיות, חוזרת ועולה כהצעת חוק במדינות המבקשות כלים להילחם באנטישמיות.
"אין פתרון כולל"
אז מהן הבעיות המרכזיות שחווים היהודים באירופה, ומהם הפתרונות המוצעים? "אין פתרון כולל", מסביר קרסטן אובסט, מנכ"ל ELNET בגרמניה, אוסטריה ושווייץ, "זה פאזל ענק. עצם העובדה שאנחנו מצליחים להביא לכאן מכתיבי מדיניות מכל אירופה והם מדברים בינם ובין עצמם על ההתמודדות בארצם ועל המאבק בכל מקום הוא ההישג הגדול של אירוע כזה".
אוריאנה מרי קרוגר מצביעה על כמה מגמות: "מדינות במערב אירופה, שיש להן עבר קולוניאלי, הפכו לאנטישמיות מאוד. דווקא שם מכנה האוכלוסייה את ישראל 'מדינת אפרטהייד' והרבה מהאירועים האנטישמיים קשורים לישראל. במזרח אירופה חשוב לשמר את זכר השואה ולעזור למחקר בהיסטוריה היהודית, אבל יש פחות בעיות הקשורות למדינת ישראל. אנחנו עובדים בעיקר עם ראשי ערים וחברי פרלמנט כדי לשנות את המדיניות בתוך הממסד, להטמיע מדיניות למלחמה באנטישמיות, ואנחנו כבר רואים תוצאות. אנחנו קיימים חמש שנים ויצרנו קשר משמעותי עם 400 עיריות באירופה. בארה"ב הצלחנו להכריז על 'יום מורשת יהודית' ואנחנו מקווים ליישם יום כזה גם באירופה".
השימוש ב"אנטי ציונות" (כפי שמכנים כאן את העוינות לישראל) כנשק אנטישמי מטרידה מאוד את המשתתפים. קשה יותר להילחם בעמדות פסבדו-פוליטיות שאין להן קונצנזוס פרו-ישראלי מאשר באנטישמיות, שכולם מסכימים כי הוא סכנה לדמוקרטיה באשר היא. זהו נושא רגיש שמעניין מאוד את עשרות חברי הפרלמנט ונציגי הערים שהתכנסו כאן, באולם ספון העץ במרכז וינה, כשתי דקות הליכה מהאופרה, במקום שבו נראה כי התרבות המנומסת רחוקה כל כך מגילויי האלימות האנטישמיים.
9 צפייה בגלריה
סימה וואקנין-גיל. השילוב בין תנועות חברתיות לאנטי-ציונות מסכן את ישראל ואת היהודים
(צילום: Alissar Najjar)
"פוליטיקת זהויות, הצטלבויות, תנועת ההתעוררות (woke) ותיאוריה ביקורתית של הגזע (CRT) הן אידיאולוגיות או תנועות חברתיות שבפני עצמן אינן מהוות סכנה מהותית ליהודית, גם אם מטבע הדברים היהודים נמצאים בהם בצד הלא-נכון של המשוואה. מה שמסוכן אסטרטגית הוא החיבור בין אלו לאנטי-ישראל ולאנטי-ציונות", אומרת תא"ל (מיל') סימה וואקנין-גיל, שכיהנה כצנזורית הצבאית הראשית וכמנכ"לית המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה. "הצירוף בין הנושאים הללו עלול לסכן את הביטחון הלאומי של ישראל ושל העם היהודי". וואקנין-גיל חברה היום בוועד המנהל של התנועה למאבק באנטישמיות, וניווטה חלק מהדיונים בפסגה.
בין ההצעות שהועלו נמצאות Naming and Shaming, שיטה שעובדת מצוין נגד מוסדות או חברות מסחריות שאינם ממהרים להגיב, או התארגנות קהל תומך ישראל בתחרויות ספורט. בצרפת קיים כבר ארגון המכונה No Silence, שמארגן אוטובוסים עם אוהדים לכל משחק של נבחרת ישראלית.
נושא הרשתות החברתיות הוא תחום קשה במיוחד. ללא סנקציות כספיות קשה להאמין שהחברות הגדולות ישנו את מדיניות הפיקוח הרופסת. ההמלצות, בין השאר, הן ליצור פלטפורמת דיווח עצמאית או קנסות למגדפים ו"פרסי קידום ברשת" לאוהדים מצד הפלטפורמות.
נושא חשוב מאוד הוא גילויי האנטישמיות בקמפוסים. נציגי ארגוני הסטודנטים בגרמניה ובאוסטריה סיפרו על תקיפות, מחיר שהם משלמים כשהם מתעמתים עם מרצים פרו-פלסטינים ושיחות ארוכות עם ראשי האוניברסיטה שאינן מובילות לפתרונות. "הם לא באמת מבינים את הבעיה והשינוי קטן מאוד", אמרה חנה אסתר ויילר, נשיאת איגוד הסטודנטים בגרמניה וסגנית נשיא איגוד הסטודנטים היהודים באירופה. "איבדנו חברים מאז 7 לאוקטובר. חלק מהסטודנטים היהודים באים רק לשיעורים. הם לא נכנסים יותר לקפיטריה. חלקם שוקלים לסיים את התואר בישראל".
היא מוסיפה ואומרת: "מבקשים מאיתנו נתונים על האירועים האנטישמיים בקמפוס כמו שיש בארה"ב. אין לנו סטטיסטיקות כאלה. דורשים מאיתנו שיח עם אנשים שחוגגים טבח. לא מזמן, בהפגנה ליד הבונדסטאג, הונף שלט: 'שחררו את פלסטין מתחושת האשמה של השואה'. אנחנו מותשים. אנחנו זקוקים לעזרה כדי לחזק את הזהות החיובית שלנו ואנחנו צריכים תמיכה כספית, כי אחרת לא יהיה דור צעיר של מנהיגים יהודים בקהילות".
ד"ר ג'ושוע קרוג, מומחה להיסטוריה יהודית ותאולוגיה, סיים את התואר בניו יורק, שהה בארץ ומלמד עכשיו באוניברסיטת היידלברג. הוא הציע שורת צעדים פרקטיים: "להיות פעילים ולא רק להגיב להתקפות, לוודא שנשיא האוניברסיטה יודע מה עובר על הסטודנטים היהודים, מה זה אומר עבורם להיכנס לכיתה והאם הם בטוחים בשטחים הציבוריים של הפקולטה, ולברר מה האוניברסיטה עושה בנידון. לא ייתכן שיגידו לסטודנטים יהודים 'עדיף שלא תעברו כאן, יש הפגנה פרו-פלסטינית'. האם יהודי מרגיש בטוח באוניברסיטה כשהוא עונד מגן דוד? מה האסטרטגיה לטווח ארוך של המוסד ולא רק הטקטיקה לפתרון הבעיה? האם הם מצהירים באופן ברור על החוקים נגד אנטישמיות? האם החוקים מיושמים, ואם לא, למה? האם אלו שטוענים שהם פרו-פלסטינים הם באמת כאלה או שהם תומכי חמאס? לא צריך לתת להם מקום באופן אוטומטי, אלא לבדוק קודם מה עמדתם בדיוק".
קולות מפסגת ראשי ערים נגד אנטישמיות שנערכה בקליפורניה
(צילום: דניאל אדלסון)
"החיים היהודיים עברו מהמרחב הציבורי לפרטי", אומר קרוג. "לפעמים בא לי לעמוד בחוץ עם שלט: 'אני יהודי – שאל אותי מה שתרצה', אבל זה בלתי אפשרי יותר. בסופו של דבר תפקידם של הלא-יהודים להיאבק נגד האנטישמיות. בתנועה למאבק באנטישמיות משתתפים המון לא יהודים. זו החשיבות האמיתית של הפסגה הזו: ליצור קשרים עם פוליטיקאים, ראשי ערים וראשי אוניברסיטאות כדי שיישמו את ההצעות האלה".
הכותבת הייתה אורחת התנועה למאבק באנטישמיות (CAM)
