לסרן מוטי קמינשטיין (24), תושב תקוע, יש סיפור חיים מיוחד, ועכשיו הוא יכול להוסיף לרזומה שלו פרט מעורר גאווה נוסף: לפני מספר ימים מונה למפקד פלוגת ח"ץ, חרדים-צנחנים, והיה לראשון שמקבל את התפקיד לאחר ששירת בפלוגה מאז גיוסו.
קמינשטיין העביר את רוב ילדותו באוקראינה, שם היו הוריו בשליחות מטעם חב"ד. כשהיה בן 14 עלה לישראל. "הגעתי לארץ כדי ללמוד בישיבות של חב"ד. באוקראינה לא היו ישיבות כאלה", הוא מספר, "למדתי בישיבה, ובגיל 19 החלטתי להתגייס. כשהגעתי לארץ זה בכלל לא היה בתכנון, אבל כשהתבגרתי הבנתי שזה דבר שחשוב לעשות – ולא סותר בכלל את הערכים שעליהם גדלתי, להפך".
פלוגת ח"ץ שאליה התגייס שונה, מטבע הדברים, בנוף הצה"לי בכלל ובחטיבת הצנחנים בפרט. היא הוקמה לפני כשש שנים במטרה לאפשר ללוחמים מהמגזר החרדי להתגייס לשירות משמעותי, ובמקביל לשמור על אורח חיים חרדי.
"לפני הגיוס לא היה לי מושג מה זה צבא, אף אחד מהחברים שלי ומהסביבה הקרובה לא התגייס", מספר קמינשטיין, "הרצון שלי היה שהמעבר מהישיבה לצבא לא יהיה חד מדי, ולכן ח"ץ התאימה לי. מצד אחד זה צנחנים, חטיבה עם מורשת, ומצד שני אני יכול לשמור על אורח החיים שלי. זאת פלוגה שונה מאוד. יש בה תחושה משפחתית וכל מי שמגיע אליה מגיע מרצון. ל-100 אחוז מהלוחמים פה היה פטור מגיוס, והם החליטו שזה מה שהם רוצים לעשות. כולם מאותו רקע חברתי ותורני. זה מדהים בעיניי".
קמינשטיין התגלה עם הזמן כחייל מצטיין ונשלח לקורס קצינים. עכשיו מגיע המינוי המכובד. "זה מטורף", הוא מודה, "אין לי מילים לתאר את זה. לא תכננתי להגיע לשם. זו תחושה שהגעתי לפסגה. השאיפה הגדולה ביותר שלי היא להביא את הפלוגה למקומות הכי גבוהים שאני יכול".
3 צפייה בגלריה
קמינשטיין עם משפחתו, שחזרה לארץ בעקבות המלחמה באוקראינה. "תמכו בי ואפילו דחפו אותי מאוד"
(צילום: באדיבות המשפחה)
על אף שבחר במסלול לא שגרתי, התגובות חיוביות. "המשפחה שלי מאוד תומכת", מספר קמינשטיין, "הם תמכו בי כשהתגייסתי וגם כשיצאתי לקצונה. אפילו דחפו מאוד. גם בסביבה הרחוקה יותר כבר מבינים שזה לא מה שהם חשבו. כשהתגייסתי, בישיבה אמרו שאני מחפש את 'הדרך החוצה'. עם הזמן הם ראו שזה לא נכון. השירות שלי קשור לעולם ערכי, לעולם של שליחות, והם מעריכים את זה מאוד".
קמינשטיין, שנמצא בארץ לבדו כבר עשור, זכה לפני מספר חודשים להתאחד עם משפחתו, ששבה לארץ בגלל המלחמה באוקראינה. "הם עוד מתמקמים בישראל", הוא אומר. כשנשאל אם קשה לו לראות את המקום שבו נולד וגדל תחת הפגזות, הוא עונה: "אין ספק שהמראות שם קשים, וזה כואב, אבל אני לא מרגיש שזה הבית שלי. ישראל היא הבית שלי, ועליה אני שומר".
