"אנחנו נוהגים לומר 'יימח שמו וזכרו' – ואלה מקדשים את שמו ואת זכרו": שעון יד מוזהב המיוחס לאדולף היטלר נמכר בסכום של 1.1 מיליון דולר במכירה פומבית, לצד פריטים נאציים אחרים – מה שעורר זעם בקרב מנהיגי ארגונים יהודיים. הרב ישראל מאיר לאו, יו"ר מועצת "יד ושם" והרב הראשי לישראל לשעבר, מתקשה להבין את טרנד המכירות הפומביות הסוחרות בחפצי הצורר הנאצי, ותוהה: "איך אפשר בכלל להכניס הביתה שעון כזה, שמהווה לוח זמנים של השמדת עם – גברים, נשים וטף – על לא עוול בכפם? בזה מתפארים? את זה רוצים להנציח? זה לא מובן לי".
בית המכירות ממרילנד שניהל את המכירה, טען להגנתו כי הוא מוכר את הפריטים דווקא כדי לשמר את ההיסטוריה, אבל ממשיך לספוג ביקורת חריפה ממוקירי זכרם של קורבנות השואה. בריאיון לאולפן ynet, הרב לאו – בעצמו ניצול שואה – תוקף את הסוחרים בחריפות: "אותי זה מגעיל ודוחה לחלוטין. אני לא מעלה על דעתי ולא מסוגל להבין איך אנשים יכולים להזדהות ולהביע הערכה, ואולי הערצה, לדמות השפלה ביותר שהייתה לאנושות. בן אדם שקם בלי סיבה להשמיד עם – מי הולך להתרפק על הזיכרון שלו?"
בוא נדבר רגע על החברה שלנו. שני מתמודדים מ"האח הגדול" עשו בהומור תנועת הצדעה במועל יד. כשזה קורה בבית שלנו, מה אנחנו בכלל יכולים לומר לעולם?
"אני לא רואה בזה ביטוי כל כך חמור ונורא. ראיתי אתמול בעיתון שהיה סיפור כזה טיפשי, ילדותי, בלתי מובן, כמעט מופרע – זה ראוי לכל גינוי, אבל לא צריך להגזים עם זה יותר ממה שזה. אותי מטרידה האנטישמיות של הצעירים ברחבי תבל, גם במדינות ידידותיות לנו, כמו ארצות הברית.
"תראי מה קורה באירופה, בארה"ב, באמריקה הלטינית – הם יודעים מי היה היטלר ומה היה בשואה, חלקם אפילו ביקרו במוזיאון שקשור לנושא, בוושינגטון או במקום אחר. זה מה שמטריד אותי. למה השנאה הזו? למה הבוז הזה? עומדים סטודנטים במכללות הטובות ביותר בארה"ב, ביניהם אפילו יהודים, שבאים וחוזרים על ביטויים וסיסמאות של הנאצים יימח שמם. את זה אני לא יכול להבין. בעיניי זו מחלת נפש בינלאומית, אין לי שום הסבר לזה. זה לא רציונלי ואין בזה שום היגיון. זו פשוט מחלת נפש שקוראים לה אנטישמיות".
תקווה לאחדות
הרב לאו סבור כי מדובר באותה אנטישמיות ישנה – המתובלת כעת בלבוש המודרני של שנאת ישראל ושנאת הציונות. "יש ביטוי בתלמוד – 'הלכה היא בידוע שעשיו שונא ליעקב'. לעשיו יש המון גלגולים, בעוד שזרע יעקב נשאר עם אותה שפה, אותן תפילות, אותם מנהגים ואותו מקור. עשיו החליף שפה וגאוגרפיה, אבל ההיסטוריה נשארת אותו דבר – שנאת עולם. זו מחלת נפש איומה. שנאו אותך כשהיית שונה מהם בפולין, שנאו אותך כשהיית בדיוק כמותם בגרמניה. שנאו אותך כשלא היה לך בית, שונאים אותך היום כשיש לך בית. זה דבר בלתי מובן בעליל".
בנוגע לעלייה באנטישמיות, אומר הרב לאו: "אני עדיין משתדל לשמור על מידתיות. זה לא מזכיר לי את מה שאני זוכר מילדותי באירופה, אבל בוודאי שהתופעה הזו באה במטרה לחדש ולרענן את הביטויים והסיסמאות השפלות שהיו באירופה בשנות ה-30 וה-40. ודאי שזה מדאיג ומצמרר. לא מובן למשל מה יש לסטודנט בארה"ב, לא משנה המוצא שלו, נגדנו. מה עשינו לו? מדוע השנאה היוקדת? במיוחד כאשר מערבבים את זה עכשיו עם המאבק על ישראל, על זכותנו כאן, שזה כבר סיפור בפני עצמו".
למרות הכול, הוא מקפיד לשמור על אופטימיות, ומדגיש כי "עברנו דברים הרבה יותר קשים מזה. יש לנו בית, לאום, את השפה שלנו והמורשת שלנו. אני מאמין שנישאר כך לעד ולעולמי עולמים".
אנחנו נמצאים בימי בין המצרים, לקראת תשעה באב, ומדברים הרבה על המחלוקות בחברה הישראלית. אתה חושש כשאתה רואה את גובה הלהבות בתוך החברה?
"כן, אבל זה לא חדש. המאבקים בתוך העם היהודי, ההתפלגויות ואפילו השנאות היו מאז ומתמיד. נכון שזה מזכיר את העניין של שנאת חינם, שעליה חרב בית המקדש השני, אבל היום השונאים אפילו לא אומרים שזו שנאת חינם. הם מצדיקים את זה, ומדברים בכל מיני סיסמאות שמצדיקות לכאורה את ההתבטאויות והיחס שלהם. מאיפה זה בא?"
לתחושתך, הלהבות גבוהות בגלל מה שקורה במערכת הפוליטית? בגלל הפוליטיקאים?
"גם, אבל אסור להגזים בנושא הזה. עובדה שלמחרת יכולים פתאום לשבת אלה מימין, אלה משמאל ואלה מהמרכז, אלה שיותר שומרים מצוות ואלה שפחות, למצוא שפה משותפת ולומר שהכול מתוך דאגה לאחדות המדינה והעם. אני מקווה שזה יקרה ונשב ביחד, נמצא מה טוב לעם ישראל ולמדינת ישראל. אני אופטימי".