המגילות מתעוררות לחיים: ריאיון עם ד"ר יואל פינקלמן באולפן
(צילום: נויל האריס)
מאות מגילות אסתר, חלקן עתיקות ונדירות במיוחד, מספרות את סיפורן של הקהילות היהודיות ברחבי אירופה ויהדות המזרח. מדובר באוסף הגדול מסוגו בעולם, הכולל למעלה מ-20 אלף פריטים הנוגעים לכתבי יד ומגילות שאינן מסורתיות - ובתוכם למעלה מאלף מגילות מסורתיות, ונמצא בספרייה הלאומית - כשהקדומה שבהן היא מהמאה ה-15, מספרד – שנים אחדות לפני גירוש היהודים ב-1492.
"כל מגילה היא ייחודית, כי כל מגילת אסתר כתובה בכתב יד", מספר ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, בריאיון לאולפן ynet. "יש מגילות מאוירות יפהפיות מהמאה ה-17 ומהמאה ה-18. האיורים מבוססים דווקא על ספרי דפוס עם ציורים ממקרא של אמנים נוצריים. האמן היהודי כאן הושפע מהתרבות הסובבת".
פינקלמן מסביר כי בניגוד לספרי תורה, ההלכה מאפשרת לצייר את מגילת אסתר, וכך ישנן מגילות צבעוניות ויצירתיות, מיניאטוריות וענקיות. רוב המגילות באוסף נסרקו, וניתן לצפות בהן באתר הספרייה הלאומית או באתר "כתיב", המרכז סריקות של כתבי יד יהודיים ועבריים מרחבי העולם.
"ברוב המקרים, האיורים במגילות לא מבוססים על תקופת המקרא, כפי שהיה בפרס העתיקה - אלא על האופנה והסגנון של אירופה או של התרבות הסובבת. כך היה נהוג כמעט בכל האמנות, היהודית והלא-יהודית, בראשית העת החדשה באירופה. אנחנו רואים ציורים של מגילת אסתר כפי שיהודים ואמנים דמיינו את הסיפור בתקופתם שלהם".
עדות ייחודית ליהדות ספרד
המגילה הקדומה ביותר באוסף, כאמור, היא זו המיוחסת לקהילת יהדות ספרד – והיא בת למעלה מ-550 שנה. היא נתרמה לספרייה הלאומית ונחשבת לאחת המגילות היקרות ביותר בעולם. המגילה כתובה בעור ובכתב יד, ומהווה את אחת מהעדויות הבלעדיות והיחידות של קהילת יהודי ספרד ופורטוגל במהלך ימי הביניים.
כתב היד מתוארך לשנים שבין 1470-1460, תקופה קצרה לפני גירוש היהודים מספרד וההכרח להמיר את דתם בפורטוגל. בתקופת הגירוש נאלצו היהודים להשאיר את מרבית נכסיהם מאחור, ולמסור את רכושם לשליטי המדינות. מסיבה זו, מעטים הם כתבי יד ששרדו את תקופת האנוסים והמגורשים.
המגילה נכתבה בדיו חום על גבי עור (גוויל, בלשונם של סופרי סת"ם), בכתב סופרים שאופייני ליהדות ספרד בימי הביניים. בעמודה הראשונה, לפני תחילת המגילה עצמה, כתובות הברכות שמברכים לפני קריאת המגילה בפורים ולאחריה. המגילה הוקראה ככל הנראה בפני הציבור במהלך חג הפורים בחצי האי האיברי, במחצית השנייה של המאה ה-15.
על אף שמדובר בעדות היסטורית ליהדות ספרד שלפני הגירוש, ניסיונות מחקריים לגלות היכן נשמרה המגילה לאורך 500 השנים שחלפו לא נשאו פרי, ולא נמצאה עדות שתספר לאן היא נלקחה לאחר הגירוש.
היהודים בהולנד שדמיינו נקמה
הרובע היהודי באמסטרדם הוקם במהלך המאה ה-17, כאשר שתי קהילות שונות התיישבו שם – הקהילה האשכנזית והקהילה הפורטוגלית, שכללה את היהודים מגורשי ספרד. היהודים מהקהילה הזו היו עוד נסערים מגירוש ספרד, והדבר בא לידי ביטוי באיורים של מגילת אסתר שהשתמרה מאז בארכיוני הספרייה הלאומית.
השמחה של יהודי פורטוגל בפורים התערבבה עם יצר הנקם על עוולות שחוו בארץ מוצאם. כפי הנראה, בסוף המאה ה-17 או ראשית המאה ה-18 הזמינו בני הקהילה צייר שיאייר עבורם את מגילת אסתר. הצייר האלמוני צייר במגילה כמה סצנות בלתי נשכחות, שכוללות, בין השאר, הוצאות אכזריות להורג, קרבות וסצנות לא קלות לעיכול.
בציורים האלה ניתן לראות מעין נקמה של היהודים בספרדים, במחאה על הגירוש. יש המסבירים כי הספרדים, מפעילי האינקוויזיציה, נתפסו כרשעים לעומת יהודי הולנד "הטובים". המגילה הייתה דרכם של יהודי הולנד לנקום בהם – לפחות על הנייר, בדמיון, דרך ציורים של מיתות אכזריות.
בשער המגילה מצוירות שתי נשים בעירום חלקי – כמעין רמיזה לקוראים שהם הוזמנו למחזה תיאטרלי. בהמשך מופיעים בה מראות אלימים כמו הריגת ושתי שמתוארת רק במדרש, תליית המן ובניו, וההרג שביצעו יהודים באויביהם.
באיור לפסוק "...וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו – כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" רואים את מוביל הסוס, המן הרשע, כשעל גופו ופניו נזרקים בטעות מי שופכין בידי בתו שלו – כמתואר בתלמוד הבבלי.
באחד הציורים נראים היהודים שניצלו כורעים ברך בבית הכנסת ומודים לאל. עיצוב בית הכנסת וארון הקודש המופיעים בציור טיפוסיים לקהילה הפורטוגלית באמסטרדם.
כדי להדגיש את גורל הגויים הרודפים את העם היהודי, סיפק האמן איור שמציג מעין "פס ייצור לברית מילה". על פס הייצור הזה מוטלים שלושה גברים לא יהודים הנאנקים מכאבי החיתוך, בזמן שארשת פני המוהלים שלווה. הפסוק מהמגילה שאיתו מתכתב הציור הוא "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים".
מאיטליה באהבה
המגילה שכתב משה בן אברהם פסקארול באיטליה ב-1616, שאורכה יותר מארבעה מטרים וגובהה כ-27 ס"מ, הוזמנה עבור אדם בשם מרדכי בן אליהו הלוי, שחי בעיירה קטנה בשם בריסילו (Brescello), סמוך לפארמה. המידע הביוגרפי ידוע מפני שהוא כתוב במגילה. בעולם קיימות היום עוד שתי מגילות שכתב ואייר פסקארול.
המגילה מעוטרת בשלל צבעים, ומחולקת לעמודות על ידי עמודים בצבע כחלחל-ירקרק, וביניהם אגרטל שממנו עולה ענף עטור פרחים. כל עמוד נשען על בסיס מלבני שעליו ציור של חיה, עוף או צמח. מעל לכל עמוד: פרוטומה (חלקו העליון) של גבר לבוש.
האיורים במגילה מלמדים על חיי היהודים – לא בפרס, אלא באיטליה, שכן ציורי המגילה מתארים את חיי הקהילה היהודית האיטלקית במאה ה-17. לצד הטקסט מופיעים ציורים של מצבים מהמגילה, המדגימים את התרבות החומרית (לבוש, אכילה ודיור) האיטלקית בתקופה שבה חי הצייר.
8 צפייה בגלריה
הפסוק "וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל" במרכז
(צילום: הספרייה הלאומית)
לכל איור במגילה הוצמד פסוק ממגילת אסתר שמאיר אותו באור מסוים. רק איור אחד מתהדר בתוספות הלקוחות ממקורות אחרים – איור שבו המן הרשע מעניק למרדכי היהודי הלבוש בגדי אבלות את בגדי המלך. בייצוג הסצנה הזו מופיעים שלושה ילדים המפרשים אותה, ומבין שלושת הפסוקים (הלקוחים כולם מספרים אחרים בתנ"ך), הפסוק השלישי הוא המעניין ביותר – "וְנָתַתִּי אֶת נִקְמָתִי בֶּאֱדוֹם בְּיַד עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל, כ"ה, י"ד).
הבחירה בפסוק הזה חושפת מעט מכוונת המאייר: מסורת ישראל קישרה את אדום לא עם פרס, אלא עם האימפריה הרומית, ובהמשך עם הנצרות כולה. היות שמדובר במגילה איטלקית המשופעת בציורים של דמויות מאיטליה בתקופת הרנסנס ולא רק מפרס, המסר הנסתר של המאייר היה ככל הנראה כזה המבקש לעודד את יהודי איטליה: אל דאגה, בכל דור ודור ובכל מקום שבו ישכנו בני עמו ישראל – ינקום הקדוש ברוך הוא על הפגיעה בהם.
