החרדי במסכה: לנהל חיים כפולים כחרדי וחילוני
(צילום: שמוליק דודפור)
שלמה (שם בדוי) כלוא בין שני עולמות: כלפי חוץ ובחברת אנשים מקהילתו, הוא נראה וחי כחרדי - אבל עמוק בלב ובתוך ביתו, הוא לא מאמין באלוהים ומתנהג כחילוני. שלמה הוא אחד מני רבים שנטשו את הדת אך אינם מסוגלים לעשות זאת באופן מוצהר, בגלל המחיר האישי והמשפחתי הכבד שתגבה מהם החברה. אותם "אנוסים" כבר השלימו עם העובדה שעד סוף ימיהם ינהלו חיים כפולים, כשיציאה מהארון כלל איננה באה בחשבון.
"אני חי בתוך החברה החרדית, וליציאה בשאלה יש מחיר גבוה מדי מבחינתי. לכן אני נאלץ לבחור להישאר בתוך החברה - ולהסתיר את דעותיי ואת אמונותיי", הוא מסביר בריאיון לאולפן ynet, את הסיבה שבחר להתראיין במסכה ותוך עיוות קולו. עם זאת, הוא עדיין מקווה להסיר אותה יום אחד, בלי לשלם את מלוא המחיר – ולו בשביל התקווה הזו, הוא אומר, החליט לחשוף את סיפור חייו, לרגל שבוע המודעות הבינלאומי ליוצאי החברה החרדית, המצוין השנה לראשונה ביוזמת עמותת "יוצאים לשינוי".
את ילדותו ונעוריו עשה שלמה בלב המיינסטרים החרדי, באחת הקהילות החרדיות הגדולות בארץ. כמו כל ילד בן המגזר הוא למד במוסדות החרדיים - בתלמוד תורה, אחר כך בישיבה קטנה ובישיבה גדולה. לפני עשור, כשהוא בן 20, החליט שלמה לצאת למסע לחיזוק האמונה, אך זה הסתיים בדרך שונה משחשב או קיווה.
"ישבתי שעות בספריות וקראתי ספרות מחקר על המקרא, התלמוד וההלכה הרבנית", הוא מספר. "לכתחילה רציתי לבדוק את הסיבות לאמונות שלי, ולא הייתה לי כל מחשבה שאגיע לאן שהגעתי, בסופו של התהליך. התקווה הייתה שאצא מחוזק ומאמין יותר, אבל נסתרות דרכי ה'. בסוף הגעתי למסקנה אחרת ממה שקיוויתי לה".
"לא שיתפתי אף אחד במה שעובר עליי"
כמה שנים ארך התהליך, ובסופו, הוא משתף, "הגעתי למסקנה שההתגלות בהר סיני כנראה לא התרחשה, ומאז הגדרתי את עצמי כלא מאמין. בגלל שהייתי אז נשוי עם ילדים, חששתי לשתף את חוסר האמונה שלי עם עוד אדם מלבדי. לא שיתפתי אף אחד במה שעובר עליי, כשבמקביל אני ממשיך לשמור על מצוות הדת למראית עין".
גם את אשתו לא שיתף, ולקח זמן עד שהסוד צף ביניהם. שנתיים תמימות, למעשה: "גם זה לקח זמן. במשך תקופה לא סיפרתי דבר, כי בתקופה הראשונה זה מאוד היה קשה לי. כשאזרתי אומץ וסיפרתי לאשתי, חששתי שהיא לא תרצה לחיות איתי יותר, אבל למרבה ההקלה היא רצתה שנמשיך להיות יחד בתנאי שאשמור על הדת בתוך הבית, ושאף אדם לא יידע על כך. זה היה קשה ועדיין קשה גם לה, אבל החלטנו להישאר ביחד".
כבר שנים שהוא כך: מנהל חיים כפולים. ילדיו אינם יודעים, גם לא הוריו. "כלפי חוץ אני חרדי 'רגיל' שנראה ומתנהג כחרדי, אבל הכול מתוך אילוץ. אין כאן איזושהי החלטה ערכית, אלא רק חישוב קר של מחירים. המחירים של 'היציאה מהארון' פשוט גדולים מדי עבורי, וזו הסיבה שאני נשאר שם".
"לא נמשך גם לתרבות האחרת"
שלמה לא לבד, וגם את זה לקח לו זמן לגלות. בחברה שבה האינטרנט בכלל והסמרטפונים בפרט הם לא מצרך טבעי בכל בית, לקח לשלמה שנה לגלות את פייסבוק, שם מצא, לדבריו, "חברים לצרה, דבר שהקל עליו את ההתמודדות ואת הקושי בחיים הללו. הרשתות החברתיות הן שבעצם אפשרו את המפגש הזה, ומי יודע, יכול להיות שגם בעבר היו הרבה אנשים כאלה, שפשוט לא יכלו להתחבר. אולי זו הסיבה לכך שהתופעה הזאת צוברת תאוצה ומוכרת יותר בימינו".
אחד הדברים הראשונים שאנשים שמאבדים את האמונה שלהם עושים, זה גם לזרוק את כל הסממנים החרדיים. אין לך שאיפה כזאת?
"לשמחתי אין לי את השאיפה הזאת, כי אחרת היה לי הרבה יותר קשה. אני לא מאמין, אבל גם לא נמשך דווקא לתרבות אחרת. התרבות החרדית היא סבבה עבורי. יש בה את החסרונות - והם גדולים, אבל בגדול החיים בה לא כל כך רעים. עצם ההסתרה היא שחורה לי. כשאתה מסתובב ליד אנשים, ויודע שאם הם היו יודעים מה עובר לך בראש, הם פשוט היו מחרימים אותך. זאת תחושה לא נעימה בכלל".
שבוע המודעות, המצוין גם בארה"ב, בבריטניה, בצרפת, באוסטרליה ובגרמניה, נפתח בחמישי שעבר ב"יום הבחירה" - ובעמותת "יוצאים לשינוי" שיזמה אותו, מדגישים כי הוא אינו יום של דתיים שהופכים לחילונים דווקא, או של חרדים שכופרים בסתר ליבם (כמו במקרה של שלמה), אלא של "חרדים שיוצאים מהחברה החרדית ונכנסים לחברה הישראלית הכללית".
בימים האחרונים ביקשו המארגנים לעורר מודעות לנושא בסדרה של אירועים, בהם מפגש של קבוצת יוצאים בשאלה עם שרים וחברי כנסת; כנס אקדמי בהשתתפות גורמי ממשל בכירים על הדרכים לקדם את היוצאים בחברה הישראלית; מפגשים "על הבר" בין יוצאים לקהל הרחב; הקרנות סרטים בנושא בסינמטקים - וסיורים בבני ברק ובמאה שערים בהדרכת חרדים לשעבר ומנקודת מבטם.
