האם לירון הצליח לזכור את כל הפסוקים כשהתקלנו אותו בשידור? צפו
(צילום: נויל האריס)
באחד הרגעים הזכורים מאולימפיאדת טוקיו, מועתז עיסא בארשים הקטארי וג'יאנמרקו טמברי האיטלקי הסכימו לחלוק ביניהם את מדליית הזהב בקפיצה לגובה. השניים סיימו את התחרות בשוויון מוחלט, ולמרות האפשרות ששניהם ינסו קפיצה נוספת כשובר שוויון, בארשים שאל את השופט אם יש אפשרות ששניהם יעמדו בראש דוכן המנצחים. השופט השיב בחיוב, ושני היריבים לחצו ידיים והתחבקו – מה שנתן את האות לחגיגות יוצאות הדופן של טמברי, שהשתטח על המסלול באצטדיון האתלטיקה ובכה מאושר.
הרחק מטוקיו, ארבעה חודשים בדיוק לאחר מכן, תרחיש דומה התממש בחידון התנ"ך העולמי למבוגרים. לירון בן משה ויאיר גוגנהיים סיימו בשוויון נקודות את שלב הגמר בחידון, שנערך בחנוכה בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית בירושלים, והמנחה אבשלום קור הכריז על שניהם כזוכים. גם במקרה הזה, שני הזוכים התחבקו בחום.
"התחרינו בהתחלה בחידון המחוזי, כי שנינו מהשומרון. אני הייתי ראשון והוא שני. אחר כך שוב בחידון הארצי לפני שנה. אנחנו חברים טובים מאוד", מספר בן משה. "אני מכיר את הסיפור האישי שלו והוא את שלי, ואני חושב שהוא בן אדם שראוי להתהדר בתואר חתן התנ"ך. אמרתי לו מראש שבעזרת ה' נזכה ביחד. כל החיים אני בורח מהלבד, אז למה שארצה לזכות לבד?
"מאז החידון אני לא מפסיק לקבל הודעות מאנשים שבטוחים שטעיתי בכוונה בשתי השאלות האחרונות, כדי ששנינו נזכה. אבל אין שום סיכוי שאעשה צעד לא ספורטיבי כזה. מה שמצחיק הוא שמחבר השאלות, יואב שלוסברג, התקשר אחרי החידון להתנצל ואמר שהיו צריכים לקבל את התשובות שלי. שאלו למשל מתי מוזכר לראשונה יהושע בן נון, ועניתי בהתאם ללשון השאלה מתי מוזכר יהושע בן נון כולל שם האב. הייתי בטוח שזו הכוונה".
"לחץ שאי אפשר לנשום איתו"
בן משה (26) יודע את התנ"ך כולו בעל-פה. למי שמתקשה להאמין, נערך לו בוחן פתע באולפן ynet – שהוא עבר בצורה מושלמת. מבחינתו, הזכייה בחידון התנ"ך הייתה קצת כמו זכייה של מכבי תל אביב באליפות המדינה בכדורסל: יותר מאשר שמחה מתפרצת, הוא חש הקלה עצומה. הוא עשה את המצופה ממנו. ככה זה כשאתה גדל כילד פלא שקפץ שתי כיתות, סיים חמש יחידות בגרות במתמטיקה בציון 100 כבר בגיל 14, ודובר שבע שפות (עברית, גרמנית, אנגלית, ערבית, צרפתית, ספרדית ורוסית). גם הישג יוצא מגדר הרגיל מתקבל במקרה שלך כמובן מאליו. למעשה, יש לך רק מה להפסיד.
לאורך החידון המתח ניכר היטב בשפת הגוף שלו. הוא תרגל נשימות, ואחרי סבב שאלות מושלם הוא ירד מהבמה כשהוא מתנשף בדריכות ומניע את זרועותיו מצד לצד, כמו מתאגרף שיורד מהזירה.
"לירון קצת עזר לי בעניין של הלחץ לפני החידון, כשאני רואה לידי מישהו לחוץ, אני משתדל להרגיע אותו ואז זה מרגיע גם אותי", מספר מנגד גוגנהיים (25), תלמיד בישיבת קרני שומרון, נשוי ואב לשניים. "מבחינתי עצם העובדה שהגעתי לשם בגיל 25 זה מעל ומעבר למה שחשבתי שאגיע. באופן טבעי אנשים הימרו עליו כזוכה, וגם אני באופן ברור הימרתי עליו, הרבה יותר משחשבתי להמר על עצמי".
"אם הייתי זוכה לבד, הייתי מערער כדי להפוך את התוצאה", הוא מוסיף. "נראה לי שמבחינת הידע אין חולקים על היתרון של לירון ביחס לכל שאר המתמודדים, וגם שאלו אותו שאלות נוראות ואיומות בסוף. כל מתמודד אחר היה טועה בהן".
בן משה: "מאז החידון אני לא מפסיק לקבל הודעות מאנשים שבטוחים שטעיתי בכוונה בשתי השאלות האחרונות, כדי ששנינו נזכה". גוגנהיים: "אם הייתי זוכה לבד, הייתי מערער כדי להפוך את התוצאה"
"היה עליי כזה לחץ של ציפיות. אמרתי שאם דווקא בשנה שלי ישראל לא תזכה, לא ישכחו לי את זה. והנה, בשנה שלי ישראל זכתה פעמיים", אומר בן משה ומחייך. הפרס, אגב, עומד השנה על 25 אלף שקלים לכל אחד מהם.
כל מי שמכיר אותך חשב שתזכה?
"גם מי שלא מכיר אותי. זה יחס הימורים שאני לא מאחל לאף אחד. לחץ שאי אפשר לנשום איתו. יש לך אפס לגיטימציה לאכזב במצב כזה".
זיכרונות של כאב
לירון בן משה נקשר לתנ"ך בגיל מאוחר יחסית. הוא גדל במעלות למשפחה חילונית, כבכור מבין שישה בנים. אחיו, רס"ן אריאל, הוא מפקד סיירת צנחנים; אח נוסף, קורן, היה קצין בנח"ל והיום עובד בשב"כ; אח אחר, שביט, הוא קצין בדרגת סגן בצנחנים. החיבור של לירון הצעיר לתנ"ך הוביל לימים להתקרבותו לדת.
6 צפייה בגלריה
"יש כאלה שלא רואים בלימוד תורה את הערך שאני רואה בו". לירון בן משה
(צילום: שמואל מוניץ)
הוא הוקפץ כאמור שתי כיתות בילדותו, מכיתה ג' לכיתה ו', ומתאר את המהלך כטעות איומה. מאחר שהיה קטן יותר מכל שאר הילדים בשכבה (אבל גם חכם יותר מהם), הוא סבל לדבריו מהתעללות מתמשכת בבית הספר שבו למד בקיבוץ עברון. "זה שוכב עמוק בנשמה. זה נשאר. הרגשתי אז כאילו כל הסבל שבעולם הוא כמו משפך שמתנקז אליי. נהייתי למרמס", הוא מספר בכאב. "פעם אחת אני זוכר שבאווירת 'אם זה מצחיק, זה מותר' באו שני בריונים והכריחו אותי לאכול ג'וק. תפסו אותי בכוח, זה ממש כאב. זה איסור שעוברים בו על שישה לאווים, אתה יודע? כתוב במסכת מכות, דף ט"ז עמוד ב'".
השליפה שלו מהתלמוד הבבלי בהקשר הזה איננה מקרית. לא פעם העיסוק האינטלקטואלי אפשר לו לברוח מכאב רגשי. באותם ימים שחורים הוא הידרדר להפרעות אכילה. "בתקופות לחוצות, כמו לפני החידון, זה פתאום נוסק ואני מפסיק לאכול", הוא משתף.
"הרגשתי כילד כאילו כל הסבל שבעולם הוא כמו משפך שמתנקז אליי. נהייתי למרמס. פעם אחת אני זוכר שבאווירת 'אם זה מצחיק, זה מותר' באו שני בריונים והכריחו אותי לאכול ג'וק. תפסו אותי בכוח, זה ממש כאב"
חשוב לו להדגיש שהיום מצבו אחר לגמרי. "מבחינה חברתית אני מרגיש אהוב מאוד. יש לי חברים הכי טובים בעולם. מהבחינה הזאת, עוד לפני החידון כבר זכיתי", הוא אומר. "באחד מימי שישי שלפני החידון הרגשתי שיש לי התקף חרדה. התקשרתי לחבר שהיה בנופש בצפת, והוא פשוט עזב הכול והגיע לקחת אותי אליו לשבת. חברים שכרו לי חדר לשבת שלפני החידון, כדי שאוכל ללמוד בו. עשו בשבילי הכול. בלי זה לא הייתי זוכה".
לצד זיכרון פנומנלי וידע מעורר כבוד, בן משה מתקשה לעיתים בפעולות פשוטות לכאורה, ומסתבך במה שנראה לאחרים טריוויאלי. למשל, הוא אינו יודע לקשור שרוכים – אולי בגלל חוויה טראומטית נוספת מילדותו, שבה בריונים קשרו אותו לכיסא. כשהוא נזכר בחוויה הזו הוא דומע ורגלו מתחילה לרעוד באופן לא רצוני. "אני לא יודע לקשור שרוכים, לא יודע לרכוב על אופניים, ואין לי שום חוש כיוון", הוא מודה.
כשלירון הפך ליהושע דוד מוזס
בן משה כמעט סיים תואר במתמטיקה בטכניון כבר בגיל 16, אבל דווקא באותה נקודת זמן הוא החליט לחזור בתשובה ולהפוך לחרדי. "זה היה מרד הנעורים הגדול. ההחלטה החשובה בחיי. הלכתי ללמוד בישיבה של חוזרים בתשובה בקריית מלאכי. אלה היו השנים הכי יפות בחיי".
מישיבה לחוזרים בתשובה הוא נסק לכמה מהישיבות הנחשבות ביותר בעולם החרדי, והיה לבן טיפוחם של רבנים חשובים, הודות להיותו עילוי בתורה. את שמותיהם של הרבנים והקהילות הוא מעדיף שלא להזכיר בפומבי, כי אין לו ספק שהם לא היו רוצים להיות חתומים על הדרך שבה הוא הולך עכשיו. עד היום על תיק התפילין שלו רקומות אותיות השם יהושע דוד מוזס – השם שבחר כשרצה להשתלב בחברה החרדית.
הרגשת שפתאום מקבלים אותך?
"גיליתי עולם שבו אני מרגיש בבית, הרגשתי שאני עושה את מה שנועדתי לעשות. למשפחה היה קשה, בעיקר לסבא וסבתא שלי. עד היום אנשים רואים בי פוטנציאל לכל מיני דברים שאני יכול להצליח בהם בתחום הריאלי, ואני מבין את זה. הם לא רואים בלימוד תורה את הערך שאני רואה בו".
"אם אתה שואל מה גרם לי לעזוב את העולם החרדי, זה בדיוק מה שגרם לי להגיע לשם: התנ"ך. תפיסת היהדות שלי מבוססת במידה רבה עליו, ואצל החרדים התנ"ך פשוט לא קיים"
אז התשובה לשאלה "איך קוראים לך" לא פשוטה כל כך.
"עד היום יש אנשים מהעולם החרדי שנבוכים ולא בטוחים באיזה שם לקרוא לי. נולדתי בשם אחד, שיניתי אותו בשלב מסוים, לא בהליך רשמי במשרד הפנים, ועם ההשתתפות בחידון הארצי השם הקודם חזר. אני מזדהה עם שני השמות האלה. קראתי פעם שזה אופייני למזל תאומים".
"לא מוכן לנתק את עצמי מהסיפור הישראלי"
היום הוא כבר לא חרדי. הוא שומר מצוות, אבל לא משתייך לשום מגזר: "יש תפיסה שבטוחה שמה שיותר שחור הוא יותר דתי. כל הטרמינולוגיה שבויה בזה", בן משה אומר. "האמת היא שתמיד הלכתי בדרך העצמאית שלי. אף פעם לא יישרתי קו עם החברה באופן סופי; הייתי מיוחד, ובזכות הכישרון שלי זה נסלח. מה מבדיל אותי היום מחרדים? בשום אופן לא רמת השמירה על ההלכה".
אז למה עזבת את העולם החרדי?
"לא עזבתי לגמרי, יש לי עוד קשרים וחברים משם. במובן מסוים אני מרגיש מאוד בבית בשחור-לבן. אבל אני לא מוכן לנתק את עצמי מהסיפור הישראלי, לא מוכן בשום אופן להתנהל כאילו 'עם ישראל' זו רק קבוצת ייחוס מסוימת. אני לא מסוגל להגיד 'כלל ישראל' ולהתכוון רק לאנשים שלבושים כמוני. זה מעורר בי כעס נורא. ואם אתה שואל מה גרם לי לעזוב, זה בדיוק מה שגרם לי להגיע לשם: התנ"ך. תפיסת היהדות שלי מבוססת במידה רבה על התנ"ך. אצל החרדים התנ"ך לא קיים. הוא פשוט לא קיים. לומדים רק גמרא".
"מקדיש את החיים ללימוד, הפרנסה שולית בעיניי"
את לירון בן משה פגשתי לפני שנה, כשנשלחתי לראיין אותו לאחר שזכה בחידון התנ"ך הארצי. גילוי נאות: מאז הפכנו לחברים, וכחודש לפני החידון הוא עבר לגור בבית הוריי באלון שבות כדי שיוכל להתכונן אליו בראש שקט. שם הייתה לי הזדמנות לצפות בו בהכנות. "בשביל מה הייתי צריך את זה?" הוא שאל אותי כשבועיים לפני החידון, מזיע וחרד.
בחידון צוין שלירון גר באלפי מנשה, מקום מגוריו של אביו, אבל בפועל אין לו מקום מגורים קבוע. הוא נוהג להלך ממקום למקום עם מזוודה (לה הוא קורא "מקל הנדודים שלי") וספר תנ"ך.
למה אתה לא גר במקום אחד קבוע?
"שאלה מצוינת. הכול על השולחן עכשיו, אולי אגור עם שותפים. חוץ מזה, עכשיו אני חתן, רק חסרה כלה".
"שואלים אותי תמיד למה אני מחזיק תנ"ך, אבל בעצם הוא תמיד מחזיק אותי. זה אלמנט של ביטחון. מאחר שאני כל כך תלוש וארעי, זה הדבר היציב היחיד בחיים שלי"
מה לגבי עבודה קבועה? סיפרת שהציעו לך מסלול מהיר ללימודי רפואה בטכניון, והיו גם הצעות משירותי הביטחון.
"מאחר שאני מקדיש את החיים ללימוד, הפרנסה שולית בעיניי. יש המון הצעות, כולל מלגות נדיבות מאוד ללימודים אקדמיים. אני צריך לחשוב עם עצמי מה אני רוצה. כשאני אומר שתורה היא החיים שלי, זה ממוסגר בדרך כלל בהקשר דתי, אבל זה בדיוק כמו בן אדם שמחליט שהאמנות והיצירה שלו הן החיים שלו, ומוכן לסבול כדי להגשים את זה".
למה אתה הולך לכל מקום עם ספר תנ"ך, אם אתה יודע את כולו בעל-פה?
"שואלים אותי תמיד למה אני מחזיק תנ"ך, אבל בעצם הוא תמיד מחזיק אותי. זה אלמנט של ביטחון. מאחר שאני כל כך תלוש וארעי, זה הדבר היציב היחיד בחיים שלי".
"הביקורת של המתמודדים מתחסדת"
חידון התנ"ך הראשון למבוגרים נערך במסגרת חגיגות העשור למדינת ישראל, ב-1958. המסורת נמשכה עד שנות ה-70. לאחר הפסקה של ארבעה עשורים, חודשו החידונים למבוגרים בשנת התש"ע, והם נערכים לסירוגין – ארצי ועולמי. הראשונים בחידון הארצי בשנה שעברה עלו לחידון הבינלאומי, המתקיים אחת לשנתיים בחנוכה. הוא נערך במקביל לחידון התנ"ך העולמי לנוער, שמתקיים מדי שנה ביום העצמאות ונהנה מיחסי ציבור טובים יותר. כבר אחרי זכייתו בחידון הארצי, בן משה התבקש לחבר שאלות לחידון התנ"ך לנוער, מה שהוא צפוי לעשות גם השנה.
בתשובותיך בחידון טרחת לציין בכל פעם את הפרק והפסוק המדויקים שבהם מופיעה התשובה. מתמודדים אחרים גלגלו עיניים וחשבו שזה שחצני.
"בעיניי זו ביקורת מתחסדת. אגב, אני מקבל אותה רק ממתמודדים. טענו שזה מיותר ומרחיק אנשים מלהתמודד בחידון. כל החידון הוא כולו ראווה והפגנת ידע בפומבי, מקיימים אותו באולם ומשדרים אותו בטלוויזיה. אתה יכול להיות נגד זה ואתה יכול להיות בעד זה. מה שאתה לא יכול, זה להשתתף בחידון ולהיות בעד זה, אבל להעביר את הגבול במקום שבו אתה כבר לא יודע. למה האנשים האלה מתחרים בחידון, ולא נשארים ספונים בחדרם, ענווים וצנועים? הם יגידו לך, 'כדי להגדיל תורה ולהאדירה'. כאילו הם עושים את זה לטובת הציבור. אם אחת המטרות בהפגנת הבקיאות היא למשוך את הקהל, אז אני עוררתי יותר עניין מכל מתמודד אחר. הפסקתי להתנצל על זה. קיבלתי ביקורת כזו כבר אחרי החידון הארצי, ואמרתי לגוגנהיים שאני לא הולך לפספס אף הזדמנות לעשות את זה שוב.
"אחרי החידון ניגש אליי אב עם בתו, ילדה, שהתרגשה מאוד לפגוש אותי. הוא שאל אם אני באמת יודע את כל התנ"ך, פרק אחר פרק ופסוק אחר פסוק", הוא מספר. "הזמנתי אותו לבחון אותי. הדגמתי להם את הזיכרון שלי, וראיתי איך הילדה נפעמת. אמרתי לעצמי – תראה איך בדקה אפשר לתת מרץ וחשק ללמוד תנ"ך".
גישה שמרנית לתנ"ך
בן משה הוביל בפער גדול על פני יריבו לקראת שלב הגמר (ראש בראש), אבל איפוס הנקודות לפני השלב הסופי הוביל לכך שהם סיימו בשוויון. הוא אומר בחיוך כי הוא חובב מושבע של האירוויזיון: "אני יכול לזכות גם בחידון על זה".
הציעו לך לגשת לשעשועוני טריוויה בטלוויזיה?
"מבחינתי התקופה הזו סתמה את הגולל על האפשרות שאגש בקרוב שוב למסגרת תחרותית כלשהי. הלחץ היה בלתי אפשרי, הפכתי ליצור בלתי נסבל בתקופה הזו".
אתה מאמין שכל סיפורי התנ"ך התרחשו במציאות?
"חד-משמעית כן. אני בגישה שמרנית מאוד, מבחינתי המתווכים היחידים והבלעדיים לתנ"ך הם אך ורק חז"ל. ואם דברים לא מסתדרים, שהארכיאולוגים יתרצו".
