רק חוטים דקים עדיין מקשרים בין העיר יאנינה, העיר הראשית של מחוז אפיריוס שבצפון-מערב יוון - לבין הקהילה היהודית שחייתה שם במשך אלפיים שנה ברציפות. נוכחותם של יהודים איננה מורגשת בעיר, אף שראש העיר בארבע השנים האחרונות היה יהודי גאה - הפרופ' לרפואה משה אליסף, שנפטר לפני כשבוע.
ההיסטוריה היהודית הארוכה נוכחת רק בבית הכנסת היפה והצנוע שבתוך חומות העיר העתיקה, ולהבדיל בבית הקברות היהודי שבלב העיר בת-זמננו. מ-2,000 היהודים שחיו בעיר ב-1939, נותרו היום - שנת 2022, 80 שנה לאחר השואה - 40 יהודים בלבד, החיים כולם, למעט שניים, בבית קומות אחד.
- כשר בכל העולם? בשר מתורבת – המהפכה שתשנה את עולם הכשרות/ הרב יוסף צבי רימון
רק זיכרונות כאן מהלכים על בהונות, ונענים לקולה של אלגרה מצא, האחת והיחידה, שכל מכמני העיר פרושים לפניה וכל סודות הקהילה הם עבורה כספר הפתוח. בידיה, תרתי-משמע, היא מחזיקה את הקהילה שתישאר ואת צרור המפתחות לצפונותיה.
ה"רומניוטים" נקראים כך על שם האימפריה הרומית המזרחית, ביזנטיון, והם חיו בארבע מדינות: יוון, תורכיה, בולגריה ואלבניה. אין הם ספרדים ואף אינם אשכנזים, אלא צאצאי קבוצות יהודים, אזרחי האימפריה הרומית, שעזבו את ארץ ישראל או שנלקחו כעבדים לאחר חורבן בית שני, והיגרו לארצות אירופה.
9 צפייה בגלריה
אלגרה מצא בכניסה לבית הכנסת. היהודייה שמחזיקה את המפתחות להיסטוריה של הקהילה ביאנינה
(צילומים: ד"ר יואל רפל)
שפתם של הרומניוטים היא דיאלקט מהשפה היוונית – יווניטיקה, ואותיות האלף-בית שלהם דומות לאותיות העבריות. אותי עניינה באופן מיוחד מסורת התפילה של יהודי יאנינה, כיוון שידעתי שרק בבית הכנסת הקיים בעיר שימרו באופן המלא את מסורת התפילה הרומניוטית.
עולם יהודי שפרח ודעך
"חוטים מקשרים" הוא שם ספרה רב-המכר של ויקטוריה הילסופ על העיר סלוניקי וגורלה המר של הקהילה היהודית שם. החוטים המקשרים קושרים באחוות גורל נשים יווניות ונשים יהודיות ב"ירושלים של יוון" - סלוניקי, הגדולה שבערי צפון יוון, מרחק של 260 ק"מ מיאנינה.
קשר חזק התקיים בין שתי הקהילות היהודיות של צפון יוון, וכגורלה הטראגי של קהילת סלוניקי, גם גורלה המר של קהילת יאנינה. על כן ביקורנו ביאנינה - ששמה המקורי יואנינה, על שם יוהן-יוחנן "המטביל" הקדוש, ואילו היהודים קראו לה יאנינה-יה ענני נא - מתחיל בעולם היהודי שפרח ודעך.
אלגרה קובעת איתנו מראש ליד תחנת המוניות שבצד השער הראשי לעיר העתיקה שבין החומות. את החומות נראה במשך כל שהותנו, מכל מקום בעיר. נהגי המוניות מפנים באדיבותם מקום חנייה, ואנחנו בריצה בעקבות אלגרה הנמרצת אל בין החומות, אל בית הכנסת שכל מפתחותיו בצרור שלה.
חצי שעה לאחר שנכנסנו אל העיר, אנחנו באתר החשוב ביותר עבורנו. המתפללים בבית הכנסת, מעטים ומבקשים לשמור על הגחלת של המסורת הרומניוטית המקורית. קהל רב מתכנס רק בימים הנוראים, כאשר רבים מאוד האורחים המגיעים בעיקר מישראל ומארה"ב, בעיקר צאצאיהם של מי שחיו בעיר, כדי להתפלל על פי הנוסח הרומניוטי.
מתפללים גב אל גב
במבט ראשון ניכר מיד שבית הכנסת שונה מכול בית כנסת אחר. אלגרה מספרת על 400 מקומות ישיבה, המסודרים גב אל גב - בשונה מאד מבתי הכנסת המוכרים לנו, שבהם המתפללים יושבים ופניהם אל בימת הקריאה, או עם פניהם כלפי מזרח. כאשר חיפשתי בבית הכנסת ולו סידור אחד מקורי של הנוסח הרומניוטי, לא מצאתי. המשכתי בחיפושים בארץ, ועברתי בכל הספריות הגדולות שבהן חשבתי שעשוי להמצא סידור בנוסח הרומניוטי. לא הצלחתי למצוא ולו סידור אחד.
9 צפייה בגלריה
לוח השיש מנציח את יהודי הקהילה שנספו בשואה. גם מבלי להבין יוונית ניתן לראות את אותם השמות שחוזרים שוב ושוב
(צילום: ד"ר יואל רפל)
ביאנינה אין, בסלוניקי אין, בירושלים אין. אם כן, היכן יש? בעזרתה של אנה גרטי, חברתה הטובה של אלגרה, שעלתה וחיה בארץ, הצלחתי לאתר עותק אחד של סידור שערך גבאי בית הכנסת הרומניוטי שהתקיים בירושלים, מתוך כוונה לשמר את המסורת ולתעד את המנהגים ואת הנוסח של קהילת יאנינה, כפי שהיה נהוג במשך עשרות דורות של מתפללים. לפני מספר שנים נסגר המניין הרומניוטי, ובית הכנסת הועבר לידי קבוצת "ספרדים ירושלמים".
ראשיתו של בית הכנסת במאה השמינית, ובנייתו האחרונה הייתה ב-1826. במרכזו בולטת כיפה כחולה גדולה הנשענת על שישה עמודים. מבחוץ כלל לא הבחנו באותה כיפה. מסתבר כי כדי למנוע מעוברים ושבים את המחשבה שהבניין הוא מסגד, השאירו את הכיפה - אך כיסו אותה בגג של רעפים, וכך לא ניכר ייעודו וייחודו של הבניין.
מסורת אמנותית של ריקועי מתכת
פנים בית הכנסת מתאפיין ביצירות אמנות האופייניות לקהילת יאנינה. יותר מכל בולטות לוחיות כסף התפורות סביב פרוכת הארון, ועל כל אחת מהן - כיתוב הפותח במילים "אל שדי". אלו הן ה"שדיות" - תפארת עבודת ריקועי כסף המקומית. בעבר הייתה יאנינה ידועה בעבודות של ריקועי כסף, שנעשו בסגנון "יואניטיקו".
על פי המנהג המיוחד ליהודי יאנינה, באירועים משפחתיים כגון ברית מילה, בר מצווה או חתונה, הייתה המשפחה תורמת לוחית כסף בגודל כף יד, ועליה נחרט כיתוב המציין את המאורע. במשך השנים נגדשו הפרוכות, ועל כן כל "שדיה" הייתה נתפרת לפרוכת לפרק זמן, לא לנצח. ריבוי אירועי השמחה בקהילה אילץ להוריד "שדיות" ותיקות ולהחליפן בחדשות. בביקורי בבית הכנסת הרומניוטי בירושלים, נאמר לי כי ה"שדיות" שהיו על הפרוכת, נמסרו למוזיאון ישראל.
ארון הקודש שקוע בקיר המזרח, ובתוכו שישה ספרי תורה. על אחד מהם העידה אלגרה כי נכתב לפני 500 שנים. ספרי התורה עטורים בעבודת ריקוע בעץ של "שושנת יאנינה" שהיא סמל העיר שגם היהודים אמצו, כפי שמעידה אלגרה. ספרי התורה עטופים בבדים יפים ורקומים בצורה אמנותית מרהיבה. אלו הן "המפות" – פרי יצירתן של הנשים היהודיות שהיו מומחיות בעבודות ריקמה אמנותיות.
מרבית הקהילה הושמדה ביום אחד
בסוף המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16 הגיעו ליאנינה מגורשי ספרד ופורטוגל. באותה תקופה נהגו בקהילות יוון שני נוסחי תפילה - נוסח ספרד והנוסח הרומניוטי. אלא שרבני יאנינה לא אהבו, בלשון המעטה, את מנהגיהם ומסורותיהם של מגורשי ספרד, שהיו בעיניהם מקילים מדי. בעקבות זאת, בתוך פרק זמן לא ארוך עזבו את יאנינה כל אותם מגורשים שהגיעו לעיר.
9 צפייה בגלריה
הנערה פאני חיים נפרדת מבני משפחתה המועלים על משאיות בעת גירושם לעיר לאריסה ומשם לאושוויץ, מרץ 1944. פאני נשלחה גם היא למחנה ושרדה
(Bundesarchiv, Bild / Foto: Wetzel)
הקהילה העתיקה נחרבה עם קהילות אירופה בשואה. בשבת הגדול של שנת התש"ד (25/3/1944) כונסו כל 1,980 יהודי העיר, ונשלחו במשאיות לעיר לאריסה, ומשם ברכבות אל מחנות ההשמדה אושוויץ-בירקנאו. ביום אחד הושמדו 96% מבני הקהילה. לאחר המלחמה חזרו לעיר 164 יהודים בלבד, שביקשו לחדש בה את חייהם.
אחד האחראים להשמדת הקהילה היהודית היה קצין המודיעין הנאצי, קורט ולדהיים, שהתגורר באי הקטן והיפה שבאגם הרוגע פמבוטיס, שסביבו העיר. זה האיש ששימש לימים בשני תפקידים נעלים - מזכיר האו"ם ונשיא אוסטריה.
כך ניצל בית הכנסת האחרון
ארבעה בתי כנסת היו בעבר לקהילת יאנינה, שלושה נהרסו בפקודת הנאצים, והרביעי - בית הכנסת שבו ביקרנו, "קהל קדוש ישן" - ניצל בין החומות בזכות הבישוף המקומי וראש העיר. מיד לאחר גירוש היהודים ב-1944, הם גדשו את ספסלי בית הכנסת בספרים מהספרייה העירונית ומהכנסיות, והכריזו על המבנה כ"מכון מחקר של הכנסייה היוונית אורתודוכסית". כאשר שבו לעיר שורדי השואה, פונה בית הכנסת מהספרים הרבים, והוחזר לבעליו המקוריים. ביטוי הוקרה לבישוף וראש העיר ניתן לראות בטבלה שמצד שמאל לארון הקודש.
9 צפייה בגלריה
ארון הקודש המפואר מחופה בפרוכת רקומה – מעשי ידיהן של הנשים האמניות של יאנינה. על הפרוכת – "שדיות", אמנות יהודית ייחודית
(צילום: ד"ר יואל רפל)
קירות בית הכנסת גדושים בלוחות שיש, שעליהם רשומים שמות כל בני הקהילה שנספו בשואה. גם מבלי לדעת לקרוא את הכתוב ביוונית, ניתן לזהות בקלות רבה שלא מדובר במספר משפחות רב, ויש כמה שמות (מצא, לדוגמה) החוזרים על לוחות רבים.
בחצר הבניין מראה אלגרה שרידים למבנה הקדום, בית כנסת נוסף שעמד שם, מקווה הטהרה שאינו בשימוש, המקום לבניית הסוכה – ולידו מעלה המדרגות לעזרת הנשים.
עדות אילמת לחיים שהיו ואינם
מאליו מובן שאם בית הכנסת נמצא בתוך החומה, הרי שהיהודים יגורו בקרבתו. עד שנת 1944 היה מרכז העיר מאוכלס בקהילה היהודית העתיקה והגאה. בסמטאות, ברחובות הצרים וברחובות המרכזיים מבחינים מהר מאוד בסימני דרך של יהודים שחיו פה, ואינם. בבתים רבים אפשר לראות מגיני דוד הבולטים כלפי הרחוב, בבתים אחרים ניכרים החריצים במשקופי הבית, בהם הונחו המזוזות. במקומות אחרים אנחנו רואים על בתים כתובות בעברית, וברחוב על שם משורר יהודי אנו רואים את מקומו של "בית הכנסת החדש".
בית הקברות נמצא במרחק לא רב, אף הוא במרכז העיר. מספר המצבות המתרוממות מעל לעשב השופע הוא קטן, והן ברובן של מי שמת ב-30 השנים האחרונות. שטח בית הקברות גדול יחסית, ומאות ואולי אלפי מצבות פזורות בו.
אלגרה מצא שולפת פעם נוספת את צרור המפתחות, ואנחנו נכנסים מבעד לשער אל עולמם של מי שחיו בעיר עד לשואה ובשנים שלאחריה. שטח בית הקברות נועד, על פי תוכניות העירייה, להיות גן עירוני - ובחלקו לשמש להרחבת הכביש הראשי. היהודים המעטים גייסו את שכניהם, והצליחו להוריד את היוזמה מעל הפרק.
בשנים האחרונות מגיעות ליאנינה קבוצות צעירים מישראל, השוקדות לנקות, לשמר ולטפח את בית העלמין היהודי, למען ישמש תזכורת לקהילה המפוארת שחייתה בעיר כאלפיים שנה.
