"התרומות לא הצטמצמו בעקבות המצב הפוליטי, להפך"
(צילום: ירון ברנר)
ראסל רובינסון, מנכ"ל JNF USA – השלוחה האמריקנית של קק"ל, כואב באופן אישי את הפער שנוצר בין הקהילות היהודיות בארצות הברית לישראל, גם אם הדבר אינו משפיע על היקף התרומות לארגון. "ההפסד שלנו הוא שהפסקנו לקיים את השיח על מי אנחנו, ובמקום זה אנחנו מקיימים שיח על מפלגות פוליטיות", מנתח רובינסון, שנמצא בביקור בישראל והתארח לריאיון באולפן ynet.
"לא מתחילים שיחה עם חבר חדש ואומרים לו 'ספר לי על המפלגה הפוליטית שאליה אתה משתייך ואגיד לך מי לא אוהב אותה'", הוא אומר, "מתחילים שיחה כזו בשאלות כמו מי המשפחה שלך, מה המורשת שלך, מה החיבור שלך, את מי אתה אוהב".
במענה לשאלה מה מביא אותו כעת לישראל, מסביר רובינסון: "אנחנו בונים את הכפר הציוני העולמי, שיתפרס על פני 62 דונמים בבאר שבע. זה מקום שיאחד את העולם היהודי לטובת יצירת קשרים חדשים ופתיחת שיח על ערכים משותפים ויעד משותף, ולא על ימין או שמאל, דתי או חילוני. אני חלק מצוות התכנון".
הוא מציין כי "זה פרויקט בעלות של 350 מיליון דולר. הוא ממומן באמצעות פילנתרופים מכל העולם, ולא רק מארה"ב, גם מישראל. זה יהיה מקום שמחבר בין יהודים כבר מהתיכון, וגם ממכינות, שנות שירות, התקופה שאחרי הקולג' ועד למבוגרים". עד כה גויסו לטובת הכפר הציוני העולמי 100 מיליון דולר בשנה.
האם הבחנת בשינוי בחודשים האחרונים בעקבות ההתרחשות סביב הרפורמה המשפטית בישראל? ראית ירידה בהשקעות?
"לא. למעשה, להפך. לאורך השנתיים האחרונות היו לנו 32 אלף תורמים נוספים לקמפיין".
אבל אנחנו רואים קונפליקט פנימי בקהילה היהודית בתוך ארה"ב.
"במציאות יש לנו אירועים כל הזמן, אנחנו מביאים 500 ואפילו 800 איש לאירועים, והאירועים האלו ברחבי ארה"ב ממשיכים להתמלא. הצעירים בגילי 40-20 הם האוכלוסייה בעלת הצמיחה הגדולה ביותר בדמוגרפיה של התורמים שלנו. יש אנשים שרוצים להיות חלק מהדיון הזה, אבל אם מישהו רוצה להיות חלק מהדיון הזה וחלק מהארגון שלנו, צריך לדעת על מה הדיון מדבר. זה דיון ראוי, אבל זה לא נוגע למערכת היחסים שלנו עם האנשים כאן בישראל".
אתה מרגיש התגברות בגילויי האנטישמיות בארה"ב בשנים האחרונות?
"בוודאי. אולי הגידול בהיקף המדיה החברתית ואמצעי תקשורת גורם לזה להיות נוכח יותר, לעיתים זה היה שם גם לפני כן. אני גדלתי בעיר קטנה בטקסס, וחוויתי אנטישמיות. בילדותי בארה"ב, במקום שבו גדלתי, הייתה בריכת שחייה שהיה כתוב בה שלמקסיקנים וליהודים מותר להגיע רק פעמיים בשנה. אז אנטישמיות תמיד הייתה שם. מן הסתם יש פלטפורמות חדשות שאפשר לבטא אותה בהן. זה אומר שאנחנו צריכים להתבטא אחרת, וזה לא נגדם, אלא בעד מי שאנחנו. למשל, כשיהודים צועדים במצעד בניו יורק, ועשרות אלפי אנשים מריעים. אנחנו רוצים לתת לדור הצעיר גאווה. אנחנו מביאים 16 אלף בני נוער לארץ מדי שנה לסמסטר במסגרת חילופי תלמידים. 51 אחוז מהם מספרים שהוריהם מעולם לא ביקרו בישראל".
כמה מהם נשארים כאן?
"הם כאן רק ל-18 שבועות, אבל אם אתה בודק כמה אנשים עלו לישראל, אתה רואה שיש כמות יפה. כמה אנשים משרתים כאן כחיילים בודדים, חיים בישראל ומתחילים כאן עסקים. הרעיון שלנו הוא שכבר בגיל התיכון אנחנו צריכים לבנות את השיח החדש הזה, זו לא מערכת יחסים שמתחילים בגיל 40".
