קיצת יוסף - שי צברי, תום פוגל, אביתר סעיד, עופר כלף, לאה אברהם, אליסף בשארי, עינת הראל
(צילום ועריכת הקליפ: גיא זגרון, איליה חנוכייב)
"צאינה וראינה" היה התנ"ך של הנשים היהודיות בשטעטלים של מזרח אירופה, וממנו היו קוראות ביידיש את סיפורי התורה, משולבים במדרשים. אך לא רבים יודעים שהמקבילה התימנית להן נקראת "קיצת יוסף", שממנו קראו בערבית, לנשים ולילדים, את סיפורי התורה שעברו עיבוד. בתוך אלה - מספר ד"ר תום פוגל, חוקר מורשת יהדות תימן - נטמעה גם המסורת המוסלמית.
"הייתה להם שירת הקודש התימנית, כמו זו של רבי שלום שבזי, אבל הם גם לקחו מסורות מוסלמיות והכניסו אותן לתבנית השירה", מספר ד"ר פוגל. "רבי שלום שבזי עצמו לקח תכנים יהודיים, לרוב קבליים ומיסטיים, וביטא את התכנים בשפה הערבית. בצורה שבה כתב ובמשקל של השירים, ניכר כי הושפע מהשירה התימנית-המוסלמית. תוך שימוש במושגים מהאיסלאם ובמילים ערביות, הוא ביטא ידע קבלי".
יחד עם עופר כלף, מרצה באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, הוא יזם את "קיצת יוסף" (ובעברית, "סיפור יוסף"), והשניים חברו למוזיקאי והיוצר, שי צברי - לכתיבת היצירה החדשה שתעלה היום (ד'), במסגרת "פסטיבל העוד הבינלאומי" בירושלים. בשבוע שבו קוראים בבתי הכנסת את פרשת וישב המספרת את סיפור מכירת יוסף, מספרים גם החוקרים והאמנים המעורבים במופע את הסיפור, אבל לא בדיוק כמו שאתם מכירים אותו, אלא יותר כפי שסופר על ידי נשות תימן.
יעקב התמים ביהדות - האב התחמן באיסלאם
כלף מספר כי דמותו ומאבקיו של יוסף הצדיק תמיד ריתקו אותו. אבל ככל שהעמיק בלימוד, גילה כי באיסלאם מתוארת דמותו של יוסף בהרחבה גדולה מזו שקיימת בתורה. ההבדלים בין הגרסאות מרתקים: "על פי היהדות, יעקב כעס על יוסף בנו שסיפר לו על החלומות, אבל לפי האיסלאם יעקב לא כעס כי הוא ידע שיש אמת בחלום ושהוא עתיד להיות נביא", כלף מספר.
יתרה מכך, מספר ד"ר פוגל, על פי האיסלאם סיפר יוסף לאביו בלבד על החלום של השמש, הירח ואחד-עשר הכוכבים, ולא לאחיו, מה שמניע באופן שונה מאוד את קווי העלילה. יעקב, כך טוענים המוסלמים, היה מודע לקנאה הגדולה שחשים אחי יוסף כלפיו, והוא פחד שיזיקו לו. ביהדות – ובאופן כללי בתנ"ך, שהוא המקור הראשוני - מוצג יעקב בתמימותו.
"על פי התורה, יעקב מאמין כי בנו נטרף – 'טרוף טורף יוסף' - אבל על פי הקוראן יעקב לא האמין לילדיו שהראו לו את כתונת יוסף המגואלת בדם, משום שידע שאם אין בכתונת סימני שיניים, לא חיה טרפה את בנו, אלא האחים פגעו בו. אבל הוא החליט להיות חזק והאמין שיוסף חי", אומר כלף.
על זוליכה, שמעתם?
מתברר כי גם בסיפור על אשת פוטיפר שמנסה לפתות את יוסף, יש פער בין המסורות. בניגוד לתורה שמספרת כי יוסף לא נענה כלל לחיזוריה, באיסלאם היא דווקא הצליחה לפתות אותו, בדומה לתיאור הגרפי שמופיע בתלמוד, ואף שם נתנו לה - זוליכה. בפרשנות של היהדות המוסלמית, ברגע האחרון ממש הוא לא מימש את האקט המיני איתה, מכיוון שראה חיזיון של אביו שהזהיר אותו כי לא יוכל להיכתב על אבן החושן של הכהנים. דמותה השטוחה של אשת פוטיפר הופכת לדמות מורכבת ומעוררת אמפתיה באיסלאם.
"על פי התורה והמדרש יוסף מתחתן עם אסנת בת פוטיפר, והיא יולדת לו ילדים", מספר כלף. אבל הקוראן הפך לחלוטין את הסיפור התנ"כי: "בקוראן זוליכה מבקשת מחילה מיוסף, והוא סולח לה. בנוסף, פוטיפר לא נמשך לנשים ולכן לא ממש את הנישואים עם זוליכה, מה שמאפשר לה, בסופו של דבר, להתחתן עם יוסף וללדת לו ילדים".
"יוסף הצדיק", כפי שהוא מכונה במקורות היהודיים, הופך בפי מוחמד ל"יוסף הנדיב בן הנדיב", ונחשב לנביא בעל כוחות, שהצליח לרפא את אביו מעיוורון. "אבא שלי היה מספר סיפורים נפלא, שסיפר לי בין השאר על מלכת שבא, המלך שלמה, על האיסלאם וגם על הקשר הטוב עם המוסלמים בתימן", מספר כלף. "הוא היה צמוד לגמרא, אבל ידע להתנהל בסביבה המוסלמית, ואני זוכר שהלכתי איתו לביקור במסגד אל-אקצה. הייתי בן 17 כשהוא נפטר, אך הוא השאיר לי זכרונות ואני תמיד חוזר לשורשים. אנחנו מביאים את קדושת בית הכנסת למופע".
"אל תקראו לזה פולקלור"
המוזיקאי שי צברי גדל בבית דתי. אביו היה "מורי" (מלמד תימני) שלימד אותו וילדים רבים לקרוא בתורה. אצל סבתו למד להכיר את השירה התימנית העממית. "הפרויקט הזה הוא חיבור למסורת במובן הרחב", הוא אומר. "לא רק לצד היהודי שלה, אלא גם לצד העממי שלה. הדמות של יוסף מרתק, מושכת ומסקרנת אותי. יש לו פנים רבות. הוא חכם מאוד, ערמומי מאוד, אבל יש בו גם משהו ששומר על מרכז יציב של ערכים. יש לו את היכולת לפתור חלומות. להסתכל מעבר למציאות".
"יש רבים שאצלם כל מה שקשור ליהדות, נחשב כפולקלור", אומר בכאב עופר כלף. כילד הוא התפלל עם אביו בבית כנסת תימני, ונחשף לתפילה ולשירה המקודשת של רבי שלום שבזי, ששיריו משובצים גם במופע. "התפילה בבתי הכנסת התימניים זו תרבות גבוהה, לא פולקלור, ואל המחול התימני צריך להתייחס כצורת התבטאות". כדוגמה, הוא מזכיר את יציאתה של מרים, עם נשות ישראל, בשירים ובמחולות לאחר נס קריעת ים סוף.
שם משפחתו האשכנזי לא מסגיר את הקשר המחקרי-אקדמי והאישי של ד"ר תום פוגל ליהדות תימן. "אמא שלי היא בת למשפחה תימנית מאזור חוגריה, כמו המשפחה של עופר כלף וכמו המשפחה של לאה אברהם, שאף היא משתתפת במופע", הוא מספר. "לעשות מופע שקפא בזמן, של שירה וריקוד תימניים, אנחנו לא יכולים. אני לא סבא שלי - אנחנו ישראלים, אבל מנסים לקחת את אבני הבניין של התרבות של הסבים והסבתות שלנו, דרך לימוד מאוד עמוק של התרבות, השפה והעקרונות האמנותיים, ובכך יוצרים משהו חדש".
המופע ממש לא מיועד לתימנים בלבד, וההפך הוא הנכון. "זו חגיגה מוזיקלית מהפנטת בעיניי", אומר צברי. "בחזרות ממש התרגשתי מהעוצמה של הקבוצה, שכוללת, חוץ מכלף ופוגל, את לאה אברהם בשירה וריקוד, את אביתר סעיד שגם הוא רוקד, את נגן העוד והבס אליסף בשארי ואת עינת הראל בתופים".
"קיצת יוסף" בזאפה ירושלים, במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי, היום (ד'). האירוע בהפקת בית הקונפדרציה ובניהולו האמנותי של אפי בניה.
