מנהיג הכנסייה הפרסביטריאנית בארה"ב קבע בחודש שעבר כי ישראל חוטאת בהנהגת "עבדות של המאה ה-21". הוא לא הטיח האשמה דומה נגד אף מדינה אחרת – כולל אלו שבהן העבדות עדיין קיימת כיום, בפועל ממש.
בנובמבר החליט הסינוד (הוועידה הכנסייתית בכירה) של שוודיה לעודד פתיחת חקירה נגד מדינת ישראל, הדמוקרטיה היחידה בסביבתה, בהיותה לטענתם "מדינת אפרטהייד" – והכנסייה המאוחדת של קנדה ערוכה לעשות כן בקרוב. הסינוד לא הטיח קבילה דומה כלפי אף מדינה אחרת – כולל מדינות במזרח התיכון שבהן ערבים מוסלמים, שלא לדבר על נוצרים ומיעוטים אחרים, נהנים מהרבה פחות זכויות אזרח מאשר בישראל.
זמן קצר לפני פרוץ המגפה, פרסמה מועצת הכנסיות העולמית (WCC) הודעה בגנות "האלימות הזו", בעקבות טענתו של הארכיבישוף האורתודוכסי, עטאללה חנה, כי הוא "הורעל" בניסיון "התנקשות", לכאורה, בידי המדינה היהודית. כמעט שנתיים עברו מאז, וטרם הוצג אפילו בדל ראיה התומכת בטענתו של חנה – הידוע לשמצה גם בגין קריאתו להשמדת מדינת ישראל, וקביעתו כי "הציונות היא תנועה גזענית טרוריסטית" וכי ממשלת ישראל היא חבורה של "חלפני כספים בבית המקדש" שרוצים "לשלוט בעולם".
2 צפייה בגלריה
טפל האשמה על "חומת ההפרדה" הישראלית – ואף מילה על הפיגועים. הארכיבישוף מקנטרברי, ג'סטין וולבי
(צילום: AFP)
בדצמבר פרסמו הפטריארכים וראשי הכנסיות הגדולות בירושלים, הצהרה חדשה בדבר "האיום על הנוכחות הנוצרית בארץ הקודש". מדובר באותם גורמים שבמהלך סבב האלימות האחרון שיזם חמאס נגד ישראל, קידמו את הנרטיב הג'יהאדיסטי שלפיו הלחימה נגרמה כתוצאה מ"תקריות אלימות במסגד אל-אקצא או בשייח ג'ראח", ללא כל אזכור לירי רקטות או התפרעויות אלימות מצד המון פלסטיני.
ההצהרה הביעה התנגדות אך ורק לפעולות של יהודים ישראלים, תוך קריצה לסטריאוטיפים הנדושים על חמדנות ונצלנות בקרב יהודים – והוסיפה כי התיירות הנוצרית מניבה מיליארדי דולרים לכלכלה הישראלית, כאילו שהאוכלוסייה הפלסטינית והערבית איננה מרוויחה מתעשייה זו באותה מידה לפחות.
גם מספר מנהיגי כנסיות שלרוב נוקטים לשון זהירה נגררו לפוליטיזציה חד-צדדית זו של אנשי דת נגד המדינה היהודית הקטנה, היחידה והנצורה בעולם. כך, לדוגמה, הוקיע הפטריארך הלטיני של ירושלים, פיירבטיסטה פיצבאלה, אך ורק את העוולות שנעשות לאוכלוסייה ב"פלסטין שלנו", אך לא את אלה שנעשות לישראלים – בדברים שנשא לכבוד חג המולד, במטרה לאחד את הציבור הקתולי בישראל, בירדן, בקפריסין ובשטחים. הוא בוודאי לא טרח לשבח את ישראל על המאמץ יוצא הדופן שלה לשמור על חופש דת או על חתירתה לשלום עם כל אחת משכנותיה.
הארכיבישוף מקנטרברי, ג'סטין וולבי, ראש הכנסייה האנגליקנית, פרסם טור דעה שמתריע על "הירידה המסיבית" במספר הנוצרים החיים בארץ הקודש – כאשר למעשה האוכלוסייה הנוצרית בישראל דווקא גדלה בעקביות. בנוסף הוא טפל אשמה חלקית על "חומת ההפרדה" הישראלית, שברובה כלל אינה חומה, ולא נבנתה מתוך גחמה ליצור הפרדה בין-קהילתית – אלא כמענה הכרחי, יקר ולמרבה המזל יעיל, לגל פיגועי התאבדות פלסטיניים שגבה מחיר דמים כבד משני צידי המתרס.
ההיטפלות לישראל לצורך דמוניזציה, הטפת מוסר כפול והפלייתה – כמו במקרה של הפרסביטריאנים בארה"ב, שהחלו להוביל חרם על ישראל בשנת 2004 – איננה מועילה למאמצים להשכין שלום באזור, או להתקדמות משמעותית ביחסי נוצרים ויהודים. היא גם בלתי צודקת באופן משווע: ישנה כפירה עיקשת בשורשים ההיסטוריים העמוקים של העם היהודי במולדתו – נדבך מרכזי ובלתי נפרד ממקורות הנצרות עצמה – כמו גם בשוויון הזכויות ובמציאות החיים של היהודים כיום.
ה-WCC מכפישה את ישראל בפורומים של האו"ם, אך לא את איראן או צפון קוריאה – ורואה בנוכחות מתנחלים מציאות "לא חוקית", בזמן שהיא קוראת ל"זכות שיבה" לפלסטינים. היא קוראת ללוחמה כלכלית נגד ישראל, ומגבה את הטענה הנלוזה ש"המערב ביקש לכפר" על פשעי הנאצים, בכך שנתן ליהודים ארץ שאינה שלהם.
אין מושלם בעולם
לאחר השואה גילו קבוצות שמקדשות קירוב לבבות, נכונות אמיתית להכיר באנטישמיות הנוצרית ההיסטורית – מאוגוסטינוס ועד לצלבנים מימי הביניים, ומהאינקוויזיטורים ועד למרטין לותר. עם זאת, מעטים הזרמים שניחנים במודעות עצמית בכל הנוגע לעוינות כלפי יהודים בהווה.
כשל מוסרי זה הומחש היטב על ידי הארכיבישוף דזמונד טוטו מדרום אפריקה, שחתירתו לפיוס במדינה שלו עמדה בניגוד מוחלט לפלגנות הפשטנית והפרועה שלו בכל הנוגע למדינת ישראל וליהודי התפוצות, שהוא רואה בהם חלק בלתי נפרד ממנה.
עלינו להודות שישראל איננה מדינה מושלמת. אבל כך גם נסיבותיה, וכך גם כל חברה אנושית אחרת. בניגוד לחמאס או אפילו לרשות הפלסטינית, הישראלים והנהגתם מצרים באופן גורף על כל ביטוי של קיצוניות אלימה שיוצא מקרבם.
בין ימי הזיכרון לשואה – אותו רצח עם שנולד מתיעוב דתי ומערעור על הלגיטימיות של עם ישראל – כדאי שנבטיח כי עדות שקר לעולם לא תיחשב כקול נבואי. מוסדות דת שמוקיעים את המדינה היהודית, ומוצאים בה ורק בה מקורות של רוע – מקדמים דעות קדומות, לא שלום.
- דוד מייקלס הוא המנהל לענייני האו"ם ועניינים בין-קהילתיים בארגון בני ברית הבינלאומי. אלן שניידר הוא מנהל המרכז העולמי של בני ברית בירושלים.
