עם כל הכבוד לתכסיסים הפוליטיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בניסיון לפתור את משבר חוק הגיוס, הדרך אל היעד עדיין ארוכה ומפותלת – והיא תהיה חייבת לעבור אצל מנהיגי החרדים. הצלחת המשימה של נתניהו לא תימדד באמצעות מבוכה כזו או אחרת ליריביו באגף השמאלי של הממשלה ובאופוזיציה, אלא בשאלה האם הרבנים הבכירים יסמכו את ידיהם על המתווה הממוחזר שהציע. לפני שנתיים, בימי ממשלת בנט-לפיד, הם התנגדו לו מכול וכול, אך כעת, כשתלמידי הישיבות עומדים עם הגב אל הקיר, ומולם מונפת חרב בג"ץ – המאיימת עליהם בגיוס בכפייה ובשלילת תקציבים – לא מן הנמנע שההנהגה הרוחנית תסכים בשתיקה לקידום החקיקה.
(צילום: עוז מועלם, דוד קשת, נתיבי ישראל)
בין רבני ש"ס המזרחית, אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית אין תמימות דעים בסוגיה הרגישה והרת הגורל, כאשר יחס הנציגים הפוליטיים של כל אחת משלוש המפלגות להודעתו הדרמטית של נתניהו – עשויה ללמד על הלך הרוח של פטרוניהם.
יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, היה מהוגי הרעיון להחיות את הצעת החוק שיזמה הממשלה הקודמת, ושנתמכת על ידי משרד הביטחון – מה שמעיד על גישה פרגמטית של מועצת החכמים במפלגה. בדגל התורה עודכנו על המהלך זמן מה לפני פרסומו ונתנו לו את ברכת הדרך – ואכן גם רבניה מוכנים כיום לדון בפשרות שלא שיערום אבותיהם, במטרה להבטיח את מעמדם המיוחד של לומדי התורה. אגודת ישראל, לעומתן, מתקשה גם בצוק העיתים להודיע על הסכמה עם נתניהו, אפילו בשתיקה – בדיוק כמו אדמו"ריה, שלפי שעה מסתייגים מכך.
דגל התורה
על אף שמבחינה מספרית הליטאים משניים למזרחיים ואולי אף לחסידים, מנהיגי תנועתם, דגל התורה, הם בדרך כלל אלה שקובעים את הטון בנושאים שבליבת ההשקפה החרדית עבור שלוש המפלגות – וכך גם במשבר הנוכחי.
זו הסיבה לכך שבשבועות האחרונים הכול נושאים עיניים אל בתי הרבנים דב לנדו ומשה הלל הירש, "גדולי הדור" הליטאים בעידן שאחרי הרבנים חיים קניבסקי וגרשון אדלשטיין. כולם – מראשי הקואליציה, המחפשים פתרון פוליטי, ועד בכירי מערכת הביטחון, שעלו אליהם לרגל מתוך מצוקת כוח אדם.
שני המנהיגים הישישים מבני ברק אומנם לא סוטים מהקו המסורתי, לפיו לומדי תורה לא ישרתו בצה"ל, אך לאחרונה הם מגלים נכונות לגמישות שבעבר לא באה בחשבון מבחינתם, והם נושאים ונותנים מול הצבא בעניין גיוסם של "נושרים" – צעירים הרשומים כתלמידי ישיבה, אך אינם באמת לומדים. מדובר בצעירים שעליהם גוננו בעבר המנהיגים הרוחניים והפוליטיים.
כחלק משינוי זה מאותתים כעת הליטאים על הסכמתם גם לקביעת יעדים מספריים עולים לגיוס חרדים, והטלת סנקציות בחוק על אי עמידה בהם – דבר שעד עתה הם התנגדו לו נחרצות. מדובר בביטוי נוסף לגישתם הפרגמטית, שכן בממשלה מבינים שמתווה שאינו כולל את שני המרכיבים הללו ייפסל מיד על ידי בג"ץ, ותלמידי הישיבות ימצאו עצמם עריקים והמוסדות יהיו ללא תקציבים.
בדגל התורה מאמינים שגיוסם של אותם לא-לומדים ימלא את השורות, וכך לא יופעלו העיצומים המדוברים ומעמדם המיוחד של התלמידים האמיתיים יובטח. עם זאת, כדי להרחיק את עצמם תדמיתית מעיסוק בפוליטיקה, שבשונה ממהות – אינו מכבד אותם, שוקלים הרבנים לפרסם הבהרה לציבור שלפיה החוק המוצע, גם אם יזכה להסכמת הפוליטיקאים, הוא כביכול חסר משמעות מעשית.
הרבנים לנדו והירש, השותפים להנהגת ישיבת סלבודקה היוקרתית, מתואמים ביניהם ומעדכנים זה את זה בדבר המגעים שכל אחד מהם מקיים בעניין, ולעמדתם צפויה להיות השפעה מכרעת על החלטת מועצת גדולי התורה, שהיא הגוף הרשמי המנהיג את הפוליטיקאים הליטאים.
אגודת ישראל
באגודת ישראל, הצלע החסידית המשלימה את יהדות התורה, מפלגת החרדים האשכנזים, המצב מסובך יותר, שכן בשונה מדגל התורה – היא מורכבת ממספר גדול יחסית של חצרות, שבהן לכל מנהיג עמדה עצמאית משלו.
ככלל, האדמו"רים המובילים את "אגודה" לא מגלים את הפרגמטיות של עמיתיהם הליטאים, כולל בשעת משבר זו, והם מתקשים להסכים – אף בשתיקה – למצב שבו מדינת היהודים מגבילה את מספר לומדי התורה, מטילה עליהם סנקציות ומתנה את הפטור הניתן להם משירות בכך שאחרים במגזר יתגייסו.
מבחינת אותם רבנים, בראשם האדמו"רים מוויז'ניץ ומסלונים, גם אם החוק המוצע לא ישנה דבר מהמצב הקיים ויתברר כהונאה פוליטית-משפטית גרידא – העניין ההצהרתי חמור דיו ולכן יש להתנגד למתווה, גם אם הדבר יוביל להפלת הממשלה, בבחינת "אף שעל".
זו הסיבה לכך שנציגי החסידים, ובראשם השר יצחק גולדקנופף, מצאו עצמם נבוכים אל מול הודעת נתניהו על קידום ההצעה שהובילו בנט ולפיד, ולא ידעו כיצד להתייחס אליה. מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל תצטרך בסופו של דבר להכריע בסוגיה, ובניגוד למקובל אצל הליטאים – שם אין לרבנים הבכירים, מנהיגי החצרות הגדולות, כמו האדמו"רים מגור ומבעלז, השפעה רבה יותר מאשר זו של ראשי החסידויות הקטנות.
בעבר חילוקי הדעות במועצה הרוחנית ובדרג הפוליטי הביאו לשיתוק, מנעו החלטה וגרמו בעקיפין לנפילת הממשלה, לפיזור הכנסת ולמשבר השלטוני שהחל ב-2019. אותם כיפופי ידיים בין המחנות ב"אגודה" נמשכים עד היום.
ש"ס
לכאורה ש"ס הייתה אמורה להיות הפרגמטית ביותר משלוש המפלגות – בעיקר בזכות היו"ר דרעי, הנתפס בממשלה הן כמבוגר האחראי והן כאדם המנוסה ביותר בחדר. בהתאם, אחד הרוקחים המרכזיים של כל מתווי הפשרה בשנים האחרונות היה שליחו המיוחד אריאל אטיאס, לשעבר מבכירי המפלגה ופוליטיקאי פרגמטי בעצמו.
אומנם, מבחינה פנים-חרדית, רבני ש"ס לא יהיו הראשונים לתת חותמת דתית למהלכים אלה (כאמור – משום שההנהגה הליטאית היא שקובעת את הטון בעניינים "השקפתיים"), אך להצטרף אליה הם ודאי יכולים. אלא שהפעם מועצת חכמי התורה, שבדרך כלל נאמנה לדרעי, מוצאת עצמה מול קושי אמיתי לסמוך את ידה על המתווה המסתמן, כשהיא מאותגרת מימין על ידי רבנים אחרים מהזרם החרדי הספרדי המתנגדים לו.
חששם הוא שאם ייקבעו יעדים לגיוס תלמידי ישיבות, במטרה לעמוד בהם בעזרת הנושרים, מי שישלמו את המחיר יהיו תלמידים מזרחיים, שחלקם חוזרים בתשובה או מגיעים מרקע לא-חרדי, הנחשבים לחוליה החלשה במגזר, והם ימצאו עצמם משמשים כחמור שעל גביו רוכבים החרדים האשכנזיים בדרך אל הפטור משירות.
זו הסיבה לכך שלאחרונה התפרסם גילוי דעת מאת רבנים בכירים מהזרם המזרחי, לפיו יש איסור גורף להתגייס לצבא – גם למי שאינו לומד תורה. העובדה שבין החותמים על המסמך היו גם כמה ממנהיגי ש"ס, חברי מועצת החכמים עצמה, מלמדת כי מדובר בחשש אמיתי, שהצליח לקנות לו אחיזה גם בקרב ראשי המפלגה – והיא עשויה לנבא על הקושי שבו צפוי להיתקל הפעם דרעי בבואו לממש את גישתו הפרגמטית.
הפלג הליטאי הירושלמי והעדה החרדית
אבל עם כל הכבוד לשלושת הזרמים החרדים המרכזיים, שגם מיוצגים בכנסת, לא מן הנמנע שבסופו של דבר דווקא הפלגים הקיצוניים, שאינם משתפים פעולה עם רשויות המדינה וחלקם אף אנטי-ציונים – הם שיקבעו בעקיפין את גורל חוק הגיוס ואף יביאו להפלת הממשלה.
הפלג הליטאי הירושלמי, שקידש מלחמת חורמה נגד כל ניסיון לגייס תלמיד ישיבה אחד, מאתגר את דגל התורה, העדה החרדית הקנאית מאתגרת חלקים באגודת ישראל, ויחד הם מצליחים כבר שנים למנוע מהנציגים הפוליטיים של יהדות התורה להצביע בהתאם לתפיסתם המתונה והפרגמטית.
כשהקיצוניים אינם מוכנים לשום ויתור ומשמיצים את המפלגות החרדיות, שכביכול משתפות פעולה עם "גזירות שמד" שמטרתן להעביר את לומדי התורה על דתם, גולדקנופף וגפני אינם יכולים להצטייר כפשרנים – שהוא אולי ביטוי הגנאי החמור ביותר במגזר.
זו הסיבה לכך שבשנים האחרונות חברי הכנסת החרדים נאלצו להימנע ממתווי גיוס שנועדו לשרת את בוחריהם, ולעיתים אף להצביע נגדם – לא לפני שדאגו כי הם יעברו בקולות חברים אחרים במשכן, שהרי ידוע שצדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים. הפעם, אם ביהדות התורה שוב לא יעמדו בלחץ הקנאים ויתנגדו גם להצעה הנוכחית – לא בטוח שיימצאו המתנדבים באופוזיציה שיעשו בשבילם את העבודה.
