לפני 131 שנים, בערב פסח של שנת 1891, פורסם צו מיוחד שהורה על "גירוש מוסקבה". מי שקיבל את ההחלטה האכזרית על גירוש היהודים הוא סרגיי אלכסנדרוביץ', המושל הראשי של מוסקבה, שמונה לתפקיד בידי אחיו, הצאר אלכסנדר השלישי.
כ-30 אלף יהודים נאלצו לעזוב את ביתם ולעבור להתיישב בשלושה אזורים, וביניהם גם העיירה קליאזמה, הנמצאת סמוך לעיר פושקינה, צפונית-מזרחית למוסקבה. אלפי היהודים שעברו לגור בקליאזמה הקימו בתי כנסת וניהלו חיי קהילה תוססים, אבל הפריחה נמשכה תקופה קצרה יחסית.
ב-1919, שנתיים לאחר "מהפכת אוקטובר", אסר השלטון הקומוניסטי על פעילות מועצות הקהילות היהודיות, כחלק ממדיניות כוללת נגד ארגוני דת. במסגרת הקמת "יֶבְסֶקְצְיָה" – המחלקה היהודית של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית - דאג השלטון לסגור אלפי בתי כנסת ברחבי ברית המועצות, ובכלל זה ארבעה שפעלו בקליאזמה.
תפילה מחתרתית
שמעיה דימארסקי בן ה-68, אחד התושבים היהודים המבוגרים שעדיין גרים בעיירה, מספר שסבו היה גבאי בית הכנסת המחתרתי. לעיתים קרובות השניים היו הולכים להתפלל ביחד, למרות הסיכון שבדבר.
לפני כ-60 שנים התפרסמה בעיתון המקומי כתבה מלאת ארס ושנאה על ילדי משפחת חזן החסידית, שגרים בעיירה ולא מוכנים לבקר בבית הספר בשבת. מתברר כי הכתבה הזו לא נבעה מאנטישמיות, אלא מהשנאה התהומית של הקומוניזם לדת. בניגוד לקהילות יהודיות רבות באירופה, לפחות בעשרות השנים האחרונות לא הייתה בעיה חריגה של אנטישמיות בקליאזמה, ואחד מהיהודים המבוגרים שעדיין חיים במקום אפילו כיהן כראש העיר במשך מספר שנים.
5 צפייה בגלריה
מימין: ויקטור לוין בן ה-92 מניח תפילין לראשונה בחייו, לצד הרב קורבסקי. משמאל: ויקטור שומע תקיעת שופר מנכדו זלמן נחיינקו
(צילום: בית חב"ד פושקינה)
בשנות ה-70 ובעיקר בשנות ה-90, כאשר ברית המועצות פתחה את השערים והחלה להתיר פעילות דתית, רבים מהיהודים שעדיין חשו זיקה לדת עלו לישראל או עברו לגור במוסקבה ובסביבתה. מי שנותרו מאחור הם בעיקר מבוגרים, שבין השאר עבדו כמוכרים בשוק המקומי.
ברכת הדרך מהרב הראשי של רוסיה
לפני כשלוש שנים החליט הרב ראובן קורבסקי (43), נשוי ואב לעשרה, המכהן כרב בישיבת "תומכי תמימים-מוסקבה", להפוך לשליח חב"ד – נוסף על עבודתו החינוכית. "אני ואשתי איידי נפגשנו עם הרב הראשי של רוסיה, ברל לזר, וביקשנו את ברכתו לצאת לשליחות בעיר פושקינה ובעיירה קליאזמה שסמוכה אליה", הוא מספר. "הרב ציטט מתוך המדרש על הפסוק 'תפילה למשה', את המשל על עשיר שפונה למלך: 'איני מבקש על עצמי דבר, אלא מדינה פלונית היא חרבה והיא שלך – גזור שתיבנה'".
5 צפייה בגלריה
הרב קורבסקי ב"חלאקה" של רומה יליזרוב בן ה-3. לצידם האבא דניאל והסבתא זומרוד
(צילום: בית חב"ד פושקינה)
את המאמץ לבנות מחדש את יהדות רוסיה, אחרי עשרות שנים של חורבן, מכיר הרב קורבסקי מניסיון אישי: "אבא שלי גר במוסקבה וגילה את היהדות בשנות ה-70. הוא למד תורה, לימד עברית במחתרת והיה בין המעטים שאכלו כשר. הוא הפך לחסיד חב"ד ושלח אותי ללמוד בישראל, בישיבות חב"ד בלוד ובצפת, וגם שנה בישיבת 770 בברוקלין – שם גם קיבלתי סמיכה לרבנות. לאחר מכן חזרתי לרוסיה, התחתנתי ועבדתי בתחום השליחות והחינוך".
המפגש הראשון עם יהודי קליאזמה הפתיע אותו. "התברר כי חמישה-שישה מקשישי הקהילה נהגו להיפגש מדי שבת, אבל לא כדי להתפלל, אלא כדי לאכול הרינג ולומר 'לחיים'. לא היה שם אף בית כנסת או מוסד יהודי כלשהו", הוא מספר.
"חמישה-שישה מקשישי הקהילה נהגו להיפגש מדי שבת, אבל לא כדי להתפלל, אלא כדי לאכול הרינג ולומר 'לחיים'. לא היה שם אף בית כנסת או מוסד יהודי כלשהו"
דווקא אז, הגיעה מגפת הקורונה. במקומות רבים בעולם היא כפתה ריחוק חברתי, אבל בקליאזמה היא דווקא אפשרה למספר תושבים לגלות את יהדותם מחדש. בין השאר, החל הרב קורבסקי לחלק מזון למשפחות יהודיות. הפעולה הזו הדהימה את התקשורת המקומית, שדאגה לדווח על הרב שמוכן להסתכן ולבקר בבתים של אנשים שאינם קרובי משפחתו, כדי להביא להם מזון, במקום להישאר בבית.
5 צפייה בגלריה
מימין: נאסטיה טרסובה מקבלת משלוח מזון מהרב קורבסקי בתחילת הקורונה. משמאל: כעבור שנתיים, נאסטיה שהפכה לחיה, עם חברותיה, מוכנות לקבלת השבת
(צילום: בית חב"ד פושקינה)
"הסברנו שכל הפעילות שלנו נעשית אך ורק בהוראתו ובהשראתו של הרבי מלובביץ', שציווה עלינו לדאוג לכל יהודי באשר הוא. זו הסיבה שהגענו לפושקינה וקליאזמה", הוא אומר. "בין השאר, הבאנו מזון לאישה בשם נאסטיה טרסובה. מאז היא עברה דרך ארוכה, הוכיחה את יהדותה ברבנות הראשית לרוסיה, חזרה לחיק היהדות, שומרת שבת, מתחילה לשמור כשרות ולקיים מצוות, ונושאת בגאווה את השם חיה. היא הפכה לרכזת קהילת פושקינה, ופועלת 24/7 לטובת יהודי העיר והאזור, כולל יהודי קליאזמה".
"למצוא את היהודים שמנותקים לגמרי"
בעקבות הפעילות של הרב קורבסקי, גם צעירים החלו להזדהות כיהודים והצטרפו לפעילות הקהילתית. קטיה סמוליאק, עובדת מספרה המתגוררת בקליאזמה עם הוריה, היא היום חלק בלתי נפרד מהקהילה, חברה במועדון הצעירים היהודי "סטארס", ואפילו זכתה במקום הראשון בתחרות שפים. "היא גם עוזרת לפעילות שלנו, כמו למשל בחלוקת מצות וערכות לליל הסדר".
בקליאזמה, הסיפורים על אנשים שהתחברו מחדש ליהודתם פשוט לא נגמרים. "אישה בשם קטיה בחרה בשם היהודי קיילא, ובשנה שעברה, בפורים, היא אירחה אצלה בבית את קריאת המגילה. זו הייתה אולי הפעם הראשונה שבה נערך אירוע יהודי בקליאזמה מאז שנות ה-70", אומר הרב קורבסקי. "האמת היא שיש אצלנו עוד המון סיפורים כאלה. כמו ויקטור לוין, שבגיל 92 הניח תפילין לראשונה בחייו. בשנה האחרונה מי שתקע לו בשופר הוא נכדו, זלמן נחיינקו, שהתקרב ליהדות והתחתן ממש החודש".
היה גם טקס "חלאקה", התספורת הראשונה, כמנהג החסידים, לרומה יליזרוב בן ה-3. "ביתה של משפחת יליזרוב עומד במקום שבו יהודי קליאזמה התפללו ואפו מצות במשך שנים רבות", מספר הרב, ומוסיף שכיום בני המשפחה מתקרבים לתורה ולמצוות.
קרה גם שיהודי התקשר לשאול אם יש מצות לפסח, וסיפר שאבות-אבותיו גרו בקליאזמה ויש לו בבית טלית ותפילין מסבא-רבא שלו. "לא דמיינתי שיש יהודי שהיהדות שלו חשובה לו, בעיר שבה אני פועל ולא שמעתי ממנו. זו דוגמה לכך שאנחנו רק מתחילים לגרד את קצה הקרחון, למצוא יהודים ולחבר אותם ליהדות", הוא אומר.
5 צפייה בגלריה
עזרה הומניטרית ליהודי קליאזמה. הרב קורבסקי עם שמעיה דימארסקי, שסבו היה גבאי בית הכנסת המחתרתי, ולב דינזבורג, אחיינו של שמעיה
(צילום: בית חב"ד פושקינה)
"העבודה שלנו היא למצוא את היהודים שמנותקים לגמרי", אומר הרב ברל לזר. "יהודי שנמצא בעיר גדולה – יש לו בית כנסת, הוא לא אבוד לגמרי. הרעיון הוא לעזור דווקא ליהודי שנמצא בכפר קטן, לבד, בלי בית כנסת. זו המתנה הכי גדולה שלנו לקדוש ברוך-הוא.
"יש הרבה ארגונים שדואגים ליהודים שגרים בערים הגדולות, והמטרה שלנו היא להגיע גם ליהודי שהוא גלמוד, או חס ושלום אסיר, או מנותק בכפר נידח. העבודה של השלוחים בכפרים הקטנים, היא אפילו יותר חשובה מאלה שפועלים בערים הגדולות. כמו שהמדרש מספר שמשה רבנו דאג לשה האובד. הוא לא דאג לעדר, כי בעדר הכבשים עוזרים זה לזה. כשמישהו לבד – זו העבודה העיקרית שלנו".
פורסם לראשונה: 05:47, 15.04.22
