כשהרב קלמן סמואלס, מייסד עמותת "שלוה", התבשר הבוקר (ב') שנבחר להשיא משואה ביום העצמאות הקרוב, הוא היה, לדבריו, המום. "השר חילי טרופר צלצל אליי הבוקר, ואמרתי לו באמת ובתמים שאני צריך לשבת. ממש הייתי בשוק. אמרתי לו: 'קטונתי מכל החסדים'. זה דבר שלא ציפיתי לו".
ארגון שלוה נוסד בשנת 1990, בעקבות התמודדות אישית של קלמן ואשתו מלכי, שבנם השני, יוסי סמואלס, הפך לעיוור, חירש ועם מוגבלויות מורכבות. ההורים האמינו שמשפחות כמו שלהם זקוקות לתמיכת הקהילה באתגרים הכרוכים בגידול ילדיהן. "למדנו על בשרנו את הקושי. החיים שלנו שינו מסלול בצורה חדה", מסביר סמואלס. ממיזם התנדבותי צנוע בדירה שכורה בירושלים, הפך שלוה לארגון מוכר – "האגודה הישראלית לטיפול באנשים עם מוגבלויות ושילובם בחברה".
בתחילת הדרך היית מאמין שהארגון יתפתח ככה?
"אני תמיד אומר לאנשים שמכאן הראיה לכך שלקדוש ברוך-הוא יש חוש הומור מבריק. התחלנו עם חמישה ילדים, התוכנית הראשונה הייתה צהרון ביתי בשעות אחר הצהריים. אשתי הכינה אוכל והעברנו להם את הזמן במשך כמה שעות. זה היה בדירה סמוכה אלינו. בהמשך המדינה החלה לתמוך, ונתנה לנו שטח כדי לפתוח מרכז בירושלים".
מבית קפה חברתי ועד להקת שלוה
"מפעלם של קלמן ורעייתו מלכי הפך אבן שואבת לאנשים מרחבי הארץ והעולם, והוא מיצב את ישראל ואת ירושלים כמרכז הדוגל בהכלה ובדאגה לכבוד האדם", מסרו במשרד התרבות. "מאות המתנדבים הצעירים בעמותה מייצגים דור צעיר וערכי המסור לחסד ולנתינה. במאור פניהם ובמסירות אין-סופית, מעניקים קלמן ומלכי תקווה גדולה למשפחות רבות בישראל, ומקדמים חברה המקבלת כל אדם באשר הוא".
"אני לא רואה את זה בתור דבר אישי, אלא כהוקרה לעשייה של שלוה", הרב מבהיר. "זה לא לכבוד קלמן סמואלס, אלא לכבוד הארגון. יש למעלה מ-500 אנשי צוות, 80 בנות שירות לאומי ומאות מתנדבים – וכולם תורמים למען הילדים ומשפחותיהם. רק הם מאפשרים את זה".
ב-2016 נפתח המרכז הלאומי החדש של שלוה בירושלים, והארגון מפעיל תוכניות שונות, בהן טיפולים משלימים, מעונות יום שיקומיים, גני ילדים, נופשונים, מחנות קיץ ופעילויות מיוחדות. בין היוזמות היצירתיות אפשר למנות את "קפה שלוה" – בית קפה חברתי המעסיק אנשים עם מוגבלויות, וכמובן את להקת שלוה – שכבשה לבבות ברחבי המדינה ואף מחוצה לה. "הלהקה הביאה אור לכל עם ישראל", כפי שהגדיר זאת סמואלס.
המראה של סמואלס, עטור זקן, כיפה שחורה וחליפה, באירועים טלוויזיוניים הרחוקים מהעולם החרדי – עורר אי-אלו הרמות גבה. אבל גם במקרה הזה, הרב בטוח שמדובר ביד ההשגחה: "שלוה תמיד הייתה כלי מדהים להעשיר חיים של אנשים עם מוגבלויות בכל התחומים – וגם במוזיקה. כמעט מהיום הראשון היה לנו בעמותה מטפל במוזיקה".
"להקת שלוה נוסדה 'בקטן'. שי בן שושן פנה אליי בבקשה לעבוד כמוזיקאי עם הלהקה, ואמר לי שהוא יכול לעזור לנו, ללהקה, להגיע רחוק", לדבריו. "התחלנו לעבוד בפינצטה, הוספנו עוד ילד עם תסמונת דאון, עוד ילד עם מוגבלות ללהקה. עם הזמן התחלנו להופיע במקומות גדולים. הם התחילו לעשות לעצמם שם. נסענו לארצות הברית ומשם לסבב בינלאומי, וגם שם הם כבשו כל מי ששמע אותם. זה הגיע לתוכנית 'הכוכב הבא' שהזמינו אותם לאודישן, אהבו מה ששמעו – והשאר היסטוריה".
אף שנאלצו לפרוש מהמרוץ לבחירת נציג ישראל באירוויזיון הביתי ב-2019, בגלל שמירת השבת, חברי הלהקה זכו להופיע בחצי גמר האירוויזיון בתל אביב, בזמן ההפסקה אחרי הביצועים – וזכו לתשואות.
הנדר והנס שהולידו את העמותה
הרב סמואלס (70) נולד בוונקובר, קנדה, למשפחה לא דתית – "אבל עם סממנים של מסורת", כדבריו. ביקור בישראל כנער, לבקשת אמו, בטרם יפנה ללימודי "תרבות מערבית" בצרפת, הובילו אותו למפגש עם היהדות וללימודי הסמכה לרבנות שארכו שבע שנים.
סמואלס נישא למלכי, ולזוג נולדו שני ילדים בריאים. אך בשנת 1977 הכול השתנה. "בגיל 11 חודשים מלכי לקחה את יוסי לטיפת חלב", סיפר. "הוא קיבל חיסון פגום וניזוק מיידית, ובהמשך נהיה עיוור, חירש ומאוד היפר-אקטיבי. כמובן עולמנו חרב עלינו".
בתוך מצוקה קשה, ביקשו ההורים ללמד את יוסי לתקשר בדרך כלשהי. בייאושה התפללה מלכי בדמעות ונדרה בלבה שאם הנס הזה יקרה, יקדישו היא ובעלה את חייהם למשפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים. מטפלת בשם שושנה וינשטוק, מורה לשפת הסימנים, ניסתה להסביר ליוסי את המילה שולחן. כחירש, עיוור ואילם היה קשה להסביר לו את המושג הזה, אבל היא לא התייאשה וחזרה על כך שוב ושוב, עד שיום אחד הוא קלט. המשפחה הבינה שיוסי יכול ללמוד לתקשר.
"כשזה קרה, מלכי הושיבה אותי בדירה שלנו בירושלים ואמרה לי: 'הגיע זמן תשלום', כשהיא מתכוונת לנדר ההוא", סיפר בעבר ל-ynet, עם צאת ספרו האוטוביוגרפי, "חלומות שלא חלמתי". אלא שלרב ולרעייתו היו אז כבר שישה ילדים, ולא היה להם ממון רב: "ניהלתי אז מערכות המחשבים של הקרן הדו-לאומית למדע של ארצות הברית-ישראל, ולא ידעתי מה לעשות. הזלנו דמעות, אבל ידעתי שאעשה משהו".
"זה לקח לי שלוש שנים, אבל איש חסד יהודי מעיר הולדתי בשם גורדון דיימן החליט לעזור לנו, לשכור דירה ושני אנשי מקצוע – וככה התחלנו", ציין. "זה היה נס, ועד היום – זה הכול בעיניי עזרה מהשמיים. אין לי הסבר רציונלי".
נשיא ארגון שלוה לבוש כחרדי לכל דבר, אבל לדבריו יגיד "לתפארת מדינת ישראל" בגאווה גדולה. "אני עובד עם אנשים מכל רחבי העולם, וגאה להיות חלק מהחברה הישראלית. מבחינתי זו גאווה גדולה מאוד. אבותינו היו רוצים להיות פה, גם כל אלה שנמחקו באושוויץ. אני לא שוכח את זה. הם היו רוצים לחיות במדינה היהודית".