בתקופה הנוכחית קשה להתחמק מהמילים האלה – "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב". ישראלים רבים אולי יחשבו שמילות הפזמון של השיר "תמיד אוהב אותי" תלושות מהמציאות, בעולם שאחרי טבח שמחת תורה תשפ"ד ובעיצומה של מלחמה קשה, כשחטופים עוד מוחזקים בשבי ברצועת עזה – אבל זה לא מנע ממנו לצעוד בראש המצעדים.
היוצר והמבצע המקורי הוא המוזיקאי אלייצור (יאיר אליצור), ועל מילות הפזמון חתום הרב שלום ארוש, שם בולט בחסידות ברסלב ובעולם החזרה בתשובה. הגרסה המצליחה של ששון איפרם שאולוב סייעה לשיר להיות לא רק להיט, אלא תופעה תרבותית של ממש. התפיסה האמונית שמשתקפת בשיר עוררה דיון גם בתוך הציבור הדתי, ויש מי שמוצאים אותה פשטנית ובעייתית.
(הגרסה של ששון שאולוב שזכתה להצלחה אדירה)
האם הפזמון הפופולרי נובע מהגותו של רבי נחמן מברסלב? החוקרת, המשוררת והסופרת פרופ' חביבה פדיה, מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, אומרת כי "קשה לומר שרבי נחמן אמר 'תמיד יהיה לי רק טוב'. הרעיונות שלו בקשר לטוב ורע, שקשורים לרעיונות של רבי משה חיים לוצאטו, קשורים לרעיון שגם אם קורים לאדם ייסורים – אם בסופו של דבר זה מוביל להתקדמות, והאדם מבין את הסבל והייסורים שלו, אז בתכלית האחרונה הוא רואה את הטוב במה שהיה רע. זה רעיון הרבה יותר מתוחכם ומורכב".
אבל רבי נחמן גם אמר ש"אין שום ייאוש בעולם כלל".
"אבל מי אומר שאין ייאוש בעולם כלל? אדם מיואש. הוא אמר את זה מתוך עימות עם קטסטרופות, גם האסון האישי של מות הבן שלו וגם הקריסה של החזון המשיחי שלו, והוא ביקש לעודד את עצמו. אם נגזור גזרה שווה למציאות בימינו, גם השיר 'תמיד אוהב אותי' בא מכך שעכשיו רע, ואולי כוונת המחבר היא שהשיר בא לשם עידוד עצמי – אבל אנשים מבינים אותו כאילו הוא אומר משהו על המציאות כפי שהיא".
פרופ' חביבה פדיהצילום: פלג לויפדיה מסתייגת מהלהיט המדובר באופן עקרוני. "זה שאנשים נתפסים לשיר הזה – בין אם ערוץ 14 ובין אם תופסים אותו כשיר שמגלם את הזהות של המזרחי החסידי – זה ממש חבל", היא אומרת. "מה שעצוב לי הוא שהשיר הזה נמצא בהקשר שבו מנסים ליישם אותו לשיח הפוליטי בארץ, שבו כביכול האופטימיים הם הימנים והפסימיים הם השמאלנים. חבל בעיניי שכל דבר צריך להיות קשור לשיח זהות ולשיח דתי בצורה מוגבלת כל כך. השמחה היא עמדה אופטימית טובה, אבל כשלוקחים שמחה וטוב ומיישמים אותם בצורה מוגבלת לעמדה פוליטית שמתוכה נובעת טיפשות – אני לא כל כך שמחה מזה. אני מאמינה שעדיף לעסוק בזה שאתה אוהב את הקדוש ברוך הוא, ופחות בשאלה אם הקדוש ברוך הוא אוהב אותך (ואהבת האל הרי כרוכה במידות ובמוסר). זה לא שאני בן אדם לא דתי, לא חסידי או לא מזרחי".
"אני חושב שמה שתופס בשיר זה קודם כול המנגינה ולא המילים. זו מוזיקה כיפית", אומר הרב אילעאי עופרן, הרב של קבוצת יבנה ופסיכולוג במקצועו, שהוא גם נכדו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ המנוח. "מעבר לזה, מי לא אוהב לשמוע שאוהבים אותו?"
פרופ' חביבה פדיה: "מה שעצוב לי הוא שהשיר הזה נמצא בהקשר שבו מנסים ליישם אותו לשיח הפוליטי בארץ, שבו כביכול האופטימיים הם הימנים והפסימיים הם השמאלנים. חבל שכל דבר צריך להיות קשור לשיח זהות ולשיח דתי בצורה מוגבלת כל כך"
במיוחד בתקופה הזו, כשאנחנו מרגישים מבודדים יחסית והשנאה לישראל בעולם מתגברת.
"כן. החברה הדתית והמסורתית עברה מ'הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך' ל'השם יתברך תמיד אוהב אותי'. קרו פה שני תהליכים – החלק החשוב נהיה לא מה שאנחנו כלפיו אלא מה שהוא כלפינו, והייתה גם הפרטה: עברנו מ'אנחנו אוהבים אותך' ל'תמיד אוהב אותי'. השיר הזה תפס כל כך כי הוא משקף את כל התהליכים שעברה החברה הישראלית, המערבית והמודרנית, בתרבות הכללית – הוא רק אומר אותם בשפה של דוסים. יש פה אינדיבידואליזציה קיצונית, יש פה אינטרסנטיות שמחליפה ערכים – כלומר, השאלה היא לא האם זה אמת אלא האם זה טוב לי, והשאלה היא לא האם זה רלוונטי לציבור, למשפחה ולקהילה אלא 'אני, אני, אני'. הברסלבריות היא הגרסה הדוסית של האינדיבידואליזם האינטרסנטי".
בין הרב ארוש לרמב"ם
מילות הפזמון, כאמור, הן מילותיו של הרב שלום ארוש. כך סיפר אלייצור ב-ynet על חזרתו בתשובה במהלך שירותו הצבאי: "זה קרה כשקיבלתי את הספר 'בגן האמונה' של הרב שלום ארוש, וזה לימד אותי לדבר עם השם. ראיתי שהוא עונה לי. כל דבר שהייתי מבקש – היה קורה. הייתי אומר לו, 'השם, אני לא רוצה להפסיד כסף במסיבות' – והוא היה עונה לי. ברגע שנהיה לי קשר עם השם, הכול קרה מעצמו".
(הביצוע המקורי של אלייצור)
על האמירה שבמרכז השיר סיפר המוזיקאי: "הרב ארוש כתב את הפזמון. הרב מאוד-מאוד מאמין במשפט הזה, הוא אמר לי, 'תלחין את זה ואנשים פשוט ישירו את זה'. אנשים יאמינו שהשם אוהב אותם ויהיה להם טוב משמיים, ובאמת זה מה שעשיתי, הלכתי להלחין את השיר ואני שמח שהוא עשה טוב בעולם".
המנטרה המרכזית של הרב הפופולרי היא אמונה בבורא, עוד לפני קיום התורה והמצוות. "מי אמר לך שהקדוש ברוך הוא אוהב את מחלל השבת פחות מאת רבי שמעון בר יוחאי?" שאל באחד משיעוריו. "אנחנו בנים של אברהם, יצחק ויעקב, אנחנו כמותם. הקב"ה אוהב אותנו לא פחות ממה שהוא אוהב את האבות".
הרב אילעאי עופרן: "השיר הזה משקף את התהליכים שעברה החברה הישראלית, המערבית והמודרנית, בתרבות הכללית – ורק אומר אותם בשפה של דוסים. יש פה אינדיבידואליזציה קיצונית ואינטרסנטיות שמחליפה ערכים – השאלה היא לא האם זה אמת אלא האם זה טוב לי, ולא האם זה רלוונטי לציבור אלא 'אני, אני, אני'"
נראה כי האמונה שמחשבה יוצרת מציאות עומדת בבסיס המשפט "השם יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב". באחת מהשיחות אמר הרב ארוש לתלמידיו: "מי שמאמין בזה – ככה יהיה לו בחיים. זאת אמונה. אתה לא יותר טוב מהקדוש ברוך הוא. אתה אוהב את הילדים שלך? אתה רוצה שיהיה להם רק טוב? הקדוש ברוך הוא טוב לפחות כמוך".
"כשאני קורא את הטקסט של השיר, עולה לי דווקא ניגוד שלו – התפיסה של הרמב"ם לגבי השגחה עליונה", אומר חתן פרס ישראל פרופ' דב שוורץ, ראש המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן. "הרמב"ם אמר שהשגחה היא אוטונומית לחלוטין: ככל שיש לך יותר ידע, כך תהיה יותר מושגח. כך הוא כתב בספר 'מורה נבוכים'. רבי שמואל אבן תיבון, המתרגם של 'מורה נבוכים', כתב שהכוונה היא שאדם שרוכש ידיעה מדעית יֵדע יותר להיזהר ולכן יהיה מושגח. הטענה שלו היא שזה מצב טבעי לחלוטין, שמי שרוכש ידע נקרא מושגח והקדוש ברוך הוא בכלל לא מעורב. זה הולם את גישת הרמב"ם שהקב"ה קבע את הניסים בבריאה מפני שהוא אינו מתערב בבריאה, והרמב"ם מסביר שאם הקב"ה היה צריך להתערב בבריאה – משמע שהוא לא ברא עולם מושלם.
"לעומת זאת היו פרשנים אחרים, כמו רבי קלונימוס, שטענו שמדובר בהשגחה ממשית. כך פרופ' ישעיהו ליבוביץ אמר שככל שאדם רוכש ידע, הוא מתקרב לאל, שהוא השכל המושלם. 'המחשבה החושבת את עצמה', כפי שהגדירו הפילוסופים האריסטוטליים. אם הקב"ה הוא המחשבה האינסופית, המושלמת, אז עם כל ידע שאתה רוכש אתה מתקרב אליו, במובן הממשי".
פרופ' דב שוורץצילום: אוליבייה פיטוסילדברי שוורץ, "גם הקבלה לא דיברה על השגחה אישית במובן שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליך, אלא דיברה על כך שיש מערכת של חוקים וסתירות, וככל שאדם לומד ומכיר יותר את תורת הקבלה – הוא יודע מה משפיע על מה. זה לא מצב שבו אלוהים מסתכל ומציץ עליך – תפיסה שאופיינית יותר למדרשים ולטקסטים שהאנישו את האל וראו בו פרסונה".
תפיסה שמאפיינת ילדים
"השם הוא אבא טוב והוא תמיד מתפאר בי, רואה בי רק ת'נקודות הטובות / רואה שאני רוצה להיות טוב, רק לא יוצא לי, וחסרות לי כולה כמה תפילות", כתב אלייצור בבית הראשון של הלהיט, ובבית השני הוא שר: "שומע מרחם עליי ותמיד עונה לי / ואם עדיין לא ממשיך לחכות / מלא אותי בזה שאתה תמיד אוהב'תי / תיתן לי כל יום מחדש מתנות".
הרב עופרן מתקשה להתחבר למילים האלה. "המשמעות הראשונה של אמונה באלוהים על פי השיר הזה היא כל מיני דברים שקשורים אליי, למה שקורה לי ולמה שיקרה לי", הוא מנתח. "האמונה שלי באלוהים לא אומרת שום דבר על מה שיקרה לי, או על השאלה אם אני אהוב או לא אהוב. יש לה המון השלכות על החיים שלי, אבל אין לה שום השלכה על השאלה אם טוב לי או רע לי. אני מבין אחרת את מושג ההשגחה".
עם זאת, הרב עופרן מדגיש: "ההכרזה 'הקדוש ברוך הוא תמיד אוהב אותי' היא הכרזה מעולם הפסיכולוגיה, לא מעולם הפילוסופיה. אני חושב שלנתח הכרזות שעיקר המשמעות שלהן היא פסיכולוגית בכלים פילוסופיים זה לא לעניין ולא רלוונטי. אדם שחי בתחושה שהקדוש ברוך הוא אוהב אותו לא מתאר את אלוהים, הוא מתאר את התחושה שלו. לנסות לדון בזה בכלים של הפילוסופים של ימי הביניים זה לערבב מין בשאינו מינו".
(אלייצור מבצע גרסה ראשונית של השיר, לצד הרב ארוש)
אדם יכול להבין מהשיר הזה שאם קורה לו משהו רע זה בעצם באשמתו, כי הוא לא התפלל מספיק, למשל. השאלה אם אין בזה משהו מסוכן, מבחינה פסיכולוגית. זה מזכיר את הגישה הרווחת בציבור החרדי לגבי לימוד התורה: "למדתי שורה – הצלתי חייל".
"השורות האלה מוכיחות את הטענה שמדובר במניפסט פסיכולוגי-חינוכי ולא בפילוסופיה תאולוגית. זו הצעה איך כדאי להסתכל על העולם כדי לחיות בו בשלווה, ולא הצעה להסבר איך העולם עובד. הסכנה בספציפיקציה של השכר והעונש היא גדולה מאוד, אבל היא מסכנת רק אנשים מאוד לא אינטליגנטים. מי שחי במציאות רואה מיד שזה לא פשוט כל כך.
"יש סיפור מפורסם בגמרא על אלישע בן אבויה שרואה ילד שאבא שלו קורא לו לבצע את מצוות שילוח הקן. הילד מקיים שתי מצוות שנאמר עליהן שהן מביאות לאריכות ימים – שילוח הקן וכיבוד אב ואם – ולמרות זאת הוא נופל ומת. הסיפור על מה שאלישע ראה רק משקף לנו דברים שקורים בכל יום. המציאות מחייבת אותנו להתבגר מהמחשבה האינפנטילית על שכר ועונש כסיבה ותוצאה שאפשר להצביע עליהן באופן ישיר. יש משהו מסוכן באמירה שהתפילה או הלימוד של אדם הם מה שיציל חייל, למשל – אבל לעניות דעתי, אין בחברה החרדית אחד שבאמת מאמין בזה. חשיבה מאגית היא מאפיין נורמלי של ילדים, אבל בשלב מסוים היא מתחלפת או משתכללת".
הרב אילעאי עופרןצילום: רמי זרנגרמה סבא שלך, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, היה חושב על השיר הזה?
"אני לא יודע, אבל לסבא יש מאמר מפורסם שבו הוא דיבר על זה שהוויכוח המשמעותי בין בני אדם הוא הוויכוח על מהו 'טוב'. זה מזכיר לי שיחות שהיו לי עם חברים למילואים. השתחררנו עכשיו, וקיבלנו עוד שבוע של ימי מילואים למרות העובדה שכבר ירדנו מהקו. יש חבר'ה שמתכננים לנסוע לחו"ל בשבוע הזה. שאלו אותי מה אני עומד לעשות וסיפרתי שאני מתכוון ללכת לעבודה. שאלו אותי: למה אתה הולך לעבודה? אתה מקבל בימים האלה משכורת גם בלי זה. אמרתי להם: אחרי חודשיים שלא הייתם בעבודה, אם אתם צריכים שבוע חופש – תחליפו עבודה, כי אתם בעבודה הלא-נכונה. אני לא הולך לעבודה בשביל המשכורת, ומה שטוב לי בעבודה זה לא הכסף שאני מקבל. אם מטרת החיים היא שיהיה לי נעים בגב, אז אם לא נעים לי – רע לי. אבל אם המטרה היא אחרת, אכפת לי מדברים אחרים. השאלה כמה כסף ושפע יש לי היא לא המדד".
החסידים והליטאים באותה סירה
גם פרופ' שוורץ מוצא בתפיסה הפשוטה על שכר ועונש הדים לתפיסה מאגית ומיסטית. "מאז שהאדם קיים, אחד התחומים שהוא עסק בהם היה הכישוף. כישוף הוא ניסיון של האדם להשפיע על חוקי הטבע או על אלוהים. כך למשל בסיפור המפורסם על רבי יוסף דלה ריינה, המקובל בן המאה ה-15, שלפיו הוא ניסה להכריח את הקדוש ברוך הוא להביא את המשיח ואת הגאולה באמצעות כישוף. כמובן כל האגדות האלה נגמרות באסון", הוא אומר.
היום פופולרי בחברה החרדית לקשור בין לימוד התורה להגנה מפני טילים. או כמו שאמר תלמיד ישיבה אחד בריאיון טלוויזיוני: "למדתי שורה – הצלתי חייל. עוד שורה – הרגתי מחבל. עוד שורה – שחררתי חטוף. מבחינתי העולם הוא סביבי וכולו מושפע ממה שאני עושה".
"אלה שטויות. האמירה הזו שקרית. נוצר מצב שבו החרדים הליטאים, המתנגדים הגדולים לחסידות, הם אלה שעכשיו מרוממים תפיסה שבזכות התורה משהו משתנה למעלה – תפיסה שלאורך השנים אפיינה יותר חסידים".
פרופ' דב שוורץ: "גם הקבלה לא דיברה על השגחה אישית במובן שהקב"ה מסתכל עליך, אלא דיברה על כך שיש מערכת של חוקים וסתירות, וככל שאדם לומד ומכיר יותר את תורת הקבלה – הוא יודע מה משפיע על מה. זה לא מצב שבו אלוהים מציץ עליך – תפיסה שאופיינית יותר למדרשים ולטקסטים שהאנישו את האל וראו בו פרסונה"
היו הוגים יהודים שיצאו נגד תפיסות שלפיהן הדת מבטיחה שלווה רוחנית, למשל הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק, שטען כי יסודן בשקר ובזיוף. הוא סבר שהחוויה הדתית אינה פשוטה ונוחה, אלא דווקא מסובכת ומורכבת.
"דווקא הרב סולובייצ'יק מעולם לא התעניין מה קורה שם למעלה. בעיניי המהפכה שלו בהגות היהודית היא שמה שמעניין הוא התודעה, איך שהאדם חווה את הקדוש ברוך הוא. הוא צמח מהכיוון הפנומנולוגי, זה שחוקר את התודעה הדתית – בלי אמירה על מה שקורה מחוץ לתודעה. עניין אותו איך אדם חווה את אלוהים, ולא איך אלוהים מתנהג. בשיר הזה מדובר על חוויה, על האופן שבו תודעה של אדם מסוים חווה את אלוהים".
3 צפייה בגלריה
פרופ' ישעיהו ליבוביץ. חשב שהוויכוח המשמעותי בין בני אדם נוגע לשאלה מהו "טוב"
(צילום: ברכה ל. אטינגר)
החזון איש (הרב אברהם ישעיהו קרליץ) הסתייג במפורש מהתפיסה הגורסת שביטחון באל פירושו ביטחון שיהיה טוב – תפיסה שנעשתה מקובלת בעולם החסידי: "טעות נושנה נתאזרחה בלב רבים במושג 'ביטחון'. שם ביטחון, המשמש למידה מהוללה ועיקרית בפי החסידים, נסתובבה (נתחלפה) במושג חובה להאמין – בכל מקרה שפוגש האדם והעמידתו לקראת עתיד בלתי מוכרע ושני דרכים בעתיד, אחת טובה ולא שנייה – כי בטח יהיה הטוב, ואם מסתפק, וחושש על היפוך הטוב, הוא מחוסר ביטחון. ואין הוראה זו בביטחון נכונה, שכל שלא נתברר בנבואה גורל העתיד אין העתיד מוכרע, כי מי יודע משפטי ה' וגמולותיו יתברך. אבל עניין הביטחון הוא האמון שאין מקרה בעולם, וכל הנעשה תחת השמש, הכֹּל בהכרזה מאיתו יתברך".
פרופ' שוורץ מסביר כי "החסידות היא זו שמיקדה את השלמות הדתית בדמות הצדיק. מבחינת הצדיק, ודאי שהוא אופטימי ומאמין שיהיה טוב. החסידים מבקשים את קרבת אלוהים, ובוודאי שהצדיק גם כן. בגלל האמונה שיהיה טוב, אמרו אדמו"רים רבים לחסידיהם להישאר בתקופת השואה במקומותיהם ולא לברוח".
לאחרונה נשמעה גם בחברה החרדית ביקורת על הלהיט "תמיד אוהב אותי". הרב אברהם דויטש, אב בית דין במעלה אדומים, ציטט בהקשר הזה את דברי החפץ חיים (הרב ישראל מאיר הכהן) – "מותר לומר שאירע לאדם מקרה מר, שהרי גם רפואה שהיא לטובת האדם יכולה להיות מרה, אולם אי אפשר לומר על שום דבר שהוא רע, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה האל, לטובה עושה – ש"מ)", והאשים את השיר הכפירה: "נמצא שכל מי שאומר בלי דעת ש'יהיה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב', מגלה בעצמו שאינו מאמין שמה שה' עושה הוא הדבר הטוב ביותר, והרי זה אפיקורסות וחיסרון בבסיס אמונת ישראל דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד, ומעולם לא שמענו מרבותינו נוסח כהנ"ל, וחושבים בעוונות שאם שרים בעברית כאילו שמכשירים את השרץ של האפיקורסות המונח במילים הללו. והגענו לדור תהפוכות, רחמנא ליצלן, שמקדשים מה שחכמינו הרחיקו".
עוזרו של הרב ארוש פרסם תגובה, שמבהירה כי אין בכוונת הרב לומר שהמצב עכשיו רע, והאמירה "עוד יותר טוב" מתייחסת לטוב שעוד יבוא בעתיד. זה לא נגמר שם – בהמשך העוזר של הרב ארוש פרסם הבהרה נוספת וסיפר כי הרב דויטש התחרט על דבריו: "הוא לא התכוון לדבר על הרב מילה... הוא דיבר עם הרב ארוש ואמר לו: אני קורא ספרים שלך, אני חוזר בי כי עכשיו אני יודע שאתה חיברת את המילים האלה. חשבתי שזמר חילוני הוציא את המילים האלה".
אז האם "תמיד אוהב אותי" הוא שיר עידוד עצמי שמאמין באמת ובתמים שמחשבה יוצרת מציאות, בתקופה שבה מורגשות בציבור תחושות של מצוקה וחוסר אונים? האם מדובר בטמינת הראש בחול? האם הוא מניפסט פשטני שגויס בידי גורמים פוליטיים? ואולי כל התשובות נכונות.
