אם חשבתם שרב קהילה זו משרה מכובדת ורווחית, כנראה לא חייתם במזרח אירופה בעידן שלפני מלחמת העולם השנייה. האמת היא שאפילו ההיסטוריון, פרופ' מרדכי (מוטי) זַלקין, שמכיר היטב את התקופה הזו, הופתע כאשר גילה במחקרו כיצד רבנים היו צריכים להפעיל לוביסטים - ולפעמים גם לשלם שוחד כדי לזכות במשרה הנחשקת-לכאורה.
למעשה, פעמים רבות התפקיד לא היה מתגמל במיוחד מבחינה כספית. גם לאחר המינוי, רבים מהרבנים נאלצו להתעמת עם בעלי הכוח ועשירי הקהילה, עד לשלב שבו פוטרו או נדדו לקהילה אחרת – רק כדי להתחיל שם מחדש את מסע הייסורים.
קחו למשל את הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1935-1865), הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל. מתברר שאת תפקיד הבכורה שלו, כרב העיירה זיימל שבליטא, הוא לא קיבל ב-1888 רק בזכות עצמו, אלא גם בשל קשריו של חותנו, הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת). "בזיכרונותיו כותב האדר"ת כיצד נאלץ לשכנע את הקהילה לקבל את הרב קוק: 'ונתרצו על פי הבטחתי שהוא ראוי להוראה'", מספר פרופ' זלקין.
אבל גם האדר"ת עצמו סבל כשכיהן ברב בפוניבז'. אנשי הקהילה הכירו בגדלותו הרוחנית, אבל בעקבות סכסוך עם מנהיגים בקהילה, במשך מספר שנים הם פשוט לא שילמו לו משכורת – וכפי שתיאר זאת אחד מיהודי פוניבז': "רב גדול בישראל יושב על מדין ואין מקור נאמן למחייתו... ואין איש שם לב למצבו, ואחרי סבלו חוסר ועוני לא מעט... תוצאות הדבר היו לאסוף נדבות בכל חודש עבורו".
בין כשרות הפרה לאורך הקדנציה
זלקין (70), היסטוריון ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת בן-גוריון, חוקר ומרצה שנים ארוכות על הקהילה היהודית במזרח אירופה. במחקר הנוכחי, התמקד בכאלף רבני קהילות שפעלו בתקופה שבין ראשית המאה ה-19 למלחמת העולם השנייה. את כלל הממצאים והתגליות הוא איגד בספר שכותרתו "מרא דאתרא? רב וקהילה בתחום המושב", שיצא לאור בהוצאת מאגנס, ולאחרונה קיים סדרת הרצאות בנושא בבית אבי חי בירושלים.
4 צפייה בגלריה
הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת). סבל לא מעט כרב בפוניבז'
(באדיבות ארגון יוצאי מיר)
מתברר שפריחת עולם הישיבות במזרח אירופה, שהחלה באמצע המאה ה-19, ייצרה מדי שנה מאות בוגרים. "מעטים מאוד מהם עברו ללמד בישיבות, כי היו מעט משרות, ומי שכבר עבדו – ישבו שם הרבה שנים. לכן מרבית בוגרי הישיבות פנו לעולם העסקים", מספר זלקין. "ומה יעשה בחור צעיר שרוצה להמשיך ולחיות את עולם התורה, אבל חקלאות, מלאכה או עסקים הם לא הצד החזק שלו? הוא ירצה להיות רב קהילה".
"האמת היא שגם באקדמיה יש הרבה סטודנטים שבאים ללמוד וחולמים להפוך למרצים, אבל כמה מהם מקבלים קביעות? אפילו לא אחד מעשר", הוא מציין בעצב. לדבריו, היה תהליך נוסף שגרם לפגיעה במעמד הרבנים: "בסוף המאה ה-19 הופיעה ה'פוליטיקה של ההמונים', התנועות הסוציאליסטיות פרחו, נחלשה הסמכות של מוסדות הקהילה ושל הרב. בתקופה הזו, גם ההמון היה שותף לבחירת הרב".
פרופ' זלקין מסביר שהמספר הרב של המתמודדים יצר מצב שבו בסופו של דבר, מי ששילם יותר לגורמים שונים בקהילה – זכה במשרה. "כל גדולי הפוסקים טענו שמדובר בתופעה פסולה ולאורך השנים גם פורסמו חרמות, אבל זה לא עזר והתופעה התעצמה"
מתברר שעל כל משרת רב באותה תקופה, התחרו בממוצע 25 מועמדים. לכן נפתחו "משרדי תיווך" שבהם פעלו "שדכנים" – אליהם פנו הרבנים ששילמו על כך. משרדי התיווך ייצגו לעיתים מספר רבנים שהתמודדו על אותה משרה, מבלי שהלקוחות ידעו. זלקין מסביר שהמספר הרב של המתמודדים יצר מצב שבו בסופו של דבר, מי ששילם יותר לגורמים שונים בקהילה – זכה במשרה, כפי שתיאר זאת הרב משולם ראטה (1962-1875): "בהתמנות רב ואב בית דין בקהילה גדולה בגליציה, בראשונה עליו לשקול כסף לכיס הקהילה ויחידי סגולה, ואז יאמרו לדבק טוב".
הרבנים הבכירים לא זעמו?
"כל גדולי הפוסקים טענו שמדובר בתופעה פסולה, ולאורך השנים גם פורסמו חרמות, אבל זה לא עזר והתופעה התעצמה".
ומה קרה לזוכים?
"החוזה היה לשלוש שנים בלבד, ובאותה תקופה הכוח היה אצל הקהילה, שיכולה הייתה לפטר את הרב אם הוא לא יישר קו. חלק ניכר מהעימותים נוצר בסוגיית הכשרות. באותה תקופה הקצב קנה את הפרה מכספו, וב-25% מהמקרים היה ספק לאחר השחיטה האם הפרה כשרה לאכילה. אם הרב היה מחמיר וקובע שרבות מהפרות אינן כשרות לאכילה, הקצבים – שפרנסתם נפגעה בשל כך – היו דואגים שלא להאריך את כהונת הרב, או דואגים שהוא יפוטר באמצע הקדנציה".
גם רבנים מפורסמים נפגעו מהשיטה
זלקין מציין כי אחד מקורבנות "השיטה" היה רבי חיים מוולוז'ין (1821-1749), שמונה כרב בעיר וילקומיר שבליטא, אך פוטר אחרי שנה אחת בלבד – לאחר שנקלע לעימות עם בעלי הכוח בקהילה. "גם במקומות שבהם רצו רב, הוא לא היה חלק מוועד הקהילה. עם כל הכבוד אליו, הוא היה הדמות ההלכתית, אבל מוקד הכוח נשאר בידי הנהלת הקהילה, שהייתה מורכבת מהאליטה הכלכלית".
היו רבנים שניסו להתנגד?
"לא מעט עמדו על שלהם, אבל עד גבול מסוים. בסופו של דבר היו להם משפחה וילדים לפרנס, ובשלב מסוים של העימות היו מפסיקים לשלם להם שכר. היו גם רבנים שניסו לעשות שביתות, למשל לא לשבת בדין, וביניהם האדר"ת וגם הרב יצחק אלחנן ספקטור, אבל זה לא פתר את הבעיה. יתרה מכך, חלק מהבעיות של הרבנים היו עם הדיינים שגרו ביישוב.
4 צפייה בגלריה
"אפילו הגאון מווילנה לא היה רב העיר, ובתקנות הקהילה נקבע שהם לא ימנו רב"
(מאוסף וינוגרד)
"בסופו של דבר היו להם משפחה וילדים לפרנס, ובשלב מסוים של העימות היו מפסיקים לשלם להם שכר. היו גם רבנים שניסו לעשות שביתות, למשל לא לשבת בדין, וביניהם האדר"ת וגם הרב יצחק אלחנן ספקטור, אבל זה לא פתר את הבעיה"
"בכתבי המינוי של אותה תקופה, נקבע שרב הקהילה מכהן כאב בית הדין. בחלק מהמקרים הדיינים הוותיקים התרעמו על כך שהרב החדש, שבמקרים רבים היה צעיר מהם, יהפוך לאב בית הדין. על רקע זה היו עימותים רבים, ובמקרים רבים בית הדין היה מושבת. אלא שאם אין דיונים, האנשים שאמורים להגיע לדין לא משלמים – מה שמחריף את המצוקה הכלכלית ואת העימותים. לכן היה נדיר שרב כיהן בקהילה אחת שנים רבות, ומרביתם נאלצו להחליף חמש-שש קהילות – וזה במאה ה-19, שבה בארצות מפותחות תוחלת החיים הממוצעת הייתה כ-50 בלבד".
מניין נובע הדימוי השגוי על המעמד הכול-יכול של הרבנים בתקופה שלפני השואה?
"כשמדברים על רבנים, רבים חושבים על הנצי"ב מוולוז'ין או הגאון מווילנה. הם היו גדולי עולם עם מעמד, אבל היו מעטים כאלה. אגב, אפילו הגאון מווילנה לא היה רב העיר, ובתקנות הקהילה נקבע שהם לא ימנו רב.
"הרוב הגדול של רבני הקהילות היו בוגרי ישיבות שחלמו להנהיג קהילות וללמד תורה, ובסוף נאלצו לריב על כשרות של פרה, וללמד שיעורים ל'בעלי בתים' בין מנחה לערבית. תחשוב על בוגר 'ליגת הקיסוס' בארצות הברית, שחלם על משרת מרצה בהרווארד ובסוף קיבל משרת מרצה בקולג' של עיירה קטנה. גם אם התמזל מזלו לעבור לעיר קצת יותר גדולה, הוא יגלה שגם שם המצב לא הרבה יותר טוב".
הרב קוק נגד הענקת קביעות
"הרבנים היו הקורבנות, הם לא יצרו את המציאות הזאת", מבקש פרופ' זלקין להדגיש. "מרבית הרבנים היו אנשים כשרים והגונים. הם ניסו למלא את התפקיד, והמציאות לא אפשרה להם. בזיכרונות ובמכתבים, רבים קוננו על מצבם הכלכלי הקשה".
פרופ' מרדכי (מוטי) זלקיןכאשר הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל, הרב קוק התנגד להענקת קביעות. זה לא עזר לו, ובמשך עשרות שנים רבני שכונות וערים פעלו ללא פיקוח ובלי שאפשר היה לפטר אותם.
המודל השני למינוי רבנים, המקובל כיום במערב אירופה ובארה"ב, הוא שכל חבר משלם דמי קהילה והרב הוא שכיר שחייב להוכיח את עצמו. השיטה הזו מזכירה כמובן את מה שהיה במזרח אירופה בעבר.
כאשר פרופ' זלקין נשאל איזו מבין השיטות עדיפה בעיניו, הוא עונה בדיפלומטיות: "אני לא בטוח שאלה שתי האופציות היחידות. אני שומר מצוות, חי באפרת ובבית הכנסת של הקהילה שלנו, כבר 30 שנה שאין רב. ההנחה שלנו הייתה שאם יש שאלות הלכתיות יש את מי לשאול, ומי שצריך מנהיגות רוחנית – גם את זה יש".
