במרוקו קיימת קהילה יהודית שמונה כ-3,000 איש, 2,000 מהם גרים בקזבלנקה וה-1,000 האחרים מפוזרים בערים השונות במדינה הצפון-אפריקנית. המלחמה בישראל מעלה שאלות לגבי ביטחונם של היהודים שנותרו במרוקו וגם לגבי היחסים של ישראל עם המדינה, שהקשרים איתה התחזקו משמעותית בשנים האחרונות.
ההפגנות נגד ישראל לא פסחו בתקופה האחרונה גם על מרוקו, אחת ממדינות ערב שחתמו על הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים עם ישראל, ומאז תחילת המלחמה נערכו בה הפגנות פרו-פלסטיניות בערים שונות. באל-ערבי אל-ג'דיד פורסם כי המלחמה הביאה במרוקו לגלי סולידריות עם הפלסטינים, שהגיעו אף לאצטדיוני הספורט במדינה. באל-ג'זירה פורסם השבוע כי עשרות אלפי מפגינים התאספו בטנג'יר כדי לתמוך בעם הפלסטיני וקראו להפסקת הנורמליזציה עם ישראל.
בסוף השבוע שעבר פורסמה כתבה באל-ערבי אל-ג'דיד שבה נטען כי ביום שישי התקיימו יותר מ-137 הפגנות תמיכה בעזה ב-64 ערים במרוקו. המפגינים הניפו כרזות הזדהות עם עזה וקראו להפגין ברחובות מרוקו עד ל"הפסקת התוקפנות" וסגירת משרד הקישור הישראלי ברבאט.
ג'קי קדוש, ראש הקהילה היהודית במרקש הכוללת כ-200 איש, מספר כי למרות האירועים האחרונים הם מרגישים בטוחים. "הפגנות זה נורמלי, זאת ההזדמנות בשבילם לצעוק לגבי הפלסטינים. בסופו של דבר הרוב רוצה שיהיה שלום ושימצאו פתרון לחיות יחד", הוא אומר. "יש עשרות בודדות של מפגינים שמפנים את הצעקות נגד היהודים. יש הבחנה בין ציונים, ישראלים ויהודים. הממשלה נתנה אישור אבל לא מדובר בהפגנות אלימות".
"באותו בוקר של 7 באוקטובר, בוקר שמחת תורה, באו ישראלים שהיו במרוקו להתפלל בבית כנסת ולהעביר איתנו את החג. פתאום בא אליי מישהו ואמר לי שקיבלו הודעות מישראל, גם בשבת, על משהו שקורה", הוא נזכר. "לא הבנו מה קורה, איך מחבלים נכנסו והרגו? היינו במצב קשה פה, ואז אחרי הכעס התחלנו להתאחד. המלכים של מרוקו, המלך הקודם חסן השני וגם המלך הנוכחי מוחמד השישי, נתנו לאורך השנים הוראות לשמור על בית הכנסת ויש אבטחה".
עוד הוא מספר: "הילדים שלי נמצאים בארץ ובכל לילה ובוקר אנחנו בשיחות איתם. חוץ מהקהילה המרוקאית יש גם יהודים זרים שנמצאים במרוקו, אמריקאים וצרפתים, שגם חיים איתנו פה ומגיעים לבית הכנסת בעיקר בחגים. שמענו שבעקבות המצב כמה משפחות עזבו – לארצות הברית, לאירופה, לישראל. אחרי האסון סגרו את הטיסות הישירות לישראל, אבל אפשר לטוס דרך אירופה. כואב לנו לשמוע שאנשים עוזבים, אבל כל אחד הולך אחרי הרגש שלו. מה שאפשר להגיד הוא שהרוב נשארים ומאמינים ששום דבר לא יקרה. הממשלה ומלך מרוקו שומרים עלינו, ואנחנו מקווים שהכול ייגמר, שהחטופים יחזרו ונסיים את העסק עם חמאס".
האם יש לדעתך סכנה להמשך היחסים של ישראל עם מרוקו?
"אין סכנה ליחסים ולא סגרו משרדים. נכון היה להחזיר את אנשי משרד הקישור ממרוקו, כי הם יושבים ברבאט ושם נערכה ההפגנה הגדולה ביותר שהייתה במרוקו. לא רצו שהם יהיו שם בזמן שעלול לקרות משהו, כמו הצעקות שהיו מול הקונסוליה האמריקאית בקזבלנקה. אז עשו בחוכמה כשהחזירו אותם, אבל לא הפסיקו קשרים. הכול כרגיל. הקשרים חזקים מאוד. אנחנו מקווים שהכול ייגמר הכי מהר שאפשר, ואז מדינת ישראל, ממשלת ישראל, תמצא את הדרך לשבת עם האנשים הנכונים ולמצוא יחד את הדרך לשלום".
הילדים שלך מישראל לא מבקשים שתבואו?
"מבקשים שנבוא. אבל אני ראש הקהילה פה. לכל יהודי בעולם המקום הכי בטוח זה ישראל, ככה אנחנו מאמינים וככה הדרכנו את הילדים שלנו. אם אנחנו חיים בביטחון זה בגלל ישראל, שהיא חזקה. אם ישראל חזקה אנחנו בטוחים שיהיה בסדר".