בשעה טובה פורסם תזכיר חוק הגיור החדש של הממשלה: "חוק מערך הגיור". גילוי נאות: הייתה לי הזכות, כמומחה מתנדב, לסייע בכתיבת החוק. כצפוי, עורר החוק שיח ציבורי וביקורת חריפה מימין ומשמאל. בשורות הבאות אנסה להסביר את עקרונות החוק ואת הרעיונות שעמדו מאחוריו.
ראשית, העובדות: בישראל חיים קרוב לחצי מיליון עולים וצאצאי עולים לא-יהודים – ברובם אנשים ממוצא יהודי שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו. עשרות-אלפים מתוכם אינם עולים, אלא הילדים שכבר נולדו בישראל והם חלק מהמשפחה היהודית-ישראלית לכל דבר ועניין. לא כולם רוצים להתגייר וזו, למותר לציין, זכותם המלאה. אולם מתברר שרבים מהם דווקא רוצים בכך.
בשני העשורים האחרונים מאה אלף(!) איש - אחד מכל ארבעה עולים - התחילו ללמוד בכיתות גיור, אך רק שליש סיימו את התהליך בהצלחה. אפשר להציע סיבות רבות לכך, אולם אי אפשר להתכחש לעובדה שיש ביקוש לגיור – ותפקידה של המדינה הוא לאפשר ולהנגיש אותו למעוניינים.
אין כאן באמת דרמה. רבני ערים עברו בחינות מפרכות של הרבנות הראשית. מעתה הם יוכלו גם לגייר. נזכיר שכבר היום הרבנות הראשית סומכת על גיור רבני קהילות מחו"ל. אין ספק שניתן לסמוך גם על רבני ישראל שהרבנות עצמה מינתה
החוק החדש נועד לתת פתרון לאתגר הזה. החוק מאפשר להגדיל את מעגל המגיירים ולהרחיב את האפשרויות בפני מי שבוחרים בכך. כיום, רק כ-25 רבנים בכל הארץ רשאים לגייר. החוק המוצע יאפשר לעוד עשרות רבנים להשתתף במשימה לאומית-דתית זו. בניגוד לכותרות הגדולות, אין כאן באמת דרמה. רבני ערים עברו בחינות מפרכות של הרבנות הראשית לישראל, וסומכים עליהם שיוכלו להשיא זוגות ולהעניק תעודות כשרות. מעתה ואילך הם יוכלו גם לגייר. נזכיר שכבר היום הרבנות הראשית סומכת על גיור רבני קהילות מחו"ל. אין ספק שניתן לסמוך גם על רבני ישראל שהרבנות עצמה מינתה.
האם בכלל רוצים מתגיירים?
בין השורות, נראה שהוויכוח האמיתי הוא בשאלה האם רוצים מתגיירים. לשיטת חלק מהמתנגדים לחוק, היהדות איננה מעוניינת בגרים, שהרי נאמר "קשים גרים לישראל כספחת". יוזמי החוק חושבים בדיוק להפך. גדולי הרבנים בדורנו קבעו שכאשר המתגיירים הם ממוצא יהודי, "זרע ישראל", יש מצווה לסייע להם להתגייר ולשוב לשורשיהם. בזמן שמספר הזוגות המעורבים מתקרב ל-10% מכלל הזוגות, מדי שנה, וקיים חשש כבד של התבוללות דווקא בישראל - יש לעשות הכול כדי למנוע זאת.
הניסיון מלמד שכאשר אחד מבני משפחתם הקרובה מבקש להתחתן עם לא-יהודי, גם גדולי המתנגדים לגיור הופכים פתאום למקלים. חכמינו קבעו: "חביבה ארץ ישראל שמכשרת גרים". בארץ ישראל הרוב הם יהודים והמיעוט הלא-יהודי נטמע בתוכו, ולכן ראוי דווקא לעודד ולקדם את הגיור.
רבני הגיור יעמדו בתנאי סף ויהיו כפופים לפיקוח ולדין משמעתי. כללי הדיון ייקבעו על ידי ועדת היגוי משותפת לרב הראשי ולשר הממונה על הגיור (כיום, ראש הממשלה). מי שטוען שניתן יהיה לחפף או לגייר שלא כהלכה, לא קרא כנראה את החוק
מבקרים אחרים של החוק חוששים שהרבנים שיתמנו עלולים להיות מקלים מדי. קשה לקבל טענה זו לנוכח העובדה שרוב הרבנים הראשיים לישראל, החל מהרבנים אונטרמן, הרב גורן וכלה ברב עובדיה, הנחו במפורש שאין להחמיר בגיור בדורנו. מדוע למנוע מרבני עיר לאמץ את העמדה ההלכתית הזו?
רבים אינם יודעים כי כבר היום ישנם רבנים בעלי גישה מקרבת בתוך מערך הגיור הממלכתי. ישנם הרכבים שמגיירים 80% מאלה המגיעים לפניהם כבר בפעם הראשונה. הרכבים אחרים דוחים לפחות את מחציתם. כיום, כתובת המגורים מכתיבה את המקום שבו תתגייר ואת הרכב בית הדין שאליו תשובץ. האם הגיוני שספח תעודת הזהות יקבע את הסיכוי להתגייר? החוק החדש מתקן את העיוות הזה. הוא מרחיב את מעגל המגיירים, ומאפשר למתעניינים לבחור את המקום שבו תתנהל בקשתם לגיור.
ה"שולחן ערוך" לא מאפשר לבטל סתם גיור
מבקרים אחרים של החוק מודים שאין סיבה עקרונית למנוע מרבני ערים, בשר מבשרה של הרבנות, לגייר. אלא שהם חוששים שהביזור יביא לפיקוח רופף ולתוצאות בעייתיות, כפי שהיה בעבר בזמן שרבני ערים גיירו. כדי להתמודד עם בעיה אפשרית זו ולשמור על אחידות, החוק קובע מערכת איזון ובקרה מוקפדים.
גיור רבני ערים ייעשה תחת מחוז מינהלי ייעודי (מחוז רבני ערים), שיפעל כחלק ממערך הגיור הממלכתי. רבני הגיור יעמדו בתנאי סף ויהיו כפופים לפיקוח ולדין משמעתי. כללי הדיון ייקבעו על ידי ועדת היגוי משותפת לרב הראשי ולשר הממונה על הגיור (כיום, ראש הממשלה). על כל זאת נקבע גם מנגנון המאפשר לרב הראשי להדיח דיין שאינו פועל על פי הכללים. מי שטוען שניתן יהיה לחפף או לגייר שלא כהלכה, לא קרא כנראה את החוק.
צריך להודות שהחוק אינו מתיימר לשנות את המצב שנוצר ביחס לגיורי התנועות. עד כה, במשך חמישים השנים האחרונות שבהן החרדים והדתיים היו לשון מאזניים בקואליציה, הם לא הצליחו לעצור את פסיקות בג"ץ בנושא
בימים האחרונים הופצה גם שמועה שלפיה החוק עתיד לאפשר גיור סיטונאי של עובדים זרים ומסתננים. זו עוד דוגמה לביקורת חסרת כל שחר. לראשונה בישראל, החוק קובע כללים ברורים לגבי גיור של מי שאינם אזרחים ומונע כל אפשרות לניצולו לרעה. אחרים מפיצים "סקופים" כאילו החוק מכניס גיורים רפורמיים ב"דלת האחורית". גם אלה לא קראו את סעיפי החוק שבהם כתוב במפורש, בפעם הראשונה בתולדות המדינה, שהגיור ייעשה על פי דין תורה. לא פחות.
עם זאת, צריך להודות שהחוק אינו מתיימר לשנות את המצב שנוצר ביחס לגיורי התנועות. עד כה, במשך חמישים השנים האחרונות שבהן החרדים והדתיים היו לשון מאזניים בקואליציה, הם לא הצליחו לעצור את פסיקות בג"ץ בנושא. תהיה זו צביעות לצפות מהקואליציה הנוכחית שדווקא היא תהפוך את המצב.
מהצד השני, יש החוששים מכך שיהיו מי שיפעלו לבטל את הגיורים החדשים, כפי שכבר ניסו לעשות בעבר ביחס לגיור צה"ל. על כן החוק קובע שתעודת הגיור שתינתן למתגיירים על ידי רבני הערים תהיה זהה לחלוטין לזו שמקבלים מתגיירים אחרים. נוסף על כך, נקבע בהתאם להוראות ה"שולחן ערוך" שלא ניתן לבטל גיור אלא אם כן הושג במרמה.
העיקשות הובילה לכרסום באחדות הגיור
קשה לראות כיצד פעם אחר פעם, הממסד הדתי שלנו מחמיץ הזדמנויות לקדם את נושא הגיור במדינת ישראל. מערך הגיור הצבאי, שכולם מתגאים בו כיום (ובצדק), הוקם ביוזמת אלעזר שטרן, בתפקידו כראש אכ"א – ולא ביוזמת הרבנות. הרבנות התנגדה גם לפשרת נאמן (1998) ולמתווה ניסים (2018), אף על פי שהם היו מעגנים את מעמדו של הגיור האורתודוכסי בחקיקה ראשית. התוצאה: בהיעדר נכונות לכל פשרה ובהיעדר הסדרה חוקית אחרת, בית המשפט כרסם באחדות הגיור ואפשר בחוק את קיומם של גיורים אלטרנטיביים.
בדיוק לפני עשור, הרב עובדיה יוסף אשרר את תוקף הגיורים הצבאיים. ברוח זו מצופה גם מהרבנות הראשית הנוכחית לנצל את ההזדמנות הייחודית שנוצרה
לא כל הרבנים הראשיים נקטו גישה זו. הרב הראשי שלמה גורן ייסד בשנות השבעים את מערך הגיור כמענה לפתיחת מסך הברזל ולטובת מתנדבות לא-יהודיות שנישאו לבני הקיבוצים. הרב הראשי בקשי דורון הקים בשנות התשעים הרכבים נוספים של בתי דין לגיור עבור מאות האלפים הלא-יהודים שעלו בעליות הגדולות מברית המועצות ומאתיופיה. בדיוק לפני עשור, הרב עובדיה יוסף אשרר את תוקף הגיורים הצבאיים. ברוח זו מצופה גם מהרבנות הראשית הנוכחית לנצל את ההזדמנות הייחודית שנוצרה, לחבק את היוזמה הנוכחית ולעשות ככל שביכולתה לסייע למעוניינים בכך, לחזור הביתה לצור מחצבתם היהודי.
ד"ר נתנאל פישראל תאמינו לשמועות. קראו את החוק ותראו שהוא מאוזן ומידתי. כולי תקווה שחוק הגיור החדש יתקבל על ידי הרבנות הראשית, על ידי כלל המפלגות, ובעיקר על ידי ציבור העולים הלא-יהודי. בסופו של דבר, המבחן האמיתי של החוק יהיה מבחן התוצאה. האם רבני הערים ושאר רבני הגיור ישכילו לפתוח את הדלת לבני משפחתנו הלא-יהודים, המעוניינים להיכנס בצורה שלמה אל העם היהודי? נקווה שהפעם, את ההזדמנות הזו, לא נחמיץ.
- ד"ר נתנאל פישר הוא ראש החוג למדיניות ציבורית במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ומומחה לענייני עלייה, הגירה וגיור.
