בימים אלה, לפני 140 שנה – בכ'-כ"א בטבת תרמ"ב, 30 ו-31 בדצמבר 1881 (לפי לוח השנה היוליאני שהיה נהוג אז ברומניה; לפי הלוח הגרגוריאני התאריך היה 12-11 בינואר 1882) – התקיים בעיר פוקשאן ברומניה קונגרס ציוני ראשון.
הכינוס היה פורץ דרך, תרתי משמע, והקדים בכ-16 שנים את הקונגרס הציוני העולמי בבאזל (1897) – זה שרבים מגדירים בתור "הקונגרס הציוני הראשון". ראוי לתת כבוד לקונגרס הציוני הנחשוני שערכו אז מעל ל-50 נציגים מכ-30 אגודות ציוניות ברחבי רומניה, אשר ייצגו כ-70,000 פעילים.
3 צפייה בגלריה
ההזמנה לקונגרס פוקשאן
(מתוך הספר "עקשנים על ההר" מאת שאול דגן, הוצאת מוזיאון העלייה הראשונה)
הכינוס אכן היה תכליתי: בספרו "עקשנים על ההר" מספר ההיסטוריון והארכיונאי שאול דגן, מי שהקים וניהל את הארכיון ההיסטורי של זכרון יעקב והיה ממקימי מוזיאון העלייה הראשונה, כי שלוש אוניות יצאו לדרך מרומניה לארץ ישראל לאחר מכן – "דניא", "איריס" ו"תטיס". שתי הראשונות כמעט נשכחו. תטיס (Thetis) הייתה הגדולה מביניהן, ועשתה דרכה באוגוסט 1882 מנמל גאלאץ שעל הדנובה, דרך הים השחור והים התיכון אל עבר ארץ ישראל. "228 נודדים" היו על סיפונה, כפי שדווח אז בעיתון "המגיד". אלה היו המתיישבים הראשונים בזמארין, לימים זכרון יעקב, וב"ג'עוני" ("גיא אוני") – לימים ראש פינה.
"לעלות אל ארץ אבותינו"
חזרה במנהרת הזמן. יהודי צעיר, בן 17 בלבד, בשם שמואל פינלס, החליט ב-1860 לעזוב את עיר הולדתו ברודי שבפולין ולעבור לעיר הנמל והמסחר גאלאץ שברומניה. במהירות ובכישרון רב הפך הצעיר לסוחר, לאיש עסקים, לנדבן מקומי וגם לאיש שפתח את ליבו וכיסיו המלאים כדי לעזור ב-1881 לאחים יהודים שמילטו את עצמם ואת משפחותיהם לעירו גאלאץ.
מה היה הרקע? ב-13 במרץ 1881 נרצח בסנט פטרבורג הצאר הרוסי אלכסנדר השני לבית רומנוב, בידי חברי תנועת המחתרת המהפכנית נרודניה ווליה ("רצון העם"). כרגיל, היהודים הואשמו במעשה, כשברקע עיתונות מסיתה וגורמי ממשל שמצאו ביהודים שעיר לעזאזל, כדי להסיח את דעת הקהל מהמערבולות החברתיות והפוליטיות שהרצח יצר.
עם הפוגרומים הקשים ביהודים, התעצמה מאוד ההגירה היהודית לארצות הברית וליעדים אחרים. "סופות בנגב", קראה העיתונות העברית ברוסיה לפרעות האלה, כדי להסתיר מהצנזורה הרוסית את דיווחיהם במהלך הפוגרומים, שפרצו ב-15 אפריל 1881 ונמשכו עד מאי 1882.
פינלס, שכבר היה לנשיא התנועה הציונית ברומניה, נחרד מהידיעות על הפוגרומים ברוסיה ומזרם היהודים הנמלטים. יחד עם עמיתיו בהנהגת התנועה, בהם דוד רינצלר, הוחלט לכנס בעיר פוקשאן שמצפון לבירה בוקרשט נציגי אגודות ציוניות ברומניה לקונגרס ציוני. הזמנה רשמית, בעברית מסוגננת של אותם ימים (ראו צילום ההזמנה), שימשה "קול קורא" לכינוס בפוקשאן.
בהזמנה צוינה תכלית הכינוס: "קול שדי הוא ברעם ורגש הקורא אלינו לעשות דרך למעבר גאולים ולעלות אל ארץ אבותינו". במלים מודרניות: ציונות, עלייה והגשמה בארץ ישראל. פינלס היה לימים סגנו של הרצל בבאזל, וזכה ששמו מונצח בעיר גבעת שמואל.
ה"מייפלאואר" של העלייה הראשונה
ישאל הקורא: איך כותב שורות אלה התגלגל לסיפורים אלה? ובכן, אני נין ונכד למתיישבים הראשונים בזכרון יעקב. נצר למשפחות אשכנזי, וילדר ואריזון.
צבי בן דב, שהיה יליד העיר פוקשאן שבה התקיים הקונגרס, זכה לפני שהלך לעולמו לפתוח דלתות וארכיונים בעיר הולדתו, וכתב ספר בשם "פוקשאן כסמל". בהכירו אותי ואת עיסוקי כעורך ביטאון "צוות" של ארגון גמלאי צה"ל, ששנינו חברים בו, ביקש ממני לסייע לו בתהליך הכתיבה. נעתרתי בלב חפץ, ואז גם גיליתי בין הדפים והתמונות את סבא רבא שלמה וילדר, שאחי שלמה פסטר נושא את שמו, וסבתא רבתא איטה לבית אריזון, מראשוני המייסדים של זכרון יעקב.
שמואל פינלסמתוך הספר "עקשנים על ההר", הוצאת מוזיאון העלייה הראשונהאחת ממטרותיו של בן דב באיסוף החומרים ובחיבור הספר על פוקשאן הייתה להאדיר את קרנה ותרומתה של יהדות רומניה להתיישבות ולבניין הארץ בכלל, ולהאיר באור יקרות את העלייה הראשונה ואת היותה פורצת דרך. האונייה תטיס, לפי שאול דגן, היא ה"מייפלאואר" של העלייה הראשונה. אחרי שבמשך שנים זהרה העלייה השלישית – אולי בשנת 2022, כאשר יחגגו 140 שנה לייסוד זכרון יעקב וראש פינה, אכן יושב כבודה של העלייה הראשונה למקומו הראוי.
איני בא, חלילה, להקטין את חזונו ותרומתו העצומה של בנימין זאב הרצל למעשה הציוני. הריהו "חוזה המדינה", וכבודו במקומו מונח. אבל צריך לזכור את תרומת שמואל פינלס וחבריו, משתתפי קונגרס פוקשאן – שהיו אולי פחות "זוהרים", אבל גם הם אנשי חזון ומעשה פורצי דרך, ממניחי היסוד למפעל הציוני, ומקומם גם כן בהיכל התהילה של הראשונים.
- הכותב הוא סא"ל במיל', עורך כתב העת "מערכות" בצה"ל ועורך ביטאון "צוות" של ארגון גמלאי צה"ל
