"אני הדרג המדיני, והדרג המדיני מתיר תפילת יהודים בהר הבית", הכריז אתמול (יום ד') השר איתמר בן גביר באירוע שהתקיים בכנסת, ועורר סערה שגלשה לנאומי המליאה. לשכת ראש הממשלה הבהירה שאין שינוי בסטטוס-קוו. שר הפנים משה ארבל מש"ס הקדיש את נאומו במליאה לנושא ואמר: "חילול השם הגדול שנעשה לא יכול לעבור בשקט. אני מבקש להביע מחאה, האיסור לעלייה להר הבית הוא עמדת כל גדולי ישראל לדורותיהם". חברת הכנסת טלי גוטליב מהליכוד אמרה כי "זה גדולי ישראל שלך, לא שלי".
השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, בביקור בהר הבית
במהלך הדיונים ח"כ עמית הלוי ממפלגת השלטון אמר כי "הסיבה שאנחנו לא שולטים בקריית שמונה ובכפר עזה היא שאנחנו לא נמצאים בהר הבית", בעוד ח"כ מיקי לוי מיש עתיד הזכיר את פסק ההלכה האוסר על העלייה להר המקודש.
חברי הכנסת הערבים מחו נגד עליית יהודים להר בשל טענתם כי מדובר במקום השייך למוסלמים, אך בין צידי הוויכוח בהלכה היהודית אין מחלוקת כי מדובר במקום ההיסטורי שבו עמדו בית המקדש הראשון ובית המקדש השני, ובבתי הכנסת אף נישאת תפילה כי שם ייבנה המקדש השלישי. דווקא בשל היותו של ההר מקום קדוש ביהדות, נחלקו הרבנים אם מותר לעלות אליו ללא הליך טהרה מיוחד. לדעת האוסרים, העלייה להר הבית כרוכה באיסור כרת – איסור בדרגת החומרה הגבוהה ביותר בתורה.
עם כניסת הרבנים הראשיים האחרונים לתפקידם הם חתמו על מכתב שאליו מצורפות חתימות הרבנים הראשיים מהעשורים הקודמים, האוסר על כניסה לכל שטח הר הבית. על המסמך חתומים רבנים נודעים כמו הרב עובדיה יוסף, הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו והרב אליהו בקשי דורון.
4 צפייה בגלריה
שלט של הרבנות הראשית שתלוי בכניסה להר הבית. דיון סביב השאלה איפה עמד המקדש
(צילום: גלעד כהן)
דברים דומים כתב הרב יצחק יוסף, שנפרד לאחרונה מתפקיד הרב הראשי, במכתב חיזוק ששלח לשר ארבל. "מלבד חשש איסורי כרת שמכשילים את הרבים, יש בזה גם התגרות מיותרת ולא אחראית באומות העולם, וזו הייתה גם דעתם של גדולי הרבנים הלאומיים ובראשם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, שהתבטא בזמנו כי 'אין מחזקים את ריבונות ישראל בדרך של דילוג על איסור תורה'. לפיכך, לא יעלה על הדעת שיקום מאן דהו, וקל וחומר שר בממשלה, ויכריז כנגד ההלכה וכנגד פסיקת הרבנות הראשית".
את הביטוי החריף ביותר נגד העלייה להר כתב בזמנו הראי"ה קוק, בתגובה על עלייתו של הברון רוטשילד למקום. "ליבי נמחץ מאוד מפני חילול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר האסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים", כתב מי שהיה הרב הראשי האשכנזי לארץ ישראל. במילים אחרות, הוא כתב כי החטא בעלייה למקום המקדש גדול יותר מהמצוות של הברון בתרומתו ליישוב היהודי בארץ.
הרב גורן נימק את העלייה להר לא רק בהיעדר איסור, אלא גם בצורך לאומי. לאחר שחרור ההר מידי הירדנים, בתשעה באב תשכ"ז (1967), הגדיל הרב גורן לעשות ואף ארגן תפילת מנחה בהר הבית. אחד מעוזריו אפילו הביא לשם ספר תורה
בין הפוסקים כמעט ואין חולק על כך שיש איסור הלכתי לעלות לשטח המקדש עצמו, אך על פי המשנה במסכת מידות, "הר הבית היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה (250 מטר רבוע במידות בנות ימינו)", וההר היום גדול הרבה יותר מתא השטח האמור במשנה, בשל ההרחבה שעשה לו המלך הורדוס והפכה את ההר לרחבת ענק. המחלוקת נוגעת בשאלה האם אפשר לדעת היכן עמד בית המקדש, וללכת מסביב לשטח הזה – או שיש לאסור באופן גורף כל עלייה להר מחשש שאין אפשרות לקבוע איפה היה מקום המקדש עצמו.
התפילה של הרב גורן על ההר
בימים שלאחר שחרור העיר העתיקה, כשרבים הגיעו לירושלים להתפלל בכותל המערבי ועברו גם בהר הבית, התכנסה מועצת הרבנות הראשית וקבעה כי היא "רואה לנחוץ להזכיר לציבור כי מפני קדושת המקום שמעולם לא פקעה, אסור לנו לעלות על הר הבית, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו. גם אלה מהצבא העולים לשם בתוקף תפקידם חייבים להיזהר במורא מקדש ולא לנהוג חס וחלילה בקלות ראש במקום הקדוש בקדושת עולמים".
4 צפייה בגלריה
תפילות בהר הבית? הרב גורן חשב על זה עוד לפני שבן גביר נולד. כתבה מאוגוסט 1967
(צילום: ארכיון ידיעות אחרונות)
המתירים נסמכים על דעתו של הרב שלמה גורן, הרב הצבאי הראשי בזמן מלחמת ששת הימים, ולימים הרב הראשי לישראל. הרב גורן קבע כי על פי מדידות שביצע עם חיל ההנדסה, מקום המקדש הוא במקום שבו נמצאת היום כיפת הסלע ואכן לשם אסור לעלות, אך מותר לעלות לשטח המקיף את תא השטח המדובר. המסלול שהרב גורן קבע כי ניתן לעלות בו להר ולרדת ממנו הוא המתווה שלפיו ארגוני העולים להר הבית מקיימים סיורים ועליות למקום. מחקרים אחרים הצביעו על מקומות שונים בהר שבהם היה בית המקדש.
הרב גורן נימק את העלייה להר לא רק בהיעדר איסור, אלא גם בצורך לאומי. הוא כתב בספרו "הר הבית" כי "אין ספק שבמקרה כזה, כאשר קיימת סכנה להשתלטות נוכרים על הר המוריה, מותר אפילו להיכנס לשטח העזרה (חצר בית המקדש), כדי לא לתת להם חניה בהר ה', כי העלייה של היהודים על ההר במצב זה נחשבת ככיבוש וחזקה ומניעת השתלטות זרים עליו".
הרב יצחק יוסף כתב כי "מלבד חשש איסורי כרת שמכשילים את הרבים, יש בזה גם התגרות מיותרת ולא אחראית באומות העולם, וזו הייתה גם דעתם של גדולי הרבנים הלאומיים ובראשם הראי"ה קוק זצ"ל ובנו הרצי"ה קוק זצ"ל"
לאחר שחרור הר הבית מידי הירדנים, בתשעה באב תשכ"ז (1967), הגדיל הרב גורן לעשות ואף ארגן תפילת מנחה בהר הבית. אחד מעוזריו של הרב אפילו הביא לשם ספר תורה. ב"ידיעות אחרונות" נכתב כי "נהגו של הרב גורן, הכהן, נתכבד לעבור לפני התיבה. המתפללים חלצו נעליים, קראו 'ויחל' (הקריאה בתורה במנחה של תשעה באב, ש"פ), אמרו תפילת 'נחם' בנוסח המתוקן של הרב גורן, וכאשר הגיעו בתפילת 'עלינו לשבח' למילים 'ואנחנו כורעים ומשתחווים' – כרע הרב גורן והשתחווה כדרך שנהגו במקדש". בהמשך תואר איך הרב גורן קרא את מילות ההפטרה מספר ישעיהו: "וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי".
4 צפייה בגלריה
מוסלמים מתפללים בהר הבית בחג הקורבן. יש מי שמזהירים מפני "התגרות באומות"
(צילום: Ammar Awad / רויטרס)
אלא שהרב הצבאי הראשי, ששאף לחזק ולקבע את הריבונות היהודית באתר הקדוש, היה בדעת מיעוט. הרבנים הראשיים באותה תקופה, הרב איסר יהודה אונטרמן והרב יצחק נסים, לא ראו בעין יפה את פעולותיו בתחום. בעיתון דווח כי שר הדתות זרח ורהפטיג כינס את ועדת השרים לענייני המקומות הקדושים כדי לדון בעניין, ולא נמצא אפילו שר אחד שיגן על המעשה של הרב גורן. כולם הסכימו שיש לשאול לדעת הרבנים הראשיים בצד ההלכתי, ואילו מבחינה מדינית חייבת הממשלה לומר את דברה. לבסוף, בעקבות הלחצים הרבים, קיבל על עצמו הרב גורן לא לכנס עוד תפילות בציבור על ההר, ולהפסיק את ההכנות לקראתן.
בין האוסרים את העלייה להר יש מי שלא מנמקים את ההתנגדות בהסבר הלכתי, אלא רעיוני: בית המקדש נחרב בגלל חטאי עם ישראל, ועלייה להר הבית תסיט לדעתם את המחשבה מהצורך בתיקון רוחני להתמקדות בבנייתו באופן גשמי בלבד.
העולים להר הבית היום מסתמכים על שורת רבנים בני זמננו הקובעים כי ניתן לעלות במתווה שיצר הרב גורן, בראשם הרב דוב ליאור, שהשר בן גביר ממקורביו. הרב ליאור קובע כי אכן קיים איסור על הגעה למקום המקדש עצמו, אך לשולי ההר מותר לעלות לאחר טבילה במקווה. לשיטתו ולשיטת אחרים, חוץ ממקום המקדש, מותר לטמא מת (אדם שנטמא מקרבה למתים, ש"פ) להיכנס להר הבית.
4 צפייה בגלריה
הרב יצחק יוסף. "לא יעלה על הדעת שיקום מאן דהו, וקל וחומר שר בממשלה, ויכריז כנגד ההלכה"
(צילום: חיים צח, לע"מ)
"עלינו לברר היכן עמד המקדש ולמדוד ולהבחין בין מחנה שכינה למחנה לוויה", קבע הרב ליאור. "הרב גורן זצ"ל בשעתו עשה מדידות, מתוך הנחת יסוד שהמקדש עמד היכן שכיפת הסלע היום, ומדד לחומרא על פי אמה של חזון איש (יחידת מדידה גדולה יותר מהאמה המקובלת על פי המשנה – ש"פ), וודאי שיש לנהוג בזהירות מופלגת משום שכניסה למקום האסור היא בכרת וזה איסור חמור שהרי קדושתו של המקדש במקומה עומדת. אבל לאחר הבירור היכן שמותר – מותר".
כדי להתיר עלייה גם למקום המקדש יש צורך בטהרה מפני "טומאת מת", שעל פי ההלכה כיום אין אף אחד שאפשר לומר שהוא טהור ממנה. כדי להיטהר מטומאת מת על פי ההלכה, צריך אפר שנוצר משריפת פרה אדומה, זן נדיר של פרות אשר צבען חום כהה, שלא עלה עליה כלי עבודה וכל שערותיה אדומות.
