צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור
(צילום: שמוליק דודפור)
לאחר מלחמת יום הכיפורים, הרבי מלובביץ' – אדמו"ר חב"ד, רבי מנחם מנדל שניאורסון – הרגיש שיש חובה לסייע לאלמנות ויתומי צה"ל, והחליט לנקוט יוזמה. "הוא פנה לארגון צעירי חב"ד בישראל כדי לפעול למען אלמנות ויתומי צה"ל", סיפר הרב מנחם קוטנר, נציג ארגון צעירי חב"ד למען נפגעי הטרור. "אנחנו מדברים על התקופה שאחרי מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים, שבה היו הרבה מאוד אלמנות צה"ל ויתומי צה"ל, והרבי ראה באותן משפחות שכולות את השורה הראשונה של עם ישראל".
בריאיון לאולפן ynet, המשיך קוטנר וסיפר כי "הרבי ביקש שיבואו ויתמכו באותם אלמנות ויתומים – אם זה לעשות בר מצווה לילד שאבא שלו נהרג במלחמה, שיבוא חבדניק ויניח איתו תפילין, יעלה איתו לתורה, ירקוד וישמח איתו ביום בר המצווה שלו, ואם זה ללוות את המשפחות, במיוחד בחגים שהם התקופה שבה האובדן והגעגועים מתגברים עוד יותר".
בשבוע כזה, כשנציגי הממשלה החרדיים נקראים שלא להגיע לבתי העלמין, ויותר ויותר קולות נשמעים כנגד החיבור של הקהילה החרדית לחיילים ולשכול, מתבקש לשאול – לפעמים משפחות שכולות מופתעות כשהן פוגשות אותך ואת הארגון?
"אני חושב שהתפקיד שלנו כשליחי חב"ד בימים הלא-פשוטים האלו מקבל עוצמה הרבה יותר גדולה, כי בעיניי בסופו של דבר אנחנו יכולים להיות גורם מאחד. בחב"ד על פי מורשתו של הרבי מלובביץ' רואים את כל עם ישראל כקומה אחת שלמה, ואם ניפרד מחלק מעם ישראל, אז נרגיש שאנחנו לא שלמים. לכן דווקא ביום הזיכרון אנחנו מגיעים לבתי העלמין, ומציעים למשפחות שזקוקות לכך שיבוא רב מחב"ד שילווה אותן ויגיד איתן קדיש. אנחנו עומדים עם דוכני תפילין בכניסה לבתי העלמין, ומציעים לאנשים שמגיעים לשם להניח תפילין לזכותם של החללים. אני חושב שהתפקיד שלנו בימים אלו כחב"ד הוא לאחד את עם ישראל".
הפעילות של חב"ד התרחבה עוד יותר ב-2002, כשגל הטרור שפקד את הארץ בימי האינתיפאדה השנייה גבה קורבנות כמעט מדי יום. "זו הייתה תקופה איומה, מלאה בפחדים ובחדשות מזעזעות שסיפרו כמעט בכל יום על עוד פיגוע, הרוגים, יתומים ופצועים שנזקקו לשיקום ארוך", נזכר בכאב הרב יוסף אהרונוב, ראש מפעל השליחות של חב"ד בישראל, בתקופה שבה נבטה הפעילות עם נפגעי הטרור. "נכון שאנחנו פועלים ונמצאים כמעט בכל מקום: ממטולה ועד אילת, במרכזים רפואיים, בקמפוסים של סטודנטים, עם קשישים, בני נוער ועולים חדשים – אבל באותה תקופה הבנו שיש מגזר שלם נוסף שהתגבש וגדל, וזקוק למענה לצרכים ייחודיים משלו עם סיוע רוחני, גשמי ומורלי. כך התרחבנו לפעילות שעליה מונה הרב קוטנר".
"נתנו לנו המון כוח"
בגירה עידן, אימו של סמל ראשון ארז עידן ז"ל, איבדה את בנה בפעילות מבצעית סמוך לרמאללה לפני כשני עשורים. לדבריה, היא קיבלה מאנשי חב"ד תמיכה וסיוע כבר בשלבי האבל הראשונים: "ארז נהרג ב-19 באוקטובר 2003, ואני חושבת שמיד הם כבר הגיעו אלינו. אחרי חודשיים הם כבר פתחו עמותה שנקראת 'לב החסד', עמותה שהסתובבה ברכב עם תמונה של ארז וחילקה מזון לנזקקים. אני חושבת שזה נתן לנו המון כוח, לדעת שהם איתנו, והתחברתי אליהם מאוד. מעבר לזה, מאז שארז נהרג, הרב קוטנר איתנו כל הזמן, לא עוזב אותנו לרגע. הוא חיתן את הבן שלי, תומר, לפני שנה וחצי – והוא היה גם בברית של הילד, הנכד שלי".
כשאת שומעת בתקופה האחרונה את הקולות שאומרים לשרים חרדים לא להגיע בכלל לבתי העלמין, ונוצר הקרע הזה בין הקבוצות השונות באוכלוסייה, איך את מרגישה ביחס לזה?
"מאוד לא נעים לי לשמוע את זה, אני לא אוהבת את זה. אני חושבת שצריך להפריד ביום הזיכרון את הפוליטיקה, היא לא אמורה להיות חלק מזה. אני חושבת שמה שהם עושים בשבילנו זה המון. אמנם זה מאחורי הקלעים, עם הצניעות שלהם, אבל הם עושים למעננו המון. אני חושבת שהם תורמים למען המדינה המון. למה לא לכבד? למה לערבב את הפוליטיקה עם השכול? השכול צריך להיות נפרד, ובבית העלמין אותו דבר – צריך לכבד את החללים, צריך להיות איתם".
את יודעת, יכול להיות שמשפחה שכולה חילונית שהרב קוטנר ידפוק לה בדלת, תירתע.
"גם אני משפחה חילונית. מהרגע הראשון קיבלתי אותם. אני מקבלת כל אדם באשר הוא, והם אנשים נהדרים. אני חושבת שאף פעם לא צריך לעשות הכללות או לשפוט לפי מראה חיצוני. צריך להכיר ולדעת, וכשהכרתי אותם והבנתי מי הם, ראיתי שהם אנשים מדהימים באמת. היום יש הכללות לגבי כל מה שקשור לדת, ולא נכון לעשות את זה".
הרב, אתם נתקלים בזה לפעמים? באנשים שאומרים "מה עכשיו הבחור החרדי הזה דופק לי בדלת, מה הוא רוצה מחיי, עזוב אותי עם השכול שלי"?
קוטנר: "הכלל אומר שבדרך כלל אם אתה מושיט יד, אז הצד השני גם כן יושיט יד. כשאתה בא באמת בכוונה טהורה ובאהבה שלא תלויה בדבר, באמת אהבה טהורה, כמו שהרבי לימד אותנו להסתכל על כל היהודי – לא על המעטפת החיצונית שלו, אלא להסתכל ישירות לנשמה היהודית שבו, וזה החיבור ביני ובין מי שעומד מולי – היהדות המקרבת הזאת מפילה את כל המחיצות המדומות ואת כל החומות שלא באמת קיימות. זה קיים בדמיון, וברגע שאנחנו יודעים להסתכל על החלק המקרב והמאחד, הלבבות מתקרבים.
"יש לי קשר עם משפחות מקיבוצי השומר הצעיר, ועשיתי חופה לבחור שאבא שלו נהרג מפיצוץ מרגמה בתוך הקיבוץ שלו. במדשאות הקיבוץ של השומר הצעיר, עשיתי לאותו ילד יתום חופה כדת משה וישראל. זה רק מראה כמה הפער הזה הוא מדומה, ואפשר למצוא את המאחד ואת המגשר בינינו".
