מחקר חדש חושף את המעורבות הישראלית החשאית במחקר הארכיאולוגי ביהודה ושומרון, בתקופה שבה השטחים היו בשליטת ירדן. הסיפורים שמאחורי הממצאים, והעברת חלקם למחקר חשאי במדינת ישראל, נותרו במשך שנים רבות גנוזים בארכיונים תחת מעטה של סודיות, וחלקם נחשפים כאן לראשונה.
"בפעילויות אלו היו מעורבים גורמים בכירים ביותר, הן בממד הלאומי והן בפן המדעי, והן מציגות היבט נוסף על הקשר בין הארכיאולוגיה ללאומיות בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל", מדגיש החוקר והדוקטורנט, מרדכי לאש, מהחוג ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת אריאל.
- מותר להרוג עקרב שנכנס לשטח שלי בשבת? | החדשו"ת
לאש (33), המתגורר עם אשתו וארבעת ילדיהם ביישוב רחלים שבשומרון, מקפיד לכל אורך הריאיון לומר "הגדה המערבית" ולא יהודה ושומרון – וכך גם לאורך מחקרו, שעד כה פורסם תקציר ממנו בכתב העת ההיסטורי והארכיאולוגי Archaeology Bulletin בבריטניה, תחת הכותרת "מחתרת – המחקר הארכיאולוגי בגדה המערבית 1967-1948".
"זה לא עניין פוליטי", הוא מבהיר. "זה בגלל ההשוואה שאני עושה בתחום הארכיאולוגיה בין הגדה המערבית לגדה המזרחית בשנות השלטון הירדני". מאז פרסום מחקרו, בהנחיית הפרופסורים יצחק שי ויוסי גולדשטיין, הוא מככב ברשימת שבעת המאמרים הפופולריים ביותר של כתב העת.
הקהל הישראלי הסתקרן
תוצאות מלחמת העצמאות, עם שרטוט קווי שביתת הנשק בשנת 1949, הובילו לחלוקת שטחה של הארץ בין מדינת ישראל לממלכת ירדן. שטחי "הגדה המערבית" – ובכלל זה מוסדות המחקר הזרים ומוזיאון רוקפלר במזרח ירושלים, ששימש גם כמקום משכנו של אגף העתיקות המנדטורי – נותרו בצד הירדני, ללא דריסת רגל ישראלית. מחלקת העתיקות הירדנית – שהייתה מופקדת על ניהול המחקר הארכיאולוגי בשטחי יהודה ושומרון, עד 1967 – נטתה להעדיף את קידום מחקרי הגדה המזרחית (ירדן) על פני המערבית, כפועל יוצא של מדיניות השלטון הירדני.
15 צפייה בגלריה
מרדכי לאש. "הקשר ההדוק בין הארכיאולוגיה ללאומיות הלך והתעצם לאחר הקמת המדינה"
(באדיבות המצולם)
"עיקרו של המחקר בגדה המערבית נערך בשנים אלו בידי מוסדות וחוקרים זרים – בעיקר אמריקנים, בריטים וצרפתים – שנאלצו לבחור בין האפשרות לחקור במדינת ישראל ובין מדינות ערב", אומר לאש. "לחפירות בגדה המערבית הייתה השפעה רבה בישראל. שנות שלטון המנדט הבריטי בארץ הובילו לפיתוחה המואץ בתחומים רבים, ובכלל זה לשגשוגו של המחקר הארכיאולוגי. לראשונה בארץ נוסדה מחלקת עתיקות מקומית, הוקם מוזיאון מפואר – ומשלחות מחקר עתירות משאבים ערכו בה את חפירותיהם".
קפיצת הדרך המחקרית לא פסחה, לדבריו, גם על אנשי היישוב היהודי. "בשנת 1920 נערכה חפירתם הראשונה ב'חמת טבריה' על ידי החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה, ובשנת 1925 נוסדה האוניברסיטה העברית, שבתוך זמן קצר השתתפה בחפירות 'החומה השלישית' בירושלים. התעצמות היישוב היהודי הובילה גם לריבוי מחקריו, ולמעלה מ-20 חפירות משמעותיות נערכו בידי ארכיאולוגים יהודים תושבי הארץ בימי המנדט".
לדברי לאש, "פרוץ מלחמת העולם השנייה הוביל לדעיכת פעילותן של המשלחות ובתי הספר הזרים – מה שהרים את קרנו של המחקר היהודי המקומי, שלא פסק לחפור ולהשתלב בעשייה הציונית, למשל בבית שערים, וחשף בתי כנסת עתיקים. אז החל להירקם הקשר ההדוק בין הארכיאולוגיה ללאומיות, שהלך והתעצם לאחר הקמת מדינת ישראל".
רכישתן של מגילות קומראן בידי אליעזר ליפא סוקניק הייתה ההישג שביטא אולי את שיאה של התקופה, שבה חברה הארכיאולוגיה למאמץ להקמת בית לאומי, על ידי הוכחת הקשר העתיק של היהודים לארץ ישראל
לדבריו, רכישתן של מגילות קומראן בידי אליעזר ליפא סוקניק, בדצמבר 1947, הייתה ההישג שביטא אולי את שיאה של התקופה, שבה חברה הארכיאולוגיה למאמץ להקמת בית לאומי, על ידי הוכחת הקשר העתיק של היהודים לארץ ישראל.
המחקרים המשיכו להתקיים תחת מחלקת העתיקות הירדנית ומוסדות המחקר הזרים. "תוצאות מחקרי הגדה המערבית בשנים אלו סקרנו את הקהל הישראלי", אומר לאש, "לכן, ממצאי חפירות יריחו, ירושלים העתיקה, שכם, חברון, וכמובן גילוי מגילות מדבר יהודה והמחקר עליהן – תורגמו ופורסמו בעברית לקהל הישראלי. אולם בשנים הראשונות של המדינה, הקהל הישראלי שהיה צמא למידע וסקרן, קיבל אותו בעיקר מפרסומים שנחשפו בעיתונות הזרה".
מכתב דחוף מהקריה
לאש אומר כי הפרשה הראשונה בתולדות מדינת ישראל הנוגעת לממצאים ארכיאולוגיים מהשטחים, התרחשה כבר בשנת 1948. "בתיק מארכיון המדינה, שכותרתו 'המגילות הגנוזות', עולה סיפור מעניין שנותר עלום", הוא מתאר. "ב-21 באוקטובר 1948 נשלח מכתב 'דחוף' מהקריה בתל אביב אל דב יוסף, המושל הצבאי של ירושלים. במכתב מבקש ולטר איתן, מנכ"ל משרד החוץ, לחקור בזהירות רבה אחר מגילות שנמצאו בקומראן ונעלמו, ואשר קיים חשש כי הקונסולים של צרפת וארה"ב מחזיקים בהן".
15 צפייה בגלריה
"יש אומרים כי המגילות נפלו לידי הקונסולים הצרפתי והאמריקאי". המכתב הדחוף ששלח ולטר איתן לדב יוסף
(באדיבות ארכיון המדינה)
כך נכתב באותו מכתב: "אני בטוח כי אתה עצמך עמדת על עדינות המצב ועל האפשרויות הטמונות בו העלולות לסבכנו בקשיים בינלאומיים". דב יוסף הטיל את בדיקת המקרה בידי יהודה גולן, שביקש מאליעזר ליפא סוקניק לברר בזהירות את העניין עם קונסול צרפת בירושלים, רנה נוויל.
15 צפייה בגלריה
מכתב התשובה של דב יוסף למנכ"ל משרד החוץ. נמנע מלשאול את הקונסול, מטעמים דיפלומטיים
(באדיבות ארכיון המדינה)
ממכתב תשובה מאת דב יוסף ב-9 בנובמבר 1948, עולה כי אכן החשדות היו נכונים. נוויל, שהיה ארכיאולוג, נפגש עם סוקניק והעביר לו מעט ממצאים שהיו ברשותו. לדבריו, לאחר הקמת המדינה היה שרוי נוויל בכעס ותכנן להעביר לצרפת ממצאים ארכיאולוגיים. "לא ידוע אם אכן ביצע את תוכניתו, שכן סוקניק נמנע מטעמים דיפלומטיים לשאול על כך", מציין לאש. "השאלות האם הועברו מגילות בידי נוויל, והאם הקונסול האמריקני היה מעורב בכך גם כן, נותרו חסרות מענה עד היום".
הפגישה החשאית של הנשיא
ב-21 בפברואר 2017 נסרק בארכיון המדינה תיק בשם "יצחק בן-צבי" שמסמכיו הוגדרו כ"סודיים". המסמכים מתעדים פגישה חשאית של נשיא המדינה דאז, יצחק בן-צבי, עם האב הדומיניקני חוקר המגילות, ריימונד טורניי מבית הספר הצרפתי, בתיווך האב ז'ון רוז'ה מהמסדר האסמפסיוניסטי ממנזר נוטרדאם בירושלים.
הפגישה, שנערכה ב-16 במרץ 1959, נשמרה לבקשת טורניי ורוז'ה בסודיות גמורה. במסמך שנסרק נכתבה הסיבה: "היות והאב טורניי חי בעיר העתיקה, והירדנים עלולים לגרום לו נזק והפרעה בעבודתו המדעית". בפגישה ביקש בן-צבי מידע ופרטים על חלקים מספר איוב שנמצאו במערות קומראן. השניים מסרו שייקח עוד זמן רב עד לחקר המגילות האלו, אך ינסו להשיג את המידע בהקדם. עוד פירט טורניי את קצב התקדמות החפירות, הגילויים ממערת מורבעת ופרטים נוספים לבקשת הנשיא.
15 צפייה בגלריה
פרוטוקול הפגישה של הנשיא בן-צבי עם ריימונד טורניי. על חלקים מספר איוב שנמצאו במערות קומראן
(באדיבות ארכיון המדינה)
ב-11 ביוני 1959 ערך בן-צבי פגישה חשאית נוספת עם נזיר קתולי בשם האב באילה. מטרת הפגישה הייתה בירור הקשר בין לוח השנה השומרוני שבו עסק בן-צבי, ללוח השנה שהתגלה בקומראן. באילה סבר כי קיים קשר בין לוחות השנה והסביר את דעתו בפני הנשיא. "פגישות אלו נשמרו בסוד שנים רבות, וייתכן שהן לא היו היחידות שהתקיימו באותם ימים", מדגיש לאש.
15 צפייה בגלריה
פרוטוקול הפגישה של בן-צבי עם האב באילה. "לדבריו, הקטעים הם במצב גרוע וקשה לפרשם"
(באדיבות ארכיון המדינה)
מגילת המקדש נמצאה בביוב
את הצלחת רכישת מגילות קומראן בידי אליעזר ליפא סוקניק ערב מלחמת העצמאות, המשיך בנו, יִגָּאֵל ידין. בשנת 1954 רכש ידין בארה"ב, תמורת רבע מיליון דולר, ארבע מגילות עבור מדינת ישראל, שנוספו אל שלוש המגילות שרכש אביו. מגילות אלו נמצאו בקומראן עוד לפני הכרזת המדינה, ולא הייתה לירדנים זכות לתבוע אותן.
אך ידין לא הסתפק באלה. בפברואר 1956 הבחינו הבדואים בעטלף המגיח מתוך סדק במצוק הגיר בקומראן, וגילו את מערה מספר 11. במערה נמצאו 25 מגילות שהשתמרו במצב טוב, ובאמצעות סוחר העתיקות חליל איסכנדר שהין, המכונה קנדו, הן הוצעו למכירה למחלקת העתיקות הירדנית. אחת מהן, "מגילת המקדש", הייתה ארוכה במיוחד והגיעה לכ-8.30 מטר.
יגאל ידיןצילום: אלדן דוד, לע"מ"קנדו החליט שלא למכור אותה לירדנים כי חשב שהמגילה הזו תכניס לו כסף רב, והוא הטמין אותה תחת מרצפות ביתו בבית לחם, מתוך מחשבה שחוקרי המגילות יסרבו לקנותה פן ייתבעו על ידי הירדנים", מספר לאש. "הוא תכנן להציע ליגאל ידין לרכוש אותה. ידין תיאר בפירוט את הניסיונות החשאיים לרכישתה. רק לאחר מותו פורסם שמו של איש הקשר שעמד בינו ובין סוחר העתיקות קנדו. היה זה כהן דת פרוטסטנטי מווירג'יניה בשם ג'ו אהריג. ידין בדק שני קטעים מהמגילה, שילם תמורתה עשרת-אלפים דולרים, אך לא זכה לקבל אותה. הסיפור המעניין נותר חתום בין דפי ההיסטוריה, כפי שתיאר אותו ידין".
15 צפייה בגלריה
משרד החוץ המליץ לא להציע יותר מ-10,000 ליש"ט כדי לעיין במגילה. המכתב שנשלח לאיש הקשר, "שומרון"
(באדיבות ארכיון המדינה)
מסמכים בארכיון המדינה שהוגדרו כסודיים ונסרקו לאחרונה, שופכים אור חדש על הסיפור המסתורי. בראשיתו של המשא ומתן, עמד איש קשר נוסף בין ידין לאהריג. היה זה ג'ון מרקו אלגרו, אחד מחוקרי המגילות במוזיאון רוקפלר. במברק ששלח איש קשר ישראלי מלונדון בשם "שומרון" למשרד החוץ בירושלים, ב-13 ליוני 1960, הוא מתאר כי שוחח עם אלגרו פעמיים בטלפון – והלה הסכים להציג לידין קטע מן המגילה. לדבריו, אלגרו סבר כי המחיר שנקב ידין, 12-10 אלף ליש"ט, נמוך מדי – שכן אהריג עצמו כבר שילם לקנדו 50 אלף (לא מצוין סוג המטבע).
נוסף על כך, הביע אלגרו חשש כי הדבר עלול להיוודע לשלטונות, והם ייחשפו. כעבור מספר ימים, ב-19 ביוני, התקבל מברק תגובה מאת משרד החוץ, שבו הם ממליצים לא להציע עבור ראיית המגילה יותר מעשרת-אלפים ליש"ט. כמו כן ביקשו מ"שומרון" להודיע לאלגרו שידין יכול להיפגש עימו ברומא בראשית חודש אוגוסט, או בכנס שבו ישתתפו אלגרו וידין במוסקבה בין 9 ל-15 באוגוסט.
15 צפייה בגלריה
10,000 עד 12,000 ליש"ט? "הוא טוען שזה מעט מדי". המכתב ששלח "שומרון" למשרד החוץ
(באדיבות ארכיון המדינה)
הקשר עם אלגרו לא נשא פירות, והמשא ומתן נמשך בחלופת מכתבים ישירה של ידין עם אהריג. העסקה לא יצאה אל הפועל, ומעורבותו של אלגרו לא נזכרת כלל בין דבריו של ידין. בסופו של דבר, הגיעה המגילה לידיו של ידין ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים, כאשר נשלחו חיילים לביתו של קנדו, ולאחר חקירה קצרה נמצאה המגילה מוחבאת בביוב ביתו. במהלך 11 השנים שבהן הוחבאה המגילה היא ניזוקה, וחלקה העליון נרקב. מדינת ישראל שילמה 125 אלף דולר תמורתה לקנדו.
לא התקרבו לכותל
בכל שנות שלטונה של ממלכת ירדן בשטחים, לא התערבה מדינת ישראל באופן רשמי בחפירות ארכיאולוגיות שתחת אחריותה – למעט במקרה בודד שתחילתו בראשית חודש יוני 1960, כאשר משלחת החפירות של הארכיאולוגית הבריטית, קתלין קניון, התיישבה בעיר העתיקה בירושלים. בישראל התפרסמו בימים ההם שמועות שלפיהן קניון עומדת לחפור סמוך לכותל המערבי, והנושא עלה לדיון בכנסת.
15 צפייה בגלריה
לוי אשכול. דחף בתור שר לחפירות ליד הכותל – אבל זה לא קרה לפני מלחמת ששת הימים
(צילום: דוד רובינגר)
שר האוצר דאז, לוי אשכול, הבהיר כי זכות העם היהודי על המקומות הקדושים איננה רק מתוקף סעיף 8 בהסכמי שביתת הנשק, אלא שהם "קדושים לעולמי עד". הוא פנה בעניין ליו"ר ועדת שביתת הנשק שבמשרד החוץ, אשר השיב כי אין כל כוונה לחפור ליד הכותל. אשכול לא הסתפק בכך, ופנה אישית אל קניון, שענתה תשובה דומה. אל דבריהם הצטרף המושל הירדני של העיר העתיקה, שפרסם הודעה שלפיה מעולם לא נערכו חפירות ליד הכותל ואין כוונה לעשות כן בעתיד. ואכן, עד לשנת 1967 לא נערכה חפירה סמוך לכותל המערבי.
ממצאים נוספים במחקרו של לאש, מדברים על החפירה האחרונה באזור קומראן תחת שלטון ירדן. מדובר בחפירת תשעה קברים בבית הקברות של קומראן בידי סולומון סטקול, בשנים 1967-1966. סטקול, יהודי קנדי, עסק בעיקר בכתיבה עיתונאית עבור ה"טורונטו סטאר", ולא היה ארכיאולוג במקצועו. את זהותו כיהודי הסתיר ככל הנראה מעיני השלטונות הירדניים.
"רולאן דה-וו (כומר שחקר את מגילות ים המלח) כינה אותו בגנאי, 'שרלוק הולמס של הארכיאולוגיה'", אומר לאש. "חפירתו נחשבה לא מקצועית. במשך שנים נותרה חפירת סטקול כפרשייה חתומה, והצטרפה לרשימה ארוכה של חפירות שוליות וזניחות שנערכו בארץ".
בדיקה סודית בכור האטומי
כ-50 שנה מאוחר יותר, בשנת 2016, סרק ופרסם ארכיון המדינה תיק הנושא את השם "ס.ה. סטקול – ד"ר אנתרופולוג". בתיק מוצגים מסמכים שסווגו בשנים 1967-1966 כ"סודי" ו"סודי ביותר". מתברר כי סטקול מצא בחפירתו באחד הקברים כתובות מזעריות על גבי אבנים, והביאן באופן סודי למחקר במדינת ישראל לפני מלחמת ששת הימים.
15 צפייה בגלריה
האישור של משרד החוץ לקבלת הממצאים מסולומון סטקול ב-1966. המסמך הוגדר "סודי ביותר"
(באדיבות ארכיון המדינה)
"להערכתו, בקבר נטמן אחד מסופרי קומראן, ועימו נקברו האבנים הייחודיות", מסביר לאש. "באופן חשאי הועברו האבנים לבדיקות בישראל. בעזרת חוקרי מכון ויצמן – אהרון קציר, שהיה באותם ימים נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, ודוד ופסי – הן נשלחו למרכז למחקר גרעיני 'שורק'. הבדיקות הסתיימו ללא תוצאות משמעותיות, וסטקול התחייב לשמור אותן בסוד. בשיחת טלפון עם קצין הביטחון הישראלי הוא התחייב כי בעת פרסום עתידי של מחקרו האטומי, ידווח שבדיקתו נעשתה במעבדת Brookhaven שבארצות הברית".
ב-30 באוגוסט 1966 פנה סטקול לשאול בר חיים, מנהל המחלקה למזרח תיכון במשרד החוץ, בבקשה להעביר חלקי שלדים שמצא בקומראן לבדיקה בישראל. במסמך המוגדר "סודי ביותר" אישר משרד החוץ את קבלת הממצאים.
15 צפייה בגלריה
צילום הגולגולת שסולומון סטקול העביר לבדיקה בישראל
(מתוך המאמר בכתב העת Revue de Qumrân)
15 צפייה בגלריה
שחזור משוער של מראה האיש שהגולגולת הייתה שייכת לו
(מתוך המאמר בכתב העת Revue de Qumrân)
"בראשית 1967 העביר סטקול גולגולת אחת לבדיקה לידי אהרון בלר מבית החולים הדסה בירושלים, ולסת למרפאת השיניים שליד האוניברסיטה העברית, שנחקרה בידי ניקו האס והלל נתן", אומר לאש. "תוצאות בדיקת הלסת והגולגולת העלו שמדובר בגולגולת של גבר שמת כנראה ממכה בראש. הן פורסמו בכתב העת Revue de Qumrân לאחר מלחמת ששת הימים. במאמר המסכם את תוצאות חפירתו, סטקול לא מזכיר כלל את סיפור בדיקת הממצאים בכור האטומי".
