"שום אישה לא קיבלה אורגזמה מלגרום לרצפה לנצוץ" (בטי פרידן)
בכניסה לכל חדר בתערוכה "סקס: עמדות יהודיות" ("Sex: Jewish Positions" – יכול להיות מתורגם גם כ"סקס: תנוחות יהודיות") במוזיאון היהודי בברלין מופיעים מספר ציטוטים, בעיקר של יהודים מפורסמים, בנושאי סקס. הם כתובים על הקירות באותיות ירוקות ומוליכים את המבקר בין ארבעת הנושאים של התערוכה: "חובה ועונג", "שליטה ותשוקה", "מיניות וכוח", "ארוטיקה ואלוהות".
8 צפייה בגלריה
לסר אורי – אדם וחוה עם בנם הבכור, 1896. מתוך התערוכה במוזיאון היהודי בברלין
(צילום: Jens Ziehe)
הרעיון לתערוכה וההכנות אליה החלו כבר לפני שנתיים, והיא יוזמה משותפת של המוזיאונים היהודיים בברלין ובאמסטרדם. "זה נושא שקיימת לגביו התעניינות בקרב הקהל, וחשבנו שזו דרך טובה להנגיש את היהדות ללא-יהודים", אומרת מרים גולדמן, אוצרת התערוכה. "זה נושא אוניברסלי שאנשים יכולים להזדהות איתו ולראות את עצמם דרכו. זו תערוכה שבונה גשר בין התרבויות והדתות".
תסבירי את השם של התערוכה. זה נשמע בהתחלה כמו פרובוקציה.
"אנחנו חייבים לעשות את זה עם מחלקת השיווק שלנו. כותרת של 'יהודים ומיניות' היא קצת משעממת, כי כל דבר יכול להיות קשור ליהדות. אז מיניות כן, אבל היא משתלבת טוב יותר עם תנוחות או דעות. קיבלנו את ההשראה לשם מספר שנקרא 'תנוחות ההלכה' (יכול להיות גם: עמדות ההלכה), שאסף את כל התנוחות המיניות הפיזיות שמוזכרות בתלמוד ובהלכה, ופירט מה מותר ומה אסור. יש אטרקציה בטאבו ובפנטזיות, אבל אנחנו לא מוזיאון סקס. אנחנו לא יכולים לעשות יותר מדי פרובוקציה".
8 צפייה בגלריה
מבט על התערוכה "Sex: Jewish Positions". שיתוף פעולה בין המוזיאון היהודי בברלין למוזיאון היהודי באמסטרדם
(צילום: Jens Ziehe)
האם היחס למיניות יכול להגדיר בעינייך זרמים ביהדות?
"ההלכה זזה כל הזמן. מי יודע מה יקרה בעוד 300-200 שנים, אם לא תהיה דעה שונה על יחסים הומוסקסואליים. אני לא חושבת שזה יקרה כל כך מהר, אבל יכול להיות שהפרוגרסיבי יצליח למשוך אחריו את המסורתי. דברים זזים, אנשים משתנים".
התערוכה, שנפתחה באמצע מאי ותימשך עד אוקטובר, נפרסת על פני 800 מ"ר בקומה הראשונה של המוזיאון בבירת גרמניה, שמארחת בימים אלה את יורו 2024 – אליפות אירופה בכדורגל. היא מציגה כ-140 עבודות אמנות שנוצרו בידי 50 אמנים. היצירות כוללות התכתבות עם מקורות שונים, בעיקר מההלכה והתלמוד, מיצגי וידאו, צילומים וציורים. התמה המרכזית בתערוכה עומדת בסימן הניגודים: מנהגים מסורתיים מול פרוגרסיביות, רגולציה והכתבה דתית מול נורמות תרבותיות משתנות ואמנציפציה.
מהתנ"ך ועד לטיקטוק
"יש לנו אלוהים להכול, חוץ מלשפיכה מהירה, וגם זה יגיע די מהר" (מל ברוקס)
התערוכה מתחילה בציור של אדם וחוה הנוגע במצוות "פרו ורבו", ליד תמונות עירום של צלמת ישראלית, ומתפתלת בין קטעים מהסרט "ינטל", מכשירי עינוג לנשים, סצנת אורגזמה מסרט צ'כי, תמונות ענק של זוגות לא מזוהים מינית באקטים מיניים ופואמה של י"ל פרץ על תלמיד הישיבה שנקרע בין תאוותו לנשים לתשוקתו ללימוד התורה. לצד המוצגים מופיעים הסברים מפורטים בכתב – על הכתובה, על המקווה, על הלכות נידה, על החובה במין מוסכם ועל חובת הגבר לענג את אשתו.
8 צפייה בגלריה
"ערן ואני, 2016" – מתוך הסדרה "אמצע החיים" של הצלמת אלינור קרוצ'י
(Elinor Carucci and Edwynn Houk Gallery)
בפינה המוקדשת ללהט"בים מוקרנים על הקיר סיפוריהם של מי שיצאו מהארון, ומבקשים לקיים סדר יום מיני אלטרנטיבי ועדיין לשמור על אמונתם. כאן בולטת במיוחד שיחה מרגשת בהשתתפות אב המקבל, בקושי רב, את היציאה מהארון של בנו, ותוהה איך יספר לנכד על הבחירה שלו. ממול מופיעים כתבים המזהירים מפני יצר הרע ומפני פיתויי האישה. במסך אחד נראית משפיענית טיקטוק בשם מרים אנזובין שמעבירה את הדף היומי לקהל העוקבים שלה ומשלבת מסרים פמיניסטיים לדור הצעיר.
יוהנה, מבקרת במוזיאון: "מצד אחד התערוכה מראה, להפתעתי, כמה ליהדות ולאסלאם יש קווים מקבילים ביחס למין, בעיקר ביחס לאישה כמודל לפיתוי וליצר הרע. מצד שני, זו תערוכה פרוגרסיבית שדווקא מחמיאה ליהדות, ומראה כמה השינויים בחיים מכריחים את הדת להתאים את עצמה"
אחד החדרים מוקדש לטאבואים התנ"כיים – קיום יחסים אסורים בין גבר לאישה, יחסי מין במשפחה ובגידה – ולאופן שבו טאבואים שונים נשברו כבר בתנ"ך, בידי בעז ורות, דוד המלך ובת שבע או לוט ובנותיו.
היתרון של התצוגה הוא בריבוי האובייקטים השונים והצבעוניים שהיא מציגה, אבל פה נעוץ גם החיסרון שלה, שלא באשמת מארגני התערוכה: בעוד האובייקטים הנוגעים בחופש ובשחרור המיני בעולם היהודי הם דינמיים, בעלי צורות רבות, מגרים את הדמיון ואת החושים להישאר לידם עוד ועוד, גם בגלל התשוקה האנושית לחוות, להכיר ולהבין את תהליך השחרור, הרי שהאובייקטים האורתודוקסיים המסורתיים הם רק חומר כתוב, עתיק, לא מזמין, אקדמי. ביקרתי בתערוכה שלוש פעמים, בכל פעם במשך שעות, ורוב המבקרים (והמבקרות; כ-80% אחוז מהמבקרים שנצפו הן נשים) לא עצרו מספיק זמן כדי לקרוא את הכתוב.
"צריך להבין שזו לא החלטה שלנו", מסבירה גולדמן, "הייתה עבודה של אמן אורתודוקסי שרצינו להביא, יצרנו קשר עם המורה לאמנות שלו ופשוט לא הייתה שום דרך שבה הוא היה מסכים להציג את העבודה שלו בחלל ובמדיום כזה. אז פשוט לא יכולנו להביא שום אובייקט אומנותי כזה, למרות שרצינו מאוד. מצד שני, לא מדובר בתערוכה שהיא לונה פארק, היא מעניינת אבל לא מבדרת, וגם ככה היא אתגר אינטלקטואלי. היה גם גבול לכמות הטקסטים שיכולנו להציב".
"זו דת דינמית שזזה כל הזמן"
"איברי המין הם האיברים הרגישים ביותר בגוף. הם אינם דיפלומטיים. הם מספרים את האמת ללא רחמים" (יצחק בשביס זינגר)
התערוכה נוגעת בין השאר במעורבות של יהודים במדעי הסקסולוגיה בתחילת המאה ה-20, בעיקר בזיגמונד פרויד ובמגנוס הירשפלד, ועוסקת גם בנושא הסקס והשואה (כולל ההצלחה בישראל של סדרת ספרים שעסקה ביחסים בין סוהרות נאציות לאסירים יהודים). תוכלו למצוא בה גם משחקי קופסה על סקס של ד"ר רות וסטהיימר. במקום אחר מופיעה סצנה שבה רב מבקש שיקשרו אותו בעוד אשתו אוכלת כריך עם בשר חזיר, מתוך הסרט "כל מה שרצית לדעת על המין (ולא העזת לשאול)" של וודי אלן. התערוכה מכילה אובייקטים מתקופת הברונזה ועד היום, ומשלבת אמנות מודרנית ועכשווית לצד חפצים עתיקים, כשהיא מציגה את העמדות השונות ביהדות לגבי מין.
8 צפייה בגלריה
"טומטום", יצירתו של האמן הישראלי גיל יפמן, תלויה בחצר הזכוכית במוזיאון היהודי בברלין
(צילום: Jens Ziehe)
"זו תערוכה מאוד מעשירה, גם חינוכית וגם מהנה", אומרת יוהנה וובר, שבאה לבקר בתערוכה עם זוגתה לחיים, "מצד אחד היא מראה, להפתעתי, כמה ליהדות ולאסלאם יש קווים מקבילים ביחס למין בדברים רבים, בעיקר היחס לאישה כמודל לפיתוי וליצר הרע, ואיך דווקא היא צריכה להצניע את עצמה כדי לבטל יצרים של הגברים. אבל מצד שני, זו תערוכה פרוגרסיבית שדווקא מחמיאה ליהדות, מראה כמה היא דת דינמית שזזה כל הזמן, והשינויים בחיים מכריחים אותה להתאים את עצמה. מדהים לראות ולחוות את ההתקדמות שחלה כלפי נשים ולהט"בים ביהדות, וגם מדהים לדעת שלצד זה מתקיימות מצוות של טיהור, מקווה ואיסורים על יחסי מין".
"מבחינתי זה ממש מעורר מחשבה", אומרת בת הזוג שלה, נעמי, "אנחנו, הגרמנים, לא יודעים כמעט דבר על יהדות, וכאן יש לנו גישה דרך משהו שהוא אינטימי מאוד, אבל לא קדוש, לא שואה, משהו שגם אנחנו צריכות להיאבק או להתענג עליו ובו. בשבילנו סקס זה דבר טבעי, אין בו ניגודים של אישור והתניה. לא יכולתי עד עכשיו לחשוב על סיטואציה שבה יהודים חיים בנפרד בין גברים לנשים, ובערב החתונה הם צריכים לממש משהו שהם לא ידעו או למדו עליו מאומה. זה מרתק".
הוא מוסיפה: "בעינינו הלילה שאחרי החתונה נחשב לרגע של אושר טהור, קדוש, ואני רואה שיש פה עולם שעבורו מדובר בטראומה, ועוד טראומה שמגולמת בה מצוות אלוהית. אני בכלל מרגישה פה שכל היחס בין האלוהות ליהדות ולישראל, והיחס לאמונה באל, הוא יחס ארוטי מאוד, סוג של סקס קדוש".
דרך העיסוק בנורמות, בגישות השונות ובהתפתחות של הסקס בעולם היהודי, התערוכה מראה שגם הנושא הזה נתון לפרשנות, כמו תחומים רבים אחרים שבהם היהדות מכילה אינספור דעות. היא מראה גם שמיניות היא לא רק תקנה חמורה, אלא משהו שאפשר לדבר עליו ולבצע בו התאמות למציאות החיים ולשינויים חברתיים, דרך דיונים.
אוצרת התערוכה מרים גולדמן לצד היצירה "טומטום" של גיל יפמן
(צילום: זאב אברהמי)
למיניות, לפי התערוכה, יש רלוונטיות חברתית ופוליטית – וכל דור, גם ביהדות, מבקש לשאול ולתחקר פרשנויות מסורתיות. היא לא מנסה לתאר מהפכה, אלא להראות שגם בעולם הקשוח של היהדות האורתודוקסית קיימים בקיעים שדרכם יכולה לחדור הקִדמה. היא מתעכבת על המתח שבין מצוות "פרו ורבו" לתשוקה וגאווה, בין מטלה דתית לעונג ותאווה. עם זאת, לפרקים היא מתנגחת בדת, ומאחר שאין לה מוטיבים דתיים אורתודוקסיים חיים, היא לא מעניקה תשובה אורתודוקסית להתפתחויות ולחידושים.
"דתיים אורתודוקסים לא באים לפה"
"למרות שהיהדות היא דת פטריארכית ומסורתית, היא מאוד פרו-מיניות" (אסתר פרל)
התערוכה מתעכבת כמובן על שיר השירים, שרבי עקיבא אמר עליו: "כל הכתובים קודש, אבל שיר השירים קודש קודשים". המגילה המקראית מוכיחה שתאווה, עינוג, אהבה, ערגה גופנית וכיסופים היו קיימים לאורך כל ההיסטוריה היהודית, כמו גם פואמות אהבה בין האנושות לאלוהים, וטקסטים שנגעו ברוחניות שבארוטיקה.
זו לא תערוכה קלה או כיפית, וזו לא תערוכה על אהבה. כלולים בה לא מעט כאב, מלחמות על החופש המיני מול מה שנחשב טאבו ואיסורים של הרשויות ומוסדות הדת. היא מתעכבת על יגון ההסתרה והדיכוי, מול האושר ביצירת זהויות חדשות, ועל המאבק בדרך לאפשרות של זוגות לא מסורתיים לגדל ילדים.
אוצרת התערוכה, מרים גולדמןצילום: זאב אברהמיעם האוצרת מרים גולדמן שוחחנו בחצר המוזיאון, כשמעלינו תלויה היצירה "טומטום" של היוצר הישראלי גיל יפמן, שמלווה את התערוכה. בהלכה, טומטום הוא כינויו של אדם שאיברי המין שלו אינם גלויים לעין, וקשה לזהות אם הוא זכר או נקבה. ביצירה נראה כדור ורוד-סגול שמורכב מאיברי מין קטנים וזקופים, עם שיער ערווה או בלעדיו, אישונים, שדיים וזרע. היצירה נועדה להפגין את הבלבול, הנסתר והמעורפל סביב הנושא. "אברהם ושרה היו טומטומים", מצטטת גולדמן מדברי חז"ל, "בגלל זה הם לא הביאו ילדים כל כך הרבה זמן".
גולדמן למדה מדעי היהדות והיסטוריה בפרייבורג, בירושלים ובברלין. הנגשת היהדות לציבור לא יהודי היא משימת חייה. היא אוצרת במוזיאון מאז 1999, שנתיים לפני שהוא נפתח באופן רשמי, ושרדה בו את סערת הרוחות שאפפה אותו לפני חמש שנים – אז הואשם המוזיאון בפעילות פוליטית אנטי-ישראלית. לאחר שהפרלמנט הגרמני אימץ החלטה לגנות את ה-BDS ולהכיר בתנועת החרם על ישראל כאנטישמית, חשבון הטוויטר הרשמי של המוזיאון הצטרף לביקורת על ההחלטה – ובעקבות הפולמוס שהתעורר, מנהל המוזיאון דאז נאלץ להתפטר. הסערה ההיא שככה לאחר שמונתה הדירקטורית החדשה של המוזיאון, הטי ברג, באפריל 2020.
איך מנגישים לציבור נושא כמו המיניות ביהדות, ועוד באירופה?
"זה בעייתי כי אנחנו לא רוצים לייצר מציצנות, אבל כן רוצים לגרום למבקר לתחושת זהות ושייכות, להבין שמדובר בנושא אוניברסלי, רק שפה יש טוויסט של המבט היהודי על זה. רצינו שהמבקרים יגידו: וואו, יש פה משהו שהוא דומה לחיים שלי – ואז שזה יפרק לאט סטריאוטיפים על יהודים. אני דחפתי שיהיה ייצוג לעונג, כדי שזה לא יהיה רק אקדמי. אבל איך מסמלים עונג, באמצעות איזה אובייקט? זה היה חייב להיות מתוחכם כדי לפנות לעוד קהלים".
אוצרת התערוכה, מרים גולדמן: "ביהדות יש למיניות זמנים וחללים. מצד אחד האישה מוקטנת למי שאמורה רק להוליד ילדים ולגדל אותם, ומצד שני היא מרכז החיים של המשפחה ומקבלת הרבה הלל ושבח. כי אין יהדות אחת. יש חלקים ביהדות שבהם האישה היא שווה וחלקים שבהם אין שוויון"
יבואו גם מוסלמים לתערוכה?
"אני חושבת שזה כמו אצל היהודים: מי שיותר פתוח ופחות אדוק בדת, יבוא לפה. אם מוסלמים באים למוזיאון, הם יבואו גם לתצוגה".
אילו הבדלים את מזהה בין היהדות לנצרות ביחס למיניות?
"מה שברור הוא שבאופן כללי בנצרות יש דיכוי הרבה יותר גדול של המיניות והעונג המיני. הרבה אנשים מופתעים שזה קיים ביהדות, אבל מצד שני אנשים גם לא מצפים שהיהדות תהיה כזו ליברלית בנושא הזה. לרוב האנשים שבאים אין שום ידע, ואנחנו באנו בגישה שצריך לתת להם את המידע הכי בסיסי.
"ביהדות יש למיניות זמנים וחללים. יש הלכות נידה, שקשורות למחזוריות של זמן. מצד אחד האישה מוקטנת למי שאמורה רק להוליד ילדים ולגדל אותם, ומצד שני היא מרכז החיים של המשפחה ומקבלת הרבה הלל ושבח. כי אין יהדות אחת. יש חלקים ביהדות שבהם האישה היא שווה וחלקים שבהם אין שוויון. יש קשת רחבה".
גולדמן מציינת כי "מוצגים גם סיפורים של אנשים שרוצים להתנסות במיניות אחרת אבל עדיין רוצים מאוד להישאר דתיים. אנשים מחפשים כל הזמנים דרכים חדשות לארגן את האמונה הדתית שלהם, ליישב את הזהות המינית עם הזהות הדתית".
איך ישראל השפיעה לדעתך על המיניות היהודית?
"אפשר לחיות בישראל ולחגוג את המיניות של כל אחד, ויש גם תיירות כזו, ואפילו פלסטינים שבאים לתל אביב. יש במזרח התיכון מקום שבו אפשר לחגוג את החופש המיני שלך. אני גם חושבת שהקיבוצים הביאו להרבה פתיחות וליברליות בנושא".
עירום היה בעיה במוזיאון יהודי?
"דתיים אורתודוקסים לא באים לפה. אבל אין פה יותר חשיפה לעירום ממה שאתה רואה בתרבות או בתקשורת הגרמנית. האם הצניעות של האישה היא ההגנה של הגבר מיצר הרע? זה כמו באסלאם, הן צריכות להתכסות בגלל יצר הרע של הגבר? אישה יכולה וצריכה להחליט מה היא חושפת בציבור. גם זו אמנציפציה".
