פרופ' אליס שלוִי, שנפטרה שבועיים לפני יום הולדתה ה-97, הייתה דמות גדולה מהחיים ופעלה בכל רמ"ח איבריה לקידום החברה הישראלית ולתיקון עולם.
בתור תלמידת רבנות, ולימים רבה ומרצה במכון שכטר למדעי היהדות ובבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, היו לי הזדמנויות רבות להכיר אותה מקרוב. כשאליס הייתה הרקטור של מכון שכטר היא ארגנה קבוצה של תלמידות רבנות מבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר ושל תלמידות רבנות מההיברו יוניון קולג', שנפגשו פעם בשבועיים לסדנת העצמה. הסדנה אפשרה לנו לדון בנושאים משותפים לתלמידות משני המוסדות.
2 צפייה בגלריה
פרופ' אליס שלוי ז"ל. לא ראתה בעצמה סמל או הגדירה עצמה מהפכנית
(צילום: אלכס קולומויסקי)
צריך לזכור שאז, לפני כ-25 שנה, נשים בודדות למדו רבנות בישראל. מצאנו את עצמנו מתמודדות עם אותן הבעיות, לרבות זלזול מסוים בנשים בשדה שהיה עד אז גברי בעיקרו. לאחר סיום הסדנה, המשכנו להיפגש במשך כמה שנים בכל ראש חודש. כך שמרנו על קשר ושיתפנו זו את זו בחוויות שלנו כרבות, בעבודתנו ובכל אתגר אחר שעימו התמודדנו כנשים שעוסקות ברבנות, הן במישור המקצועי והן במישור האישי.
בשנת לימודיי האחרונה לקראת ההסמכה לרבנות הוקם במכון שכטר מרכז חדשני לחקר האישה בהלכה, בניהולו של הרב פרופ' דוד גולינקין. במשך עשר שנים שימשתי חוקרת במרכז והתעמקתי בחקר העגונות ומסורבות הגט, ובנושאים נוספים שקשורים לאישה בהלכה. בזמנו, אליס השיגה את המימון להקמת המרכז מקרן פורד, שתמכה בו בשנותיו הראשונות. ייצגתי את המרכז ב"עיקר", הקואליציה למען העגונות ומסורבות הגט (ICAR – International Coalition for Agunah Rights), שאליס הייתה בין מייסדיה. הקואליציה הורכבה מכמה ארגונים ובהן גם שדולת הנשים, שאליס הייתה ממקימיה.
אליס תמכה במחקר שאפשר לנו להציג פתרונות הלכתיים לבעיית העגונות ומסורבות הגט, ובה בעת נקטה אקטיביזם משותף של הארגונים מכל הקשת היהודית בישראל לקידום הקלות בבתי הדין ובחקיקה, דוגמת הסכמי קדם נישואין למניעת סרבנות גט. כך הצלחנו להעלות את הנושא לראש סדר היום הציבורי, ואף לקדם חקיקה פורצת דרך. לצערי, דווקא בימים אלו, שבהם מחלוקות מאיימות לקרוע אותנו, קולה של אליס נדם, והיא לא תוכל לפעול למציאתו מחדש של המכנה המשותף, ולגיבוש קואליציה חברתית חדשה לניסוח הסכמות רחבות ברוח מקורות היהדות ולאורה של מגילת העצמאות.
2 צפייה בגלריה
פרופ' שלוי. נאבקה גם בימים שבהם הנושאים שהיא קידמה לא זכו בתמיכה ציבורית רחבה
(צילום: אלכס קולומויסקי)
אליס, כלת פרס ישראל שניהלה במשך שנים רבות את בית הספר לבנות "פלך", יזמה והובילה תוכניות רבות לנשים. במשך שנים היא הייתה דוברת מרכזית בימי הלימוד לנשים מסורתיות בהובלת ליגת הנשים המסורתיות בישראל, ובתמיכת עמותות שכטר והתנועה המסורתית בישראל. עד לפני שנתיים זכינו לשמוע את דברי הפתיחה שלה בכל מפגש ומפגש. היא הקפידה להציג את נושא הלימוד המרכזי ביחס לאירועים אקטואליים, והצביעה שוב ושוב על הצורך בתיקון עולם ובקידום מעמדה של האישה בחברה הישראלית. היא הדגישה את הצורך ללמוד את מקורות היהדות מתוך אמונה ש"ידע הוא כוח" ושעלינו להיאבק על זכויות הנשים על בסיס ידע רחב ומעמיק. היא לא הייתה מוכנה להתפשר כשהיה מדובר בשוויון זכויות ובמאבק על מעמד הנשים ביהדות ובחברה.
אליס הייתה פעילה במיזמים רבים. היא הייתה בראש ובראשונה אשת חינוך שהביעה דאגה ממצבה של מערכת החינוך בישראל. היא לחמה לזכויות נשים ולפלורליזם בחינוך, בענווה ובצניעות. היא לא ראתה בעצמה סמל או הגדירה עצמה מהפכנית. יושרה האינטלקטואלי ואמונתה באקטיביזם שתכליתו תיקון החברה והעולם היו נר לרגליה.
נזכור אותה כאישה אמיצה ופורצת דרך, שהלכה נגד הזרם ונלחמה על מה שהיא חשבה לנכון, גם בימים שבהם הנושאים שהיא קידמה לא זכו בתמיכה ציבורית רחבה. אנחנו מודים לה על הזכות ללמוד לצידה במכון שכטר. בעשור שבו היא כיהנה כרקטור המכון, כנשיאה בפועל וכיו"ר הוועד המנהל, זכינו לקדם ביחד איתה את מעמד האישה ביהדות, ולפעול לכינון חברה שוויונית יותר ומכבדת יותר. יהי זכרה ברוך.
- הרבה דיאנה וילה היא מרצה לתלמוד והלכה במכון שכטר למדעי היהדות ובבית המדרש לרבנים ע"ש שכטר
