האלוף מבני ברק: סיפורו של יעקב לוק
(צילום: מתן טורקיה)
אילו אביו של יעקב לוק היה בחיים, הוא היה כנראה מעדיף שבנו ישקע בלימוד תורה. קרוב לוודאי שלא היה מעלה בדעתו שיעקב בן ה-16 יצטיין דווקא באומנויות לחימה. "הוא היה רוצה שאגדל להיות אברך ואלמד תורה, שאעסוק בדת, ואולי גם אעבוד בעבודה פשוטה, בלי יותר מדי רעש. לעבוד כמו איש צנוע, רגוע, לא יותר מדי", אומר יעקב ומחייך. "אף אחד מהדודים שלי לא חושב שהוא היה מרשה לי לעשות את מה שאני עושה. אבל אני מאמין שאם הוא היה רואה אותי עכשיו, אולי היה מתרכך ליבו".
לוק, לבוש בציצית ועם כיפה שחורה לראשו, גדל וחי בבית חרדי בשכונת פרדס כץ בבני ברק. הוא מתאמן מדי יום במועדון MMA (אומנויות לחימה משולבות) בעיר, ומתחרה בהצלחה בג'יו ג'יטסו ברזילאי ובאיגרוף תאילנדי, ענף שבו אף הוקפץ להתחרות בקטגוריית הבוגרים. למרות המדליות והגביעים שקטף בתחרויות, סביבתו עדיין מתקשה לראות בתחום מקצוע רציני.
"אמא שלי לא באה לתחרויות ולא רואה את הסרטונים משם. היא מפחדת", הוא מתאר. "היא אומרת: 'אני לא רוצה לראות מכות. עדיף שתלמד, תהיה פרופסור'. יש לי כמה שכנים שאומרים לי: 'יעקב, עזוב אותך, תתחיל ללמוד מקצוע ותעבוד בעבודה נורמלית. מה אתה צריך את זה? זה תחביב'.
"אפילו דודה שלי, שתומכת בי בתחרויות ומעודדת הרבה, אמרה לי: 'יעקב, זו לא עבודה. בסדר, הבאת הישגים, אתה מנצח בתחרויות, מתאמן כל היום – אבל זו לא עבודה'. אמרתי: לא בא לי. זו תהיה העבודה שלי. אני אעבוד בזה, איכשהו".
לאחרונה הוא זכה במדליית זהב בג'יו ג'יטסו ברזילאי באליפות "ישראל Open" של איגוד SJJIF הבינלאומי, בקטגוריה של עד 79 ק"ג בחגורות כחולות, וכן בתחרות "Submission – Israel" (תחרות עד הכנעה, כמו בחוקה האמריקנית, שהתקיימה לראשונה בישראל).
"לא נשאר מי שיגן עליי"
לוק היה בן 10 כשאביו, אשר, נפטר מסרטן. אביו היה חוזר בתשובה, החל משנות ה-20 לחייו. הוא עבד בשיפוצים, ובשלב מסוים הפך לאיש חינוך ועבד כסייע בבית ספר. "אני זוכר ששיחקנו בהפסקה והמורה שלי ניגש אליי. הוא לא סיפר כלום, רק לקח אותי הביתה. שם מישהו אמר לי: 'הקדוש ברוך-הוא לוקח אנשים טובים מהעולם', והבנתי לבד".
הבחירה שלו ללמוד להילחם קשורה גם לאובדן האב, שטלטל את עולמו. "לפעמים בבית הספר הייתי אוהב להתגרות בילדים גדולים", הוא נזכר. "ילד גדול ממני היה אומר לי: 'תעשה ככה', הייתי אומר לו שלא בא לי – ואז הוא היה נותן לי מכה. בכל פעם הייתי הולך לאבא שלי ואומר לו: 'אבא, הוא הרביץ לי'. אבא שלי היה בא לבית הספר ומסדר את העניין.
"כשהוא נפטר, חשבתי: טוב, אמא שלי לא תבוא לבית הספר. מי עכשיו יגן עליי? אין לי אחים גדולים. אין לי מי שיגן עליי. אמרתי לאמא שלי: אני רוצה להתחיל ללמוד להילחם קצת".
הוא התחיל ללמוד קראטה אצל מורה פרטי, אבל לא כל כך התחבר. "בכיתה ו' אני וחברים שלי היינו עושים קצת בעיות, מפריעים למורה, 'קפיצים' כאלה. המנהל בא אליי יום אחר והציע לי ללכת להתאמן באומנויות לחימה במרכז הנוער", הוא מספר. כך התגלגל אל מרכז הנוער יונתן, בניהולו של יואב גולדשטיין – המפעיל מגוון חוגים ומספק מסגרת לנערים מרקע חרדי בבני ברק, כולל נוער בסיכון.
"הוא היה הכי חלש בקבוצה"
בתחילה הוא התקשה להשתלב באימוני ה-MMA. "יעקב הגיע אליי לפני ארבע שנים כתלמיד מאוד-מאוד חלש, גם פיזית", משחזר מאמנו, אורי אוחנה (רשת "אוחנה MMA"). "הוא היה צנום נורא, התלמיד הכי חלש בקבוצה. לא היה לי למי לצוות אותו. היה תלמיד אחד שהיה פחות או יותר כמוהו, שרק אם הוא היה מגיע, היה יכול להיות קרב. אחרת כולם היו מועכים אותו".
והיום?
"היום הוא בליגה של הגדולים, מתאמן עם החבר'ה הכי חזקים פה בקבוצה של הגדולים. הוא הולך לאליפויות ארציות, גם ב־MMA, גם בג'יו ג'יטסו ברזילאי וגם באיגרוף תאילנדי – והוא מביא הישגים, הרבה מקומות ראשונים. סוד הקסם של יעקב הוא רצון והתמדה. הוא רוצה מאוד להיות אלוף".
9 צפייה בגלריה
המאמן אורי אוחנה מדגים במהלך האימון. "אומנויות לחימה זה ההפך מאלימות"
(צילום: שמואל מוניץ)
אוחנה הפך לדמות משמעותית בחייו של יעקב, והוא מרבה לייעץ לו ולהיפגש איתו ("הוא הכול: פסיכולוג, חבר, מאמן", מעיד התלמיד). מעין אח גדול – או, אם תרצו, דמות אב. "אני קורא לזה שיעור לחיים – מי שהבין איך לעבוד פה והצליח בתחום הקשה כל כך, MMA – אני מאמין שהוא יכול להצליח בכל ענף בחיים שלו", הוא אומר. "אומנויות לחימה זה ההפך מאלימות. אני ראיתי בעיניים שלי עשרות נערים שהן הצילו אותם מלהסתובב ברחובות, עם כל השטויות של הרחובות – סמים, אלימות ושתייה. מי שמגיע לפה, מצליח להציל את עצמו מהחברה הלא-טובה בחוץ".
תמיר גולן, מאמנו של לוק בענף האיגרוף התאילנדי, צופה לו גדולות. לדבריו, "ההשקעה של יעקב היא מה שהביא אותו להצלחות. הוא מאוד מתמיד, קשוח, בחור טוב וצנוע. אם הוא יתמיד ככה באמת, לדעתי הוא יגיע גם ל-UFC". כוונתו לארגון הגדול ביותר בעולם בתחום אומנויות הלחימה המשולבות – אליפות הלחימה האולטימטיבית – שרק ישראלים ספורים עד היום זכו להתחרות במסגרתו.
הקבוצה המפתיעה מבני ברק
משטר האימונים הקפדני, הכולל שניים או שלושה אימונים ביום, עזר ליעקב לטפח משמעת עצמית גם בתחומים אחרים. "פעם לא הייתה לי משמעת עצמית. הייתי אומר כל פעם 'אני אקום, אני אקום, אני אקום', ולא הייתי קם", הוא נזכר. "זה עזר לי מאוד בלימודים. כשאתה מגיע לאימונים, בלימודים אתה הרבה יותר מסודר. יש לך כוח להקשיב, יש לך כוח לשבת".
9 צפייה בגלריה
"פעם הייתי אומר כל הזמן 'אני אקום, אני אקום, אני אקום', ולא הייתי קם"
(צילום: מתן טורקיה)
עם הזמן גם אמו של יעקב, שושי לוק, הבינה שיש לעיסוק הייחודי שלו גם יתרונות. "בתחרות נלחצתי מהמכות שראיתי, וזהו, אמרתי שיותר לא אבוא – אלא רק אם ממש אצטרך להגיע ולא תהיה ברירה, כדי לראות שהוא מצליח מאוד", היא מספרת, "אבל כן ראיתי במשך הזמן שזה עוזר לו מאוד לשלוט בעצמו ולקחת אחריות. הוא מאוד נחוש בדעתו שהוא רוצה ללכת בכיוון של הספורט הזה, ואני לא יכולה לעצור בעדו. אני מאמינה שצריך לתת לילד ללכת בדרכו, גם אם אני לא בדיוק בדעות האלה".
"כולם באים מחיפה, חולון, תל אביב, אור יהודה... כששומעים בני ברק חושבים: מה פתאום, הוא לוחם? איפה? אבל וואלה, אנחנו מגיעים ומפציצים בתחרויות"
לצד השאיפה למצוינות, הקבוצה מבני ברק שומרת על צביון דתי. בכל יום ראשון, אחרי האימונים, כולם יושבים לשיעור תורה, ולאחר מכן מתכנסים לתפילת ערבית.
לפעמים התחרויות מתנגשות עם שמירת השבת?
"יש תחרויות בישראל שיוצאות בשבת, ואנחנו לא מתחרים בהן. רוב התחרויות שלנו הן ביום שישי בבוקר, אבל עדיין יש תחרויות שנופלות בשבת".
מי שמתמודדים מולך מופתעים לשמוע שאתה מבני ברק?
"כולם באים מחיפה, חולון, תל אביב, אור יהודה... כששומעים בני ברק חושבים: מה פתאום, הוא לוחם? איפה? אבל וואלה, אנחנו מגיעים ומפציצים בתחרויות".
מענה לנוער עם אפיק לחיים
לוק למד כילד בתלמוד תורה "בית חנוך" בבני ברק. עם הזמן הוא התקשה לשבת וללמוד לימודי קודש במשך שעות; פעם אחר פעם חברים שלו הציעו לו לצאת לבלות, והוא הלך בעקבותיהם. האימונים סייעו לו כאמור גם להתמיד בלימודים. היום הוא לומד בישיבת "מנורת המאור" – ישיבה חרדית שבה התלמידים לומדים גם לימודי חול ומשלימים תעודת בגרות.
אלדד אשורי, מנהל מחלקת נוער באגף החינוך בעיריית בני ברק, מספר כי "מרכז הנוער יונתן הוקם לפני חמש שנים, בשיתוף פעולה של העירייה ומשרד השיכון. אנחנו נמצאים פה באזור של שיקום שכונות, כדי לתת מענה לנוער עם אפיק לחיים, כולל קורסי תעסוקה שונים. התפיסה היא שצריך למצוא לכל נער ונערה את ההצלחה האישית ואת החלום".
"המרכז הוקם כדי לתת מענה לנערים אחרי הצהריים, ויעקב הוא דוגמה לנער שבחר לנצל את הזמן הפנוי שלו למשהו משמעותי", מוסיף רכז הפעילות במרכז הנוער, אריאל כהן. "זה התחיל בקורס אומנויות הלחימה, וזה נמשך בקורס העשרה באנגלית, בהמשך ללימודים שלו, ובקורס מע"ר – מגיש עזרה ראשונה. יש לנו גם תרומה לקהילה ולסביבה, בכל פורים מחלקים משלוחי מנות לאזרחים ובתשרי עוזרים בבניית סוכות. גם בזה יעקב משתתף – הוא לא מוותר, ובכל פעם מגיע לזה".
