פתאום, בעיצומו של פסטיבל ברלין האחרון, נשמע קולו של אריק איינשטיין בוקע מהמסך. וקשה היה שלא להתרגש ולהתגעגע. זה לא קרה בהקרנה של סרט ישראלי, אלא בבכורה האירופית של הפקה אמריקנית, שנקראת במקור: "Between the Temples", שאותה כתב וביים היהודי-אמריקני נתן סילבר.
הדרמה הקומית הזאת כוללת שני שירים של איינשטיין: "כהה כהה" ו"היא תבוא". הזמר-יוצר המנוח הוא לא המוזיקאי הישראלי היחיד שכלול בפסקול הסרט. גם מתי כספי ושלומה גרוניך מיוצגים עם "אלוהים מרחם" ו"ציור", מתוך האלבום המופתי "מאחורי הצלילים" מ-1973.
טריילר – "חזן על הזמן" או "בין בתי כנסת"
כמו כן אפשר למצוא בפסקול את "ידיד נפש" המסורתי מחד ואת "פמלה", הלהיט המרטיט של בעז שרעבי, מאידך. כדאי לציין, שלמרות היכרותי הטובה והוותיקה עם הפזמונים והמזמורים האלה, לא תמיד זיהיתי אותם, בשל העיבודים והגרסאות שבחרו היוצרים. "חשבנו על הפסקול במונחים של אילו להקות וזמרים היו מתנגנים בתקופה שהגיבור שלנו – חזן יהודי-אמריקני – היה מאזין להם כילד", סיפר סילבר בריאיון ל-ynet, כשנפגשנו במלון יוקרה ברלינאי יוקרתי מעוצב. "ואז חשבנו שאולי זו דווקא צריכה להיות המוזיקה וסגנון השירים שאבא של החזן אהב. והתוצאה – מיקס מוזר של שירים מקסימים".
לפעמים העיבודים והגרסאות הקשו עליי לזהות אותם.
"אה, באמת?".
אחרי שהסרט נחשף בפסטיבלים הנחשבים של סאנדנס, ברלין וטרייבקה והוצג בבתי קולנוע בארצות הברית, הוא מגיע אלינו בחמישי הקרוב, היישר למרקע הביתי: ב-Yes MOVIE STORE. הוא מופיע גם תחת השם היצירתי, ויש שיגידו מפוקפק: "חזן על הזמן", ובסלקום TV בתור "בין בתי הכנסת".
במרכז העלילה של "חזן על הזמן" ניצב בן גוטליב, חזן שנמנה עם זרם היהדות המתחדשת, שהתאלמן מאשתו – סופרת מוערכת בעלת חולשה לאלכוהול, שנהרגה בתאונה. בן מתקשה להתאושש וסובל ממשבר אמונה ומנדודי שינה, ואינו מסוגל לזמר ולחזן יותר. הוא חוזר לגור בבית האימהות הלסביות שלו, ולאחר שנקלע לקטטה בבר, הוא פוגש במקרה בקרלה קסלר, שהייתה המורה שלו למוזיקה בבית הספר היסודי.
למחרת המפגש, קרלה האלמנה מגיעה לשיעורי הכנה, שבן מעביר לקראת בר מצווה ובת מצווה. קרלה מתוודה שהיא תמיד רצתה לחגוג בת מצווה, כשהייתה בת 12, אבל הוריה הקומוניסטים לא אפשרו זאת. בן מסכים ללמד את מורתו לשעבר את ההפטרה ורב בית הכנסת מאשר את קיום הטקס, שבו קרלה תעלה לתורה.
בעוד האימהות של החזן מנסות למצוא לו שידוך, רצוי עם נשים יהודיות, הוא מתאהב בקרלה מורתו בדימוס, למרות פער הגילים הניכר ביניהם. הדרך לטקס בת המצווה שלה כרוכה בבלגנים ובתלאות.
מסתבר שסילבר ביסס חלק מהעלילה על חומרים שנטל מהביוגרפיה המשפחתית שלו. "אמא שלי גילתה לי לפני כמה שנים שהיא החלה ללכת לבית כנסת, לוקחת שיעורים לבני מצווה ומתכוונת לחגוג בת מצווה. הייתי בהלם של 'מה, באמת? זה חדש לי'. מתברר שזה קרה, כי ההורים שלי בדיוק עברו לעיר חדשה ואמא הצטרפה לבית הכנסת, בשביל תחושת הקהילתיות. זה היה מעניין בעיניי", סיפר הבמאי.
סילבר הוסיף: "בסוף אמא לא עשתה בת מצווה בכלל. אבל הרעיון שבגיל 65 היא הלכה לשיעורי בת מצווה הצית את הסיפור של 'חזן על הזמן' ומכאן זה התגלגל. אגב, צילמנו בבית הכנסת הליברלי של ההורים שלי והתיאור בסרט די דומה למה שיש בו במציאות. לפחות בהתנהלות של אנשיו והעובדה שכולם מתקבלים בו בברכה".
בסרט יש לגיבור למעשה שתי אימהות – אחת ביולוגית והשנייה, בת הזוג שלה – אסיאתית שהתגיירה.
"האמא הביולוגית של החזן רוצה שהילד שלה יהיה מאושר ואילו האמא החורגת רוצה שהוא יצליח בחיים. וזו תמיד הסתירה שאימהות יהודיות חיות איתה: הן רוצות שהילד שלהן גם יהיה מאושר וגם יצליח, אבל הן גם רוצות שהבן יאהב אותן. מערכת היחסים של בנים עם האמא היהודייה שלהן, תמיד מורכבת", פוסק סילבר ופורץ בצחוק.
ואיך מערכת היחסים שאתה מנהל עם האמא היהודייה שלך?
"המערכת הזאת מתעודת היטב. אני מת על אמא שלי והיא משחקת בכל הסרטים שלי. אנחנו כל הזמן רבים וכל הזמן משלימים – זו תמיד תחושה שאני לא עושה מספיק כדי להיות בן טוב, אבל במקביל אני גם הבן הכי טוב".
מה עוד הבאת מהחיים האישיים שלך לסרט?
"כשאשתי ראתה את הסרט היא אמרה שיש בו הרבה מהדמות האישית שלי. קשה לי לומר מה. אתה הרי מקדיש שנים לסרט, אז באופן טבעי הוא משקף חלקים בך, בדיוק כמו שבעל ואישה, שחיים כבר נצח ביחד, מתחילים להידמות האחד לשנייה. ייתכן שכמו החזן, אני מדוכא ומפקפק בהכול רוב הזמן".
אחת הסצנות האהובות עליי בסרט מתרחשת בארוחת ערב. אתה מחבב אוכל יהודי?
"כן, כמובן. אילו מאכלים אני הכי אוהב? זה תלוי מה אתה מגדיר אוכל יהודי. אני אוהב יותר את האוכל הפולני – פירוגי (כיסוני בצק ממולאים במילוי מלוח או מתוק, א"ק) ומאכלים נוספים בנוסח הזה. האמת היא שאני אישית אוהב צ'יזבורגר".
ב"חזן על הזמן", אתה מציג במרומז מערכת יחסים בין אישה מבוגרת, בשנות ה-70 לחייה, לגבר צעיר יותר. מדוע רצית לכתוב דווקא על קשר שנחשב בעיני רבים כטאבו?
"ניסיתי להסתכל על מערכת היחסים הזו בתור כזו שאי-אפשר להגדיר כרומנטית או כלא-רומנטית – היא אמנם לא מינית, אבל ייתכן שהיא כן רומנטית. אז מה בדיוק הקשר בין בן וקרלה? חיבור רוחני? מה מושך את השניים האלה זה לזו? אנשים כמעט נפגעים משתי הדמויות הללו, שהם לא יכולים לתחום ולהצביע בדיוק מה מערכת היחסים ביניהן. זה נוגע בנקודה רגישה.
"עניין אותי מה בקשר שנרקם בין בן וקרלה מרגיז אנשים אחרים ברמה העקרונית. הרעיון של סקס בין השניים, זה כנראה מה שהכי צובט למשפחות ולרב. אבל אני לא יודע למה. אנחנו תמיד אוהבים לשפוט, ולכולם כבר ברור שרכילות זו מהות האינטרנט".
הקשר שנרקם בין המורה לתלמיד לשעבר שלה קצת מזכיר את הסיפור של עמנואל מקרון, נשיא צרפת ורעייתו בריז'יט, שהייתה המורה שלו ומבוגרת ממנו ב-25 שנה.
"כן, אני מניח שזה אותו הדבר. אפילו לא חשבתי על הסיפור של מקרון. אבל מדובר כבר בחדשות ורכילות ישנות".
אתה חושב שאמונה יכולה להציל את האדם, או שתמיד בני אדם אחרים הם אלה שמצילים אותנו?
"אני חושב שהאמונה באבסורד היא הסוד – והמשמעות של אמונה באבסורד היא שאנחנו יכולים לאהוב אנשים אחרים חרף הפגמים שלהם, חרף החלקים הפחות רצויים בהם. אם נוכל להאמין באנשים אחרים, זה מה שיציל אותנו".
"חזן על הזמן" נמנה עם גל עכשווי של סרטים ("טיול שורשים", "כאב אמיתי") וסדרות ("גברת מייזל המופלאה", "רק לא זה") תוצרת ארה"ב, שבמרכזם ניצבות דמויות יהודיות. בהקשר שלהם ניטש ויכוח האם ראוי ללהק שחקנים ושחקניות שאינם יהודים לתפקידים של יהודים, למשל במקרה של הלן מירן שגילמה את גולדה מאיר ב"גולדה" של גיא נתיב. ממש כמו שמתנהלים עימותים על שיבוץ סטרייטים וסטרייטיות בתפקידי הומואים ולסביות.
סילבר מצידו בחר ללהק לא מעט שחקנים יהודים לסרט שלו, ובהם קרול קיין הנהדרת. "לקראת סוף תהליך הליהוק, נשארנו עם השאלה של מי ישחק את קרלה, ובעודנו מגרדים בבלבול בפדחת כי אף אחת לא הרגישה לנו נכון, יום אחד, במהלך ירח הדבש שלי בחו"ל, פתאום עלתה בי המחשבה על קרול קיין. קפצתי מהמיטה וסימסתי למפיקים ולשותף שלי לכתיבה בהתרגשות: 'בואו נלך על קרול, היא מושלמת!'. והם השיבו: 'איך לא חשבנו על זה קודם?'.
"פשוט חשבתי על 'רחוב הסטר' (דרמה על יהודייה שמגיעה מליטא לאמריקה ומגלה פרטים מפתיעים על בעלה שהיגר לפניה, א"ק), סרט שקרול עשתה ב-1975 ועליו הייתה מועמדת לאוסקר, והבנתי כמה זה יהיה מקסים לסגור מעגל כך שקרול תשחק עוד דמות יהודייה".
לתפקיד החזן שיבץ סילבר את ג'ייסון שוורצמן, השחקן הקבוע של הבמאי ווס אנדרסון ("מלון גרנד בודפשט") והאחיין של הבמאי האגדי פרנסיס פורד קופולה ("הסנדק"). שוורצמן מוכר גם מהסדרות "משועמם" ו"פארגו". שוורצמן הוא יהודי מצד אביו – המפיק ג'ק שוורצמן.
"התפקיד הראשי נכתב במיוחד עבור ג'ייסון", מגלה סילבר. "הגעתי אליו דרך חבר משותף. לג'ייסון יש איכויות של סלפסטיק, אבל יחד עם זאת הוא מחובר מאוד לקרקע – וזה משהו שנדיר למצוא באדם, או בשחקן. ג'ייסון מכניס את הדרמה לקומדיה ואת הקומדיה לדרמה – ולדעתי זו הסיבה שכל כך אוהבים אותו וצוחקים בקול כשרואים אותו על המסך. זה באמת תענוג צרוף לראות אותו. בצילומים הוא הצחיק את הצוות ושמר על האווירה הקלילה".
סילבר, שפועל כבר מ-2009 וביים תריסר סרטים (רובם לא הוצגו בישראל ולא מוכרים לנו), מזוהה עם הקולנוע האמריקני העצמאי בניו יורק. הוא נולד למשפחה אשכנזית, ואין לו קרובים בישראל. "אבותיי הגיעו משטעטלים, נראה לי שמפולין או מחלקים שונים במזרח אירופה, שעברו בין מדינות. אני לא באמת יודע מאיזו מדינה הגיעו הקרובים שלי", הוא מודה. "אמא שלי גדלה לשני הורים קומוניסטים בניו יורק, ואבא אומנם חגג בר מצווה, אבל הוא שנא ללכת לבית הספר לעברית. כך שגדלתי בבית חילוני ולא היינו הולכים בכלל לבית הכנסת. היינו חוגגים את חנוכה ופסח וזהו בערך. אפילו לא עשיתי בר מצווה".
זה מעניין, כי יהדות כאמונה וכדרך חיים היא משהו קריטי ב"חזן על הזמן". מה המשמעות של היהדות עבורך, אם היא לא הייתה דבר מרכזי בחייך עד כה?
"הסרט הוא כמעט ניסיון להבין מאיפה הגעתי ומהיכן המשפחה שלי. וגם, ברמה התרבותית, בהיותי יהודי באמריקה. גדלתי על הומור יהודי והסרטים של וודי אלן ואלברט ברוקס, וסדרות כמו 'סיינפלד' ו'תרגיע' היו חלק עצום מהילדות שלי. לא ממש יכולתי לחמוק מההומור היהודי, ותמיד עניין אותי איך זה מתחבר לדת עצמה – ואיך, לפעמים, יש חפיפה מוחלטת במובנים מסוימים בין התרבות לדת. אגב, כשמאבדים את חוש ההומור, מאבדים גם את האנושיות שלנו".
עד כמה קשה להיות יהודי היום באמריקה בכלל, ובהוליווד בפרט, במיוחד אחרי מתקפת הטרור של חמאס ב-7 באוקטובר והמלחמה בעזה?
"זה דבר מוזר לדבר עליו עכשיו, כשאני יותר מודע לזה שאני יהודי. תמיד מלווה אותי תחושה כזו של 'מה זה אומר להיות יהודי באמריקה היום?'".
נאלצת בעבר או שאתה נאלץ בהווה להתמודד עם אנטישמיות?
"אני מרגיש שעם אנשים מסוימים, תמיד יש נימה קלה של אנטישמיות, ושהיא צצה מדי פעם בחיים. השאלה איך מתמודדים עם אנטישמיות ומבינים אותה, משתנה מסיטואציה אחת לאחרת".
