אם היינו צריכים לחלק לקבוצות את תומכי הרפורמה במערכת המשפט ומתנגדיה, כמעט אין ספק שחלק גדול מהציבור הדתי והחרדי היה נמצא בצד של התומכים, כפי שמשתקף גם בכנסת. מנגד, רבנים והוגי דעות יהודיים רבים טענו בעבר וממשיכים לטעון היום כי ערכי היהדות הם דמוקרטיים, ויש מי שמגדיל לעשות וטוען כי לא תיתכן יהדות בלי דמוקרטיה – אז איך ניתן ליישב את הסתירה הזאת?
הרב יואב אנדי, רב קונסרבטיבי וראש המדרשה למנהיגות בחנתון, טוען ש"מדינה שאינה דמוקרטית איננה מדינה יהודית", וכי "היהדות, מאז ומתמיד, ביקשה לרסן את הכוח, היא לא ביקשה מלך. גם במצב שבו העם ביקש מלך, היהדות דאגה שהוא יוגבל על ידי התורה, החוק, הנביא או הסנהדרין. רשות אחת שמרוכז בה כל הכוח היא לא דרכה של היהדות".
4 צפייה בגלריה
הפגנה נגד המהפכה המשפטית. "רשות אחת עם כל הכוח היא לא דרכה של היהדות"
(צילום: דנה קופל)
אתה טוען שמדינה שאינה דמוקרטית אינה יהודית, אבל האם לא תיתכן יהדות גם במשטר דיקטטורי? לצורך העניין, האם לא ניתן לקיים חיים יהודיים גם תחת שלטון לא דמוקרטי ולא ליברלי?
"תיתכן יהדות בדיקטטורה, אבל לא יהדות דיקטטורית, למרות שיש אולי כאלו שהיו רוצים בזה. גם עולם ההלכה הוא לא דיקטטורה. יש דבר שהוא מעל הפוסק והוא שרשרת הפסיקה וספרי הקודש כמובן, שלא לדבר על העם עצמו. היהדות כבר התקיימה בתוך דיקטטורות, אבל המצב ההפוך אינו אפשרי לטעמי. דמוקרטיה הוא השלטון היחיד שהיהדות יכולה להתקיים בו בשלמותה. בתוך היהדות יש זרמים ודעות שונות – ותמיד היו כאלו שהיו רוצים שרק הדעה שלהם תישמע או רק הדעות שמקובלות עליהם. רואים זאת הלכה למעשה היום בישראל. אם לא תהיה כאן דמוקרטיה, היהדות תהיה בסכנה להפוך לחדגונית, למעוותת. יהיו שיקראו לזה יהדות, לא אני.
"לא תיתכן מדינה יהודית שאיננה דמוקרטית, כי אז תיווצר יהדות שהתנתקה מהר סיני. 'חביב אדם שנברא בצלם' וריבוי דעות הם מנשמתה של היהדות. היהדות שאנחנו חיים אותה היום, לא יכולה להתקיים במדינה שאיננה דמוקרטית".
הרב יואב אנדי. "רגע ההכרעה מתקרב"צילום: פרטיהאם אתה לא מרגיש שבימים אלה מגיע הרגע שבו השטח מבקש הכרעה בין הדמוקרטיה ובין היהדות?
"ההתנגשות בין 'יהודי' ו'דמוקרטי' הוא מאבק של 30 השנים האחרונות, שלפחות אני חי אותו יום אחר יום, ועכשיו הוא עולה על פני השטח. עד לא מזמן, אם היית אומר ש'מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית', זה היה כאילו לא אמרת דבר או חצי דבר. היום, 'יהודי ודמוקרטי' זו עמדה פוליטית שהולכת ונהיית צרה יותר, וזה מעיד על החברה שלנו, ומעיד על עולם התורה גם כן.
"בתוך היהדות יש זרמים ודעות שונות – ותמיד היו כאלו שהיו רוצים שרק הדעה שלהם תישמע או רק הדעות שמקובלות עליהם. אם לא תהיה כאן בישראל דמוקרטיה, היהדות תהיה בסכנה להפוך לחדגונית, למעוותת. יהיו שיקראו לזה יהדות, לא אני"
"רגע ההכרעה הולך ומתקרב, והסכסוך המשפטי הוא ביטוי של מה שבאמת קורה פה, שהוא המאבק על הזהות שלנו. גם אם יהיו הסכמות, ואני מקווה מאוד שכך יהיה ונתכנס למתווה הנשיא, הנושא לא ייפתר. ללא ספק עלינו מדרגה במאבק על זהות המדינה והחברה שלנו. צריך לזכור שיש אתגרים גדולים יותר שאנחנו ניצבים מולם. אנחנו לא בשיא, וגם אם תהיה רגיעה אחרי מתווה כזה או אחר שאולי יבוא או לא יבוא, אני מקווה שזה יהיה משבר של לידה ולא של חורבן. יש כאן מגמות מסוכנות שצריך לשים לב אליהן".
למה הדתיים והחרדים תומכים?
אי אפשר להתעלם מהתמיכה הרחבה יחסית שהרפורמה זוכה לה בקרב הציבור החרדי וגם חלק נכבד מהדתיים הלאומיים. ייתכן שחלקם אדישים לנושא ולא תומכים בצורה אקטיבית, אבל בפירוש אפשר לומר שחלקם בקרב המפגינים הוא נמוך מאוד לעומת שיעורם באוכלוסייה.
לדבריך, רשות אחת שמרוכז בה כל הכוח היא לא דרכה של היהדות, אז כיצד אנו רואים שדווקא בין התומכים הגדולים ברפורמה המשפטית אנו רואים כאלה שמגדירים את עצמם דתיים וחרדים?
"צריך לזכור שאלו אוכלוסיות שהרגישו לא מיוצגות על ידי בג"ץ והרפורמה מבחינתם היא תיקון. אני סבור שהרבה מתוכם לא ביקשו את מה שמובא היום בפנינו, ובוודאי לא כיוונו לדרך ההרסנית שבה הדבר מקודם. בתוך היהדות יש דעות וגישות שונות, אבל יש גישות שנוכחות בה יותר ויש כאלה שוליות יותר. זה שאדם חרדי לא הופך אותו ליהודי יותר או לנאמן יותר לרוח היהדות, אלא לאדם שחרד משינויים. בישראל, כשאתה אומר 'דתי' אתה מתכוון לאורתודוקסים, ומשמעות המילה היא דרך אחת ואין בלתה. זו לא דרכנו. כמובן צריך להיזהר מהכללות, כי יש צבעים וגישות שונות בתוך העולם החרדי ובוודאי בתוך האורתודוקסיה.
"זה שאדם חרדי זה לא הופך אותו ליהודי יותר או לנאמן יותר לרוח היהדות. בישראל, כשאתה אומר 'דתי' אתה מתכוון לאורתודוקסים, ומשמעות המילה היא דרך אחת ואין בלתה"
"בהיסטוריה היהודית, היה תמיד נביא שפעל אל מול המלך, היה חכם, היו הסנהדרין, היה גם את העם. לכן, רשות אנושית אחת שמרוכז בה כל הכוח זו לא דרכה של היהדות. ניקח כדוגמה את החוק לעונש מוות למחבלים שמקודם בימים אלו: החוק מקודם על ידי מפלגה שקוראת לעוצמה ציונית ודתית – האם זה אומר שזו רוח היהדות? לחלוטין לא. ההפך הוא הנכון".
אז איפה הפער בין היהדות ובין מה שהם מקדמים בפועל?
"הפער בין התפיסות נובע מגישות שנמצאות בתוך עולם היהדות. הוא נובע מהפער בין תפיסה שרואה את הפלורליזם וריבוי הדעות כאידיאל יהודי שמייצר מחלוקת לשם שמיים, ומנגד, כאלו שרואים את זה כסכנה במחשבה שרק לדעות שלהם ושכמותם יש מקום בתוך בית המדרש. לטעמי, זה בדיוק היופי ביהדות – שיש ריבוי דעות, אבל הקול המרכזי ביותר והמודגש ביותר הוא קול השלום. הרפורמה כפי שהיא מוצעת היום על שלל המרכבים שלה מסמנת סגירת השערים, כאילו הם אומרים: 'רק מי שנראה לנו – ייכנס'. כבר היינו בסרט הזה, צריך רק לחזור למקורות ולקרוא לאן זה הוביל".
לדבריו, "הרפורמה נמדדת לא רק על המהות שלה אלא על הדרך. ההבדל בין מחלוקת לשם שמיים לזו שאינה, הוא לא על נושא המחלוקת אלא על הדרך. הדורסנות לא נמצאת רק בצד אחד, גם לא האטימות והחרדיות, אבל מי שמקדם את הרפורמה ולא עוצר, מוביל אותנו למקומות מסוכנים מאוד ולמחלוקת שיכולה להיות הרת אסון".
"סרבנות מנתקת את העגלה"
בתור רב של מכינה קדם-צבאית, הרב אנדי לא יכול להתעלם מקריאות הסרבנות של חלק מאנשי המחאה, ומהאיומים שהם לא יתייצבו לשרת ב"מדינה דיקטטורית".
הסרבנים טוענים שהמדינה הפרה את החוזה עימם. הם גדלו והסכימו לשרת במדינה דמוקרטית, עם הפרדת רשויות, ולכן כשזה עומד להיות מופר, גם הם מפירים את ההתחייבות שלהם לשרת. כיצד אתה מתמודד עם הטענה הזאת?
"לאחרונה קראנו בפרשת 'כי תישא' על שבירת לוחות הברית. הרשב"ם מספר שמשה לא זרק את הלוחות אלא שהן היו כבדות מיכולת הנשיאה שלו. כאשר הדיברות פרחו מהלוחות, לא היה לשם מה לסחוב את הלוחות ולא הייתה יכולת לעשות כן. כלומר, כשאין לשם מה, ה'איך' גם כן נהיה בלתי אפשרי. הלוחמים אומרים – 'אתם לא משנים חוקים, אתם שוברים את הברית בינינו'. אני חושב שזה מצב קיצוני ומסוכן, אולי הדבר המסוכן ביותר שקורה במחאה הזו, ובעיניי זו תגובה שלא הייתה צריכה לבוא לעולם. הברית חזקה מן הדיברות, והיא עדיין איתנה ויציבה. נכון שזו מערכה על דמותנו ועתידנו כאן, אך סרבנות, ראוי שלא תיכנס לשיח. זה לא עוצר את עגלת החקיקה ש'נוסעת אין עצור', זה מנתק את העגלה. אסור לנו להיות שם".
"הפתרון הוא מסירות בחברה האזרחית, ושם להיאבק על דרכנו", הוא מסכם. "מהרגע הראשון, לא הפגנתי 'נגד', אלא 'בעד' – בעד מדינה דמוקרטית ויהודית בדיבור אחד, בעד לשמור על המרקם השברירי שלנו ובעד מנהיגות שלוקחת אחריות ולא מנסה לרמוס את הצד שמנגד. חשוב לי לומר למקבלי ההחלטות שאנחנו צועדים למקום שעלול להיות מסוכן לנו. מנהיגות תפקידה לא להוביל לקצה, אלא להימנע מהקצה".
