מעל ל-150 תפילות, נוסחים חדשים ל"יזכור" וטקסטים מיוחדים על החיילים והחטופים: בעת צרה, ישראלים רבים חזרו אל השורשים בחיפוש אחר נחמה. שורת התפילות הללו כוללת קינות על מה שקרה בטבח 7 באוקטובר, רצון עז להנציח ולהלל את גבורת הלוחמים ולהתפלל שישובו לביתם בשלום, וגם עיסוק עמוק בפצע הכואב שעוד לא נסגר – החטופים ברצועת עזה.
את התפילות הללו, שנכתבו על ידי דתיים וחילונים כאחד, ריכז ואסף החוקר דוקטור יואל רפל וכעת הן מוצגות לציבור הרחב בתערוכה מיוחדת תחת השם "תפילות לכוחות טמירים" בספרייה ליהדות באוניברסיטת בר-אילן.
באירוע השקת התערוכה אמר רפל: "שנה שלמה, 12 חודשים, אני מקדיש כמעט כל יום זמן משמעותי מאוד לאיסוף התפילות. זה כרוך במעקב אחרי אתרים מוגדרים, בבלשות אחרי המתפרסם בפייסבוק, ואני עושה זאת בעזרת חברים טובים ומשפחתי. האיסוף מחייב אותי להיות עם היד על הדופק, להקפיד על עיון באתרי מכוני מחקר, ישיבות, מכינות, ואת כל האפשרויות צריך לסרוק לפחות פעם בשבוע. היום יש כבר יותר ממאה וחמישים תפילות שונות, וכיוון שהכתיבה נמשכת ודאי יתווספו עוד כמה עשרות תפילות נוספות".
לגבי התפילות עצמן סיפר רפל: "תפילה כזעקה - כך חש מי שקורא את התפילות השונות. בקטלוג המרכז את כל התפילות אפשר ממש להרגיש את זעקתם של מחברי התפילות. בתפילות לחטופים ולחיילי צה"ל, אזרחים ולוחמים, זועקים המחברות והמחברים ומבקשים עזרה עבור הנמצאים בצרה ובמצוקה, ונתונים למשיסה וסכנה. בתפילה נוספת המופצת על ידי התנועה המסורתית מבקש-זועק המתפלל: אלוהי ישראל, צור ישראל וגואלו, אל רחום וחנון, בתפילה ובתחנונים אנו פונים אליך להחזיר בשלום לבתיהם את יקירי עמך השבויים והנעדרות שנעקרו ביד זדונית מבתיהם ונחטפו אל ארץ אויב. אלו הם נוסחי תפילה שמקורם ברגש, הנובעים מתחושת חוסר אונים והמפנים זעקה מרה וכואבת כלפי מי שהם מאמינים שיוכל לסייע, לעזור לעשות את שידם ויד מדינת ישראל אינה מסוגלת לעשות. נשים וגברים, דתיים וחילונים, ספרדים ואשכנזים, מבוגרים וצעירים, כולם כתבו תפילות של זעקה מרה".
התפילות עצמן פורסמו בסדרת כתבות ב-ynet יהדות ואפשר לעיין בהן בקטלוג הדיגיטלי שהוכן לכבוד התערוכה. בקטלוג הן מחולקות לפי מספר קטגוריות: תפילות לשלום החטופים, השבויים והנעדרים, תפילות לשלום הלוחמים והלוחמות, תפילות על יסוד תפילות מוכרות, אל מלא רחמים ותפילות יזכור. הקטלוג נחתם בגרסה חדשה לשיר "הליכה לקיסריה" של חנה סנש, אך הפעם עם הקדשה ודגש על החטופים.
