שריפת המנה העיקרית שהתבשלה כל הלילה על פלטת החימום, נחשבת לתרחיש בלהות של כל בית שומר שבת. אם בסיר לא היו מספיק מים והמאכל התקלקל – המשמעות היא כי לסעודה יוגש רק מזון קר, בדרך כלל ממוחזר מליל אמש, בשל האיסור ההלכתי להכין מנה חלופית ביום הקדוש.
<< הכול על העולם היהודי – בדף הפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
כעת מתברר כי היה מי שביקש לעודד את הסועדים הרעבים, וחיבר תפילת אשכבה פארודית לתבשיל המנוח, בסגנון "אל מלא רחמים", שאותה הוא ממליץ לשאת במקרה כזה, כדי לשמחם. המסמך, שנכתב במאה ה-19, התגלה לאחרונה בארכיוני הספרייה הלאומית, והוא נחשף מחדש כעת, באווירת חודש אדר וימי הפורים המתקרבים.

פארודיה על תפילות בנות זמנו

נוסח "השכבה לחמין" (יכול לשמש, כמובן, גם את בני קהילות אשכנז על אובדן הצ'ולנט) נכלל בקונטרס קצר, הנפתח בסיפורו של יהודי מבוגר שהתמודד עם אסון דומה, ובעקבות כך ניסח תפילה מיוחדת שאותה הוא מציע לאחרים במצבו לומר אל מול התבשיל החרוך.
2 צפייה בגלריה
תפילת אשכבה לחמין
תפילת אשכבה לחמין
"תהא מיתת מאכלו כפרה על כל שומרי שבתותיו". תפילת ההשכבה לחמין
(באדיבות הספרייה הלאומית)
"מעשה היה באיש זקן ונכבד, שמח ונעלס, שהיה ממתין ומצפה ביום שבת קודש כדי לאכול החמין עם כל בני ביתו", נכתב במעשייה. "כשהביאו אותו וראה שהוא נשרף, פתח פיהו ואמר בקול רם: כשהחמין נשרף או מעושן או קר, שיאמרו בדרך שמחה זו ההשכבה". המחבר מתייחס לתבשיל כאל אדם שמת, ובהתאם – התפילה היא כביכול לעילוי נשמתו.
וזו לשונה: "רחמנא דרחם (הרחמן שריחם) על כל פירות האדמה ועל ארץ חיטה ושעורה, ועל התאנה ועל הזמורה, ועל פרי הגפן המוכן לברכה, ועל הביצים ועל השומים המדוכים במדוכה, הוא יחון ויחמול ויחוס וירחם על משיבת נפש הנחמד למראה וטוב למאכל, המתוק והערב, כה"ר (הרב רבי) חמין ב"ר (בן רבי) חמינא דנא ז"ל... תהא מיתת מאכלו כפרה על כל שומרי שבתותיו".
2 צפייה בגלריה
תפילת אשכבה לחמין
תפילת אשכבה לחמין
"למנוחת חמין בן רבי חמינא, שנשרף ביום שבת על לא חמס בכפו"
(באדיבות הספרייה הלאומית)
כאן מבקש מחבר התפילה שהחמין יקום לתחייה לטובת הסועדים סביב שולחן השבת: "המלך ברחמיו ירחם על אוכליו. המלך ברחמיו יחון ויחמול שומריו. המלך ברחמיו יסתירהו בסתר במגנו ולקץ שישה ימים יניחהו ויעכבהו... וכיום השביעי כל זרע ישורון (כל היהודים) יאכלוהו ולכבוד שבת יעשוהו ויצרור בקדרה מנוחתו, וישראל (תהיה) נחלתו, וילווה עליו האיש ואשתו וכל אנשי ביתו ומשפחתו, ועל משכבו ישתה יין טוב... ויילווה עליו השלום... ויבוא מהרה וינוח על משכבותיו... ונאמר אמן".
קטע נוסף בקונטרס בן 300 השנים, מברך את בעל התבשיל, המתחייב לתרום צלחת אחת ממנו לנזקקים, כ"תיקון" בעקבות הטרגדיה: "מי שברך את אבותינו הזקנים הוא יברך הזקן פלוני, שנודר לתת אחד קערה של של חמין לעני פלוני, למנוחת הגביר והנעלה הנכון כה"ר חמין ב"ר חמינא, שנשרף ביום שבת על לא חמס בכפו".