כשגל רובין החליטה לעזוב את העולם החרדי ולצאת בשאלה, אביה שמעון אמר לה בצורה חד-משמעית: "אם את לא הולכת בדרך הדת, את לא הבת שלי יותר. את הבת שלי רק בתעודת זהות". מטבע הדברים, המסע בניסיון לאחות את הקרע ולחדש איתו את הקשר לא היה פשוט.
העונה החדשה של הסדרה "עוד ניפגש" (כאן 11, שני ב-21:15) מפגישה בין בני משפחה שנפרדו על רקע יציאה בשאלה. לעיתים אלה ההורים החרדים שמחפשים את הדרך חזרה לבן או הבת שעזבו, ובמקרים אחרים אלה הילדים שעזבו את אורח החיים החרדי ומעוניינים לחדש את הקשר עם בני משפחה שהתרחקו. רובין (31) היא ללא ספק אחת הדמויות המסקרנות בעונה השנייה. היא גרושה ואם לשישה ילדים ממעלה אדומים. הקשר שלה עם אביה החרדי, כאמור, נותק – והמסע בסדרה מתחיל ברצון לפגוש אותו מחדש.
- כשהרגשתי שישראל לא ראויה לסמל המנורה ועלי הזית/ רוחמה וייס
"אני מתה מפחד לראות את עצמי על המסך", מודה רובין, שבימים כתיקונם חורשת את השטח כשהיא רוכבת על אופנוע במדבר יהודה, "אני לא יודעת אם אני מוכנה לזה שכולם יראו אותי כזאת חלשה".
"יש מצב שהילדים הקטנים שלי לא יזהו את סבא שלהם": הצצה לעונה החדשה
למה חלשה? ראיתי אישה חזקה ועוצמתית.
"בזום-אאוט אני יכולה להגיד לך שאני שלולית בתוכנית הזאת. לקחתי את זה מאוד-מאוד ללב. עברתי מסע. אני חושבת שאוי ואבוי אם לא הייתי עושה את התוכנית הזאת. עזבי התוצאה, זה דווקא לא בהכרח מה שמעניין. יש פתאום הסתכלות אחרת על החיים, אני התבגרתי מזה. יצאתי משם אחרת. זה הולך איתי קדימה. אני כל הזמן פוגשת אנשים שעוברים את הדרכים והמסעות האלה".
מי שליוותה את גל במסעה אל אביה היא הודיה גונן, מטפלת באמנות מירושלים, שחיה בעולם הדתי. "זה קשר מפתיע. בהתחלה הוא היה בנוי בעיקר על סטיגמות שלי עליה", מספרת רובין. "אני מדברת עליה בצורה ישרה מאוד ולא סבבה בהתחלה, אבל זה משתנה בהמשך. היא הייתה האוזן הקשבת בסיפור הזה. היא גם שאלה אותי הרבה שאלות לא קלות, כמו על הקעקועים שלי, אבל כשהייתי נכנסת לאיזה התקף היא הייתה עוזרת לי לפרק אותו. הייתי רגילה עד אז לשמור הכול בפנים. יש לה יכולת מדהימה לתרגם אנשים, ורק שתדעי, אני עדיין בקשר איתה גם עכשיו. אנחנו מדברות כל יום".
"אבא היה מבסוט שלקחתי את הצד שלו"
רובין גדלה באור יהודה, לאם מסורתית ולאב שהלך והתחזק מבחינה דתית עם השנים. כשהייתה בת 13, נפרדו הוריה של גל, ואביה הלך והפך לחרדי. גל עצמה, שגדלה והתחנכה במוסדות החינוך החרדיים של "בית יעקב", הייתה מבחינת אביה מקור לגאווה. "כל השנים גדלתי עם אמא שיצאה בשאלה אחרי הגירושים, ועדיין הייתי בחינוך דתי. לדעתי הוא גם התעקש על זה בהסכם הגירושים. אבל יצא לי לפגוש את כל העולמות".
"כשהתחתנתי כבר לא הייתי ממש דתייה, אבל דניאל הגרוש שלי היה דתי, ומתוך היכרות וכבוד חזרתי בתשובה גם כן. אבא שלי היה כל כך מבסוט שלקחתי את הצד שלו ולא את הצד של אמא שלי. התחתנתי בגיל 17, היום אני יודעת להגיד שזה הגיע במידה רבה ממקום של חסך באב, בנוכחות משפחתית. אחרי הגירושים אמא שלי הייתה עסוקה במאמצים למצות את החיים שלה ולפרנס אותנו, ואבא שלי בחר בדת. הוא פשוט התחרד בצורה קיצונית".
משבר בדרך: קטע מתוך "עוד ניפגש", עונה 2
(באדיבות כאן 11)
8 צפייה בגלריה
זוג חרדי. התגובות לעזיבה היו קשות: "היו מצביעים עליי, חשבו שהשתגעתי"
(צילום: Shutterstock)
הרצון "לתקן" את תקלות הילדות הוביל את רובין לחלום על משפחה גדולה. "התחלתי להביא ילדים, וזה ממש מילא אותי. הלידות, ההתעסקות סביבי ובגוף שלי בהיריון, העגלות והקניות – זה היה כיף וממלא, ולאט-לאט הם גדלים", היא מספרת. הכול התקדם על מי מנוחות, עד שבאה התפנית. "אני זוכרת שהיה יום שבו שלחתי את כל הילדים למסגרות, שלחתי את הבעל עם סנדוויצ'ים מטורפים, היו כבר עשר צנצנות של עוגיות על השיש, ארוחת צהריים מוכנה – ואז חשבתי לעצמי: ומה עכשיו? הייתי בת 21, עם שלושה ילדים כבר. אמרתי לעצמי: עשיתי הכול בשביל כולם, ומה עכשיו?"
רצון בעצמאות
הרצון בעשייה ובפרנסה לא צץ משום מקום. "הגרוש שלי היה אומר לי: 'אני הבאתי אותך בלי כלום מהבית, אז אל תקני מה שאת רוצה, והאשראי בסופו של דבר עובר בדיקה שלי'. אז רציתי גם משהו שהוא משלי באמת", לדבריה. "התחלתי כמטפלת בילדים, עברתי מעסק לעסק, עד שהגעתי לתחום האיפור והשיער. נהייתי קצת קרייריסטית וראיתי שאני יכולה לעשות לבד הרבה דברים. זה עזר לי להבין שהנישואים שלי לא מעלים אותי, אלא שואבים אותי למטה – והחלטתי לפרק את החבילה".
"אבא שלי קיבל הכול משמועות, והשמועות היו ממש רעות. קיבלתי ממנו הודעות טקסט בסגנון 'מה קורה לך?' או 'השתגעת ויהיו לך מחלות, יבואו אלייך שדים', וגם 'אסור לך לפרק את המשפחה, אל תעבירי את הילדים שלך את מה שהעברנו אותך'. לא הגבתי בכלל"
התגובה של אביה לגירושים וליציאה בשאלה, שהתרחשו במקביל, הייתה קשה. "זה נוסף על כל החברים שהתרחקו. הייתי הולכת בקניון ואנשים היו מצביעים עליי, חשבו שהשתגעתי. אבא שלי הגיב קשה מאוד. הוא התעלם מהקיום שלי לחלוטין".
"נכון שהייתי עם פאה והכול, אבל לא ראיתי דווקא בזה את הדת", היא מתארת. "הייתי כן מתאמצת אפילו יותר ליד אבא. הייתי אדם מאוד מרצה. הייתי שייכת לקהילה מסוימת שגם פרנסה אותי. המודל המושלם איך אפשר להיות גם דתייה, גם אישה שנראית טוב, גם קרייריסטית וגם עם המון ילדים – ונשבר לי מזה. רציתי להיות פשוט אני".
ללמוד להפקיד צ'ק
עזיבת הדת הייתה דרמטית. "עשיתי את זה בצורה מאוד חותכת, זה קרה ברמה של כמה ימים. כשדניאל עזב את הבית, זרקתי הכול. הבנתי שעד עכשיו התאמצתי לחינם. בסופו של דבר נשארתי אותו בן אדם גם בלי הפאה, אני פשוט מעיזה יותר. אני זוכרת שאמרתי לעצמי כשהוא עזב את הבית: את רק בת 27, כל החיים לפנייך. את גם בת של הורים גרושים ויצאת בסדר, את יודעת להימנע מהטעויות שעשו איתך ולתת לילדים מודל שהם יוכלו להתגאות בו – וזה מה שהיה מאז. אני לא צריכה להתפשר יותר".
"לא היה לי אפילו חשבון בנק. באתי לפקידה בבנק ואמרתי לה, 'אל תצחקי עליי, אבל תלמדי אותי להפקיד צ'ק'. למדתי הכול מאפס. העברתי את העסק שלי על שמי. לפני כן לא היה לי כלום, לא הייתי כלום"
הדרך הלאה לא הייתה פשוטה. "לא ידעתי כלום, לא היה לי כלום. לא היה לי אפילו חשבון בנק, לא ידעתי איך מפקידים צ'ק", היא מודה. "באתי לפקידה בבנק ואמרתי לה, 'אל תצחקי עליי, אבל תלמדי אותי להפקיד צ'ק'. למדתי הכול מאפס. העברתי את העסק שלי על שמי. לפני כן לא היה לי כלום, לא הייתי כלום. במהלך שלי – להיות לשם שינוי מרוכזת בעצמי, ללמוד ולהתקדם – כולם שנאו אותי, חשבו שנדפק לי השכל, לא הבינו איך אני עוזבת אדם שכביכול מפרנס אותי ודואג לי".
ומה קרה עם אבא שלך באותה תקופה?
"אפילו לא הספקתי לדבר עם אבא שלי כמו שצריך על כל מה שהיה. הוא קיבל את הכול משמועות, והשמועות היו ממש רעות. חברים קרובים, משפחה, שפשוט חשבו שנדפק לי השכל – וזה המסר שהוא קיבל. לא הייתי בעמדה שבה אני יכולה לספק הסברים, אלא הייתי עסוקה במאמץ לשקם את עצמי. קיבלתי ממנו הודעות טקסט בסגנון 'מה קורה לך?' או 'השתגעת ויהיו לך מחלות, יבואו אלייך שדים', וגם 'אסור לך לפרק את המשפחה, אל תעבירי את הילדים שלך את מה שהעברנו אותך'. לא הגבתי בכלל. משהו בחינוך החרדי לכיבוד הורים בכל זאת נשאר".
הכעס דעך, אבל לא נעלם
היא מספרת שמאותו שלב הייתה צריכה ללמוד לשרוד לבד עם שישה ילדים. "הגרוש שלי בשלב הראשוני פשוט נעלם. נשארתי לבד בלי עזרה בכלל, אפילו לא טלפון. ככה הוא התמודד אז", היא מספרת בכאב. "לא יכולתי להתמודד במקביל עם כל הסביבה. היו לי התקפי בכי וחרדות, לא ידעתי איך להסתדר ומה עושים בבתי משפט ועם עורכי דין, ואז פשוט התנתקתי מכל העולם הדתי בצורה טוטאלית. אנשים מהקהילה פשוט התרחקו. לא רציתי להסביר, לא רציתי לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ. אז אף אחד גם לא ממש ראה מה קורה".
היום, ארבע שנים מאוחר יותר, הרגישה רובין שהגיעה השעה לפיוס – ומשם הדרך לצילומי התוכנית הייתה סלולה. ספוילרים איך המסע נגמר לא נספק פה, אבל לדבריה "זה שינה אצלי המון. ראיתי דברים מעוד זוויות. ואם עד התהליך הזה הייתי לגמרי בקובייה שלי, באמת שלי, פתאום יצא לי לראות דברים מעוד כיוונים. שמו אותי במצבים שבהם דימו לי במידה מסוימת את הצד של אבא שלי, דרך אנשים אחרים. הפגישו אותי עם אמא ובת שהיו בסיטואציה דומה, והאם סיפרה מה היא עברה כשהבת שלה יצאה בשאלה. זו אחת הסצנות הכי קשות שהיו לי שם".
הכעס על העולם החרדי התפוגג?
"הכעס ירד, אבל לא לגמרי. יש לי דעות מוצקות בגלל החוויות שעברתי, ואף אחד לא יפספס את זה. אני בן אדם שמפרק כל דבר לחתיכות, לאטומים. העברתי הכול החוצה. אחד הדברים המדהימים הוא שזה באמת מאה אחוז דוקו. הכול היה מאה אחוז אני".
