בעידן שבו הפמיניזם הדתי עוד לא בקע מביצת הפמיניזם, פרופ' נחמה ליבוביץ הייתה תלמידת חכמים – אישה שבקיאה בתורה. לכלת פרס ישראל ואחותו של פרופ' ישעיהו ליבוביץ לא היו ילדים ביולוגיים, אבל כן היו אלפי תלמידים שהשתתפו בשיעוריה וקראו את גיליונות פרשת השבוע שלה בשקיקה, והיא עודנה מהלכת קסם גם היום.
"בנחמה היה משהו רדיקלי והיה משהו שמרני מאוד. הייתי רוצה ללמוד ממנה את התמהיל היפה הזה", אומרת הסופרת ואשת התוכן ד"ר חיותה דויטש, שספרה הביוגרפי אודותיה בשם "נחמה" (הוצאת "ידיעות ספרים") הפך לרב-מכר – והיא בעיצומה של עבודה על ספר נוסף סביב דמותה, המיועד לבני נוער. בהרצאתה מחר (יום ג') על דמותה של ליבוביץ, במסגרת פסטיבל "לא בשמיים" המתקיים בגליל, תבקש דויטש להתמקד במסריה החינוכיים של המורה המיתולוגית, שלדבריה נותרו רלוונטיים מאוד גם היום.
נחמה ליבוביץ הפנתה את מרצה באופן מלא לקריירה אקדמית, ייתכן גם מכיוון ששערי בית המדרש האורתודוכסי היו חסומים בפניה. בתור מרצה באוניברסיטאות היא לימדה חילונים ודתיים מקרא, כפרשנית מהשורה הראשונה. "יש משהו בחינוך העכשווי, בלי להעליב אף אחד, שהוא קצת חד-ממדי", מציינת דויטש.
"אני רוצה שילמדו מנחמה את הניגודים שכביכול עומדים בסתירה. את החום והנוקשות, וגם את השמרנות והחדשנות. נחמה אמרה 'כן, אני הולכת לקולנוע', היא צפתה בסרטים וקראה ספרות בלשית, והשתמשה במה שלמדה כדי ללמד טוב יותר פרשיות שונות בתורה ובנביאים".
5 צפייה בגלריה
נחמה ליבוביץ. גם בקיבוצים החילוניים אהבו לקרוא את התובנות שלה על פרשת השבוע
(צילום: דוד רובינגר)
לדברי דויטש, גיליונות פרשת השבוע של נחמה היו לשם דבר לא רק בקיבוץ הדתי ובחוגי הציונות הדתית, אלא גם בקיבוצי השומר הצעיר. "ראיתי שני מכתבים בארכיון של חייל דתי שהיה בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי, שכותב לה שגיליונות פרשת השבוע שלה זה לימוד התורה היחיד שהוא יכול להגיע אליו תוך כדי מלחמת העולם השנייה", מספרת דויטש. "אילו היה אז אינטרנט, זה היה כמו בלוג, עם שאלות ותגובות. אבל אז הכול היה עם דף ועט. זה שונה לחלוטין מעלוני השבת של ימינו, שם יש רק תשובות ואין באמת שאלות".
ציונית בכל רמ"ח איבריה
לאחיה הגדול, פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שהתפרסם גם כאיש הגות, היו דברים רבים להגיד על המציאות הישראלית בת זמנו, מעבר לפילוסופיה והתאולוגיה שלו. את דעותיו הרבה לפרסם ברבים, והן זיכו אותו בכינוי "נביא הזעם של החברה הישראלית", וגם כ"נביא החילוני". נחמה הייתה שונה ממנו בהיבט הזה.
"נחמה לא ראתה בעצמה מנהיגה", מסבירה דויטש. "היא אמרה: 'אני מורה'. ככה היא גם בקשה שיכתבו על המצבה שלה. את מה שהיה לה להגיד, היא אמרה דרך השיעורים ולתלמידים שלה. היו לה דעות. נחמה חשבה שצריך לגור בארץ ישראל. היא הייתה ציונית בכל רמ"ח איבריה. כשהזמינו אותה להרצות למורים בחו"ל ולהסיע אותה למקומות שונים, מטעם הסוכנות, היא אף פעם לא הסכימה".
"שמעתי סיפור מקסים מהרב אילעאי עופרן (נכדו של ישעיהו ליבוביץ), שהוא דוגמה לאופן שבו נחמה אומרת את שלה דרך החינוך", היא נזכרת. "לא הכרתי את הסיפור הזה כשכתבתי את הביוגרפיה שלה. הרב עופרן סיפר אותו בשם בחור שהיא לימדה בבית מדרש לתורה של יהודים אמריקנים, שבאו לשנת לימודים בישראל.
"היו לה דעות. נחמה חשבה שצריך לגור בארץ ישראל. היא הייתה ציונית בכל רמ"ח איבריה. כשהזמינו אותה להרצות למורים בחו"ל ולהסיע אותה למקומות שונים, מטעם הסוכנות, היא אף פעם לא הסכימה"
"הימים היו ימי העלייה לסבסטיה בשומרון, אמצע שנות ה-70. בין התלמידים הייתה קבוצה שהחסירה בגלל זה שני שיעורים. את יודעת, לא היה קונצים פעם, מי שנעדר שלוש פעמים – מתבטל לו הקורס. והחבר'ה האלה היו כבר עם שני חיסורים בגלל ההפגנות. כשהם הגיעו, נחמה שאלה אותם: 'איפה הייתם'? והם ענו 'בסבסטיה'. היא רשמה להם חיסור.
"ליבוביץ התחילה ללמד, ופתאום בחור אחד הצביע ואמר: 'המורים האחרים שגם את השיעורים שלהם החסרנו, אמרו שזה חיסור מוצדק, כי זה נעשה לטובת מטרה חשובה'. נחמה סגרה את החומש, ביקשה מהם לסגור את החומשים ואמרה: 'אני שואלת עכשיו שאלה, ומבקשת שכולכם תענו לי בהצבעה, איפה כל אחד מכם יהיה בשנה הבאה'. אחד אמר, 'אני אהיה בייל', אחד 'בהרווארד' וכך הלאה.
"ואז היא אמרה: 'יפה. אני רוצה שתדעו הסיפור של סבסטיה והסיפור של מדינת ישראל וההתנחלויות הוא סיפור שהולך להיות בעל השלכות הרות גורל על חיי מדינת ישראל ומי שגר בה. אתם חושבים שאתם תבואו פה לשנה ותלכו לחו"ל ותמשיכו משם, והם יצטרכו להישאר ולשאת בהשלכות ההפגנה שהשתתפתם בה? מה פתאום! מי שאומר לי שהוא נשאר בארץ – אז לו אני לא אחשיב את ההשתתפות כחיסור'. אותו תלמיד סיפר: 'ככה החלטתי להישאר בארץ'".
נרתעה מהפמיניזם בזמנה
השאלה מה היה קורה אילו נחמה ליבוביץ הייתה תופסת גם עמדה של מעצבת דעת קהל, ושוטחת את משנתה בפומבי בנושאי השעה, נשארה פתוחה. דויטש לא חושבת שהיה פה פספוס ישראלי ציבורי. "היא לימדה מאות רבות של תלמידים לאורך השנים, אלפים. היא נתנה להם מה שיכלה. מה אנחנו רוצים להנחיל לתלמידינו מנחמה? אגיד לך תשובה אחת בעניין: אני רוצה ללמוד ממנה את התמהיל של חדשנות ושמרנות שאפיין אותה".
ומה לגבי פמיניזם?
"זו שאלה טובה. נחמה לא הייתה פמיניסטית, אבל הסיבה לכך היא שהפמיניזם שרווח בזמנה, זה של אמצע המאה ה-20, היה פמיניזם של רפורמים, של אנשים שלא מקפידים על קלה כבחמורה ולא שומרים מצוות – וזה הרתיע אותה. נחמה אמרה: 'מה אני צריכה עכשיו להניח תפילין? מה דחוף לי לאמץ מצוות שאני לא חייבת בהן, על פני מצוות שעדיין לא קיימתי כראוי? גמרתי לעשות ביקור חולים לחולים שסביבי? גמילות חסדים?' זה מתאים מאוד לנחמה, כל ההומניזם הזה.
5 צפייה בגלריה
חיותה דויטש. עם השנים נוספו סיפורים חדשים על נחמה ליבוביץ שלא הכירה
(צילום: אביגיל פיפרנו-באר)
"אז היא לא הייתה פמיניסטית, אבל היא כן חשבה שנשים צריכות לקבל שכר זהה לגברים. היא לא הבינה למה לא. כן הייתה לה ההגינות השוויונית המוסרית הזאת, היא רק לא קראה לזה פמיניזם, ובטח שלא 'פמיניזם דתי', כי היא לא הכירה אחד כזה. היא לא תפסה את זה שהיא לומדת תורה כפמיניזם. היא למדה תורה כי היא אהבה תורה".
להכיר את נחמה לנוער
דויטש (61) סיימה, כאמור, לכתוב טיוטה של ספר על נחמה ליבוביץ שיהיה מיועד לבני נוער. הוא אמור לצאת לאור בספטמבר, אחרי החגים. "השנה הבאה היא 'שנת נחמה' בחינוך הממלכתי-דתי, ו'ידיעות ספרים' ביקשו ממני לכתוב גרסה לנוער. אני חייבת לומר שבהתחלה ממש לא רציתי", דויטש מודה. "אמרתי: מה, כתבתי ספר גדול ורציני, ועכשיו רוצים שאעשה משהו קל ערך? אבל עם הזמן השתכנעתי".
"נחמה אמרה: 'מה אני צריכה עכשיו להניח תפילין? מה דחוף לי לאמץ מצוות שאני לא חייבת בהן, על פני מצוות שעדיין לא קיימתי כראוי? גמרתי לעשות ביקור חולים לחולים שסביבי? גמילות חסדים?'"
לדבריה, מה שסייע לתהליך היה המפגשים לאורך השנים עם קוראי הספר "נחמה". "אנשים היו אומרים לי: 'קראנו את 'נחמה', אבל אני כל כך רוצה שהבת שלי תקרא את זה', או 'לבת שלי יש בת מצווה וזה היה כל כך יכול להתאים לה'. באמת 'נחמה' הוא לא ספר לבנות מצווה.
"למען האמת, גם הספר שכתבתי עכשיו ואני עורכת כרגע, שנקרא 'רוח תחת כנפיה', הוא לא לגיל 12 – אבל ל-15 ו-16 בהחלט כן, כלומר לתיכוניסטים וגם למבוגרים יותר. פשוט כתבתי את נחמה בצורה יותר זורמת וסיפורית. כתבתי סיפור – את סיפור חייה. אני כבר אוהבת אותו מאוד וגם הקוראים הראשונים של הספר אהבו אותו. היו גם סיפורים נוספים שנאספו לאורך השנים, מאז שכתבתי את 'נחמה', והם ישולבו בו".
"היא אמרה שלסיפור של סבסטיה וההתנחלויות יהיו השלכות הרות גורל על חיי מדינת ישראל ומי שגר בה. 'מי שאומר לי שהוא נשאר בארץ – לא אחשיב לו את ההשתתפות כחיסור', אמרה. אחד התלמידים מארה"ב סיפר: 'ככה החלטתי להישאר בארץ'"
המחברת מקווה מאוד שהספר יגיע לקהל מגוון. "שאלתי את הרב אילעאי עופרן אם לדעתו גם בני נוער חילונים יקראו את הספר החדש. הוא שתק לרגע ואמר לי: 'וואי, זו כזאת שאלה של אייטיז'. התלהבתי נורא מהתשובה שלו. הוא אמר לי שאצל התלמידים שלו במכינות, אין את הדיכוטומיה הזאת".
סטנד-אפ לסיפורי התנ"ך
מי שהביא את דויטש לכתוב על נחמה ליבוביץ מלכתחילה הוא הסופר, הרב חיים סבתו. "הוא פגש את בעלי בחתונה ואמר לו: 'תגיד לחיותה שתתקשר, יש לי הצעה שאי אפשר לסרב לה", היא משחזרת. ההצעה, כך מתברר, הייתה סדרת ביוגרפיות שיזמה הוצאת "ידיעות ספרים" על אישים יהודים במאה ה-20, וביניהם גם פרופ' נחמה ליבוביץ.
"נחמה הייתה המורה של ההורים שלי, גדלתי עם השם שלה בבית", היא מבהירה. "ידעתי בדיוק מי זו. הייתי פוגשת אותה לפעמים בספרייה הלאומית, עוד בתור מורה. גם היא הכירה אותי וידעה מי אני, ולכן בלי למצמץ אמרתי לו פשוט כן. אחר כך נבהלתי מעצמי: מה עשיתי? איך הסכמתי? אבל הייתה לי פשוט ידיעה פנימית שאני יכולה לעשות את זה".
את אומרת שהכרת אותה אפילו אישית, ברמה מסוימת. מה בכל זאת הפתיע אותך כשהתחלת לנבור בסיפורה?
"הרבה דברים. ריגשה אותי המסירות שלה. ריגשה אותי העובדה שהיא הייתה אישה שחלמה חלום והגשימה אותו. זה תמיד דיבר אליי. היא הייתה יוצאת דופן, ובעולם ששלח את הבנות שלו להתחתן, היא חלמה ללמוד. אמא שלה אמרה לה: 'את אף פעם לא תתחתני ככה', אבל אבא שלה ודוד שלה עודדו אותה ללמוד. היה לה אומץ ונחישות להגשים את החלום שלה ללמוד תורה. הייתה לה גם ודאות פנימית שזה טוב".
"למרות שלא היו לה ילדים ובעלה היה איש מבוגר שבשלב מסוים נפטר, היא לא נתנה לעצמה להיות בודדה – היא הקיפה את עצמה בתלמידים וחברים, והיה לה בפשטות עולם מלא אהבה"
"היא הייתה שילוב של ניגודים, וזה הקסים אותי", היא מוסיפה. "מצד אחד חריפות אינטלקטואלית חדה כתער. יכולת להבחין בין דברים. אם היא שאלה מה ההבדל בין אבן עזרא לרש"י, ותלמיד העז להגיד לה 'הוא אומר ככה וההוא אומר ככה', היא כעסה: 'מה פתאום? לפי רש"י המילה הם היא הנושא של הפסוק, ולפי אבן עזרא היא הנשוא'. זו חדות. היא הייתה אישה קפדנית, והיו כאלה שהיא קצת הפחידה אותם.
"מצד שני, היא הייתה אישה מקסימה ומלאה בכריזמה, שחקנית מבטן ומלידה. התלמידים שלה, שפגשתי עשרות מהם, תיארו לי את מופעי הסטנד-אפ שלה לסיפורי התנ"ך. 'איך אליעזר רואה את רבקה משקה את הגמלים והאיש משתאה. מה אתה משתאה? תבוא תעזור לה!' זה מין שילוב של משהו מאוד חם, אנושי, דרמטי ומלא חיים, לצד נוקשות אינטלקטואלית. למרות שלא היו לה ילדים ובעלה היה איש מבוגר שבשלב מסוים נפטר, היא לא נתנה לעצמה להיות בודדה – היא הקיפה את עצמה בתלמידים וחברים, והיה לה עולם מלא אהבה. פשוט עולם מלא אהבה".
- ההרצאה "נחמה – סיפור חייה של נחמה ליבוביץ" תתקיים במסגרת פסטיבל "לא בשמיים", 14-12 ביולי במכללת תל חי.
