בתחילת החודש, בפעם ה-36 בחייו, קם פיטר ברקובסקי משנתו ב-3 לפנות בוקר, ונהג בחושך מביתו שבליוִינגסטון, ניו-ג'רזי - לפוֹרט ווֹדסוורת' בסטטן איילנד, כדי לארגן שם את מניין טרום המרוץ, סמוך לנקודת הזינוק של מרתון העיר ניו-יורק. "אנחנו מתחילים את המניין הראשון בשבע בבוקר", מספר ברקובסקי. "ברגע שהוא מסתיים ומתכנסים עוד 10 רצים, מתחילים את המניין הבא. אנחנו פשוט ממשיכים ככה עד שלא נשארים עוד רצים".
המלאכה אורכת בוקר שלם, עד שכל 30 אלף רצי המרתון הוזנקו לדרכם. מרתון העיר ניו-יורק חזר אחרי הפסקה בת שנתיים שכפתה הקורונה, וברקובסקי היה מוכן למלא את תפקידו, כדרכו מאז 1983. בשאר ימות השנה ברקובסקי הוא עורך דין ועובד מדינה, ולא רץ מרתון מאז 1984, אבל על המניין מעולם לא ויתר. "זה הבייבי שלי", הוא אומר. "פשוט יותר מדי אנשים סומכים על זה".
- שאלה של אמונה: כשחז"ל לימדו אותנו להעביר ביקורת על אלוהים/ פרופ' רוחמה וייס
"למיטב ידיעתי", הוסיף, "זהו הטקס הדתי המאורגן הוותיק ביותר באירוע ספורט גדול מכל סוג שהוא, בכל מקום בעולם, וארגון New York Road Runners, שמארגן את המרתון, מאוד גאה בכך. מגיעים הרבה אנשים שאינם אורתודוכסים, הרבה שאינם דתיים בכלל, אבל הם באים למניין כי הם יודעים שכל הרצים היהודים יהיו שם. זה מחמם את הלב לראות רצים חולקים זה עם זה תפילין. למשל, רץ מצרפת משאיל את התפילין שלו למישהו מדרום אמריקה".
מתנדבים גם מישראל
בשנים האחרונות, מספק המניין תשמישי תפילה לרצים, משום שאין לאף אחד חשק לסחוב טליתות, סידורים ותפילין לאורך 42 הקילומטרים שאורך המרוץ. לכן חבר ברקובסקי לשלוחה המקומית של חב"ד, כדי להבטיח שיעמדו לרשותם מספיק מאלה. זאת לאחר שבעבר, יכלו הרצים להפקיד את אביזרי התפילה שלהם ולקבלם חזרה לאחר המרוץ, ואולם השירות הזה הופסק ב-2012.
עד שנת 1983, הניח ברקובסקי תפילין רק פעמים ספורות בחייו. אולם כשאמו נפטרה בתקופה שבה התאמן למרתון, הוא לקח על עצמו לנהוג אבלות במשך שנה שלמה, כולל אמירת קדיש יתום במניין שלוש פעמים ביום. הוא היה אז בן 41, והיה עליו למצוא דרך לכנס מניין בפורט וודסוורת' בבוקר המרוץ - ולכן פירסם מודעות בכל העיתונים היהודיים המקומיים.
ג'ים מייקלס, רב קונסרבטיבי בווַייטסְטוֹן היבּרוּ סֶנטֶר ברובע קווינס, נענה למודעה שראה בעיתון The Jewish Week. ברקובסקי זוכר את דבריו של מייקלס: "כן, אני מעוניין. למעשה, התפללתי לבדי ב-1982. פרד לבּוֹב (מייסד המרתון של ניו-יורק) עבר שם והוא נעצר בתדהמה כשראה אותי עומד שם באמצע שטח הכינוס, כשהתפילין עליי".
7 צפייה בגלריה
המניין של מרתון העיר ניו-יורק, בניהול 10 מתנדבים, משך ב-2019 מאות משתתפים
(צילום: פיטר ברקובסקי, JTA)
ברקובסקי והרב מייקלס שיתפו פעולה בהפצה מפה לאוזן ובדיווחים חדשותיים, ובשנה הראשונה הגיעו 26 אנשים. בשנה השנייה הוכפל המספר, הודות לקבוצת ישראלים שהיו "לאו דווקא דתיים", אבל שמעו שהמניין הוא המקום שבו מתכנסים כל הרצים היהודים. מייקלס עבר בינתיים למרילנד, אך מורשת המניין החזיקה מעמד. ברקובסקי, עם עוזרו ישראל דיוידסון, מוביל כעת צוות של עשרה מתנדבים מכל רחבי ניו-יורק והמדינות השכנות ומישראל. בשנת 2019 הוא ספר יותר מ-200 משתתפים במניינים לפני המרוץ.
"ההפתעה הגדולה בשבילי, בעצם, היא כמה מעט אנשים אומרים קדיש", אומר ברקובסקי, שכאמור התחיל את המסורת כדי לענות על הצורך הזה. "היו לנו אלפי משתתפים במניין ב-36 השנים האחרונות. מעטים מאוד מביניהם אומרים קדיש. אלה אנשים שפשוט רוצים להתפלל במניין".
7 צפייה בגלריה
ב-1990 אובחן פרד לבוב, מייסד המרתון ופליט שואה, כחולה בסרטן. מתפללי המניין אמרו את תפילת "מי שברך" לרפואתו. "לא הייתה אף עין יבשה", אמר ברקובסקי. "כל מי שהיה שם לא ישכח לעולם את אותו הרגע"
(צילום: פיטר ברקובסקי, JTA)
לזכר ניצול השואה שייסד את מרתון ניו-יורק
אחת המטרות של ברקובסקי בקיום המניין היא להנציח את שמו של פרד לבוב, שנפטר ב-1994. לבוב המנוח, שורד שואה שנולד בשם פישל ליבוביץ, בעיר אַרַד שברומניה, הוא זה שאליו התקשר ברקובסקי כששם לב, שנתיים מראש, שהמרוץ של 1986 נועד להתקיים בשמחת תורה - והוא שהזיז, בסופו של דבר, את המרוץ ליום ראשון הראשון בחודש נובמבר, תאריך שנשאר קבוע מאז.
היה זה לבוב שארגן אוהל למניין בפעמים שבהן חל ראש חודש ביום המרוץ, והיה צורך להביא למניין ספר תורה לצורך הקריאה של ראש חודש. היה זה לבוב שנהג במכונית לפני רצי המרתון, עודד אותם ודאג שהכול יתנהל בלי הפרעה. כשהרצים עברו בשכונת וויליאמסבורג החסידית, היה לבוב צועק ביידיש, "הרצים צריכים מים!"
לבוב, הסביר ברקובסקי, היה הרבה פחות דתי מבני משפחתו בישראל, בברוקלין ובמונסי שבניו-יורק, לשם הגיעו כפליטי שואה. "אבל הוא התחיל יותר לשמור מצוות בחודשים ובשנים האחרונות לחייו, ואני חושב שלנו, כנראה, היה חלק די גדול בזה", אומר ברקובסקי. כאשר אבחנו אצל לבוב סרטן במוח ב-1990, נאסף המניין סביבו כדי לומר "מי שברך" לרפואתו.
7 צפייה בגלריה
מתפללי המניין קוראים בתורה ב-1986, כאשר מרתון העיר ניו יורק חל לראשונה בתולדותיו בראש חודש
(צילום: פיטר ברקובסקי, JTA)
"צריך להבין, הבנאדם היה מענטש", אומר ברקובסקי. "מענטש אמיתי". הפעם האחרונה שבה ראה ברקובסקי את לבוב הייתה כאשר מארגן המרוץ עצר ליד המניין ב-1992. לבוב החליט, בפעם הראשונה, לרוץ מרתון בעצמו באותה שנה. זו גם הייתה השנה היחידה שבה הניח תפילין במניין המרוץ. הוא נפטר שנתיים לאחר מכן, בגיל 62.
לא החמיץ הנחת תפילין אחת
ברקובסקי, שסייע להתחיל מניין גם במרתון מיאמי, מאמין שמרתון העיר ניו-יורק הוא ייחודי. "מיליון אנשים עומדים לאורך הרחובות כדי להריע לרצים מההתחלה ועד הסוף, בכל מיני סוגים של שכונות בכל חמשת הרבעים. אין שום מרוץ דומה לזה. אני אוהב לחשוב שהמניין שלנו הוא אחד הדברים שהופכים את מרתון ניו-יורק לייחודי, בוודאי בשביל רצים יהודים".
7 צפייה בגלריה
מניין המרתון של העיר ניו-יורק כפי שצולם ב-1984, השנה השנייה לקיומו. המארגן פיטר ברקובסקי מבקש מכל המשתתפים לחתום ברשימה הכוללת את שמם, עירם ודרכי ההתקשרות עימם, כדי לשמור על קשר עם כולם לאורך השנים
(צילום: פיטר ברקובסקי, JTA)
מאז 2005 מספקת העמותה המארגנת את המרתון אוהל קבוע, והשנה היו בו לראשונה גם חשמל ואמצעי חימום. החלק החביב על ברקובסקי בתפילה הוא כאשר כל הרצים צועקים יחד את האחרונה שבברכות השחר: "הנותן ליעף כוח" – פסוק הולם במיוחד לפני שרצי המניין יוצאים למסע המפרך בן 42 הקילומטרים.
"יש אנשים שמניחים תפילין לראשונה בחייהם במניין, ומי יודע? אולי זה ישנה את חייהם, אולי הם יחליטו לעשות את זה לעיתים יותר קרובות", אומר ברקובסקי. הוא עצמו לא דילג על אף הנחת תפילין יומית מאז החל לקיים את המניין הזה. "זה פשוט דבר באמת טוב, שנותן הרגשה טובה".
