הרלוונטיות של פורים לשנת התשפ"ב מצמררת ממש. אדם אחד, איש יהודי, יוצא נגד האיש החזק ביותר בעולם. אז זה היה מרדכי מול המן. מרדכי מזהה את הרשע ופוטנציאל ההרס של המן, ובלי לגמגם, להצטדק או לעשות חשבונות, הוא יוצא נגדו. "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", כמאמר הפסוק הנצחי.
- "המילים 'לעולם לא עוד', פשוט אינן אמת"/ הרב הראשי דוד לאו
- המוסר היהודי מחייב אותנו לקלוט פליטים – אבל במידה/ הרב יובל שרלו
אני משער שבאותם ימים, כל הקהילה היהודית התעצבנה על מרדכי. "אתה מסכן את כולנו", הם התריסו כנגדו, "אתה מעצים את האנטישמיות שקיימת בלאו הכי", בוודאי טענו. והוא בשלו – כי את שורש הרוע צריך לעקור, ולא להתחנף אליו.
אינני מקנא בראש הממשלה ובשרי הביטחון והחוץ, שאחריות ענקית רובצת על כתפיהם. אבל בזמן שאנו מתרעמים על מה שמסתמן ככניעה של ארצות הברית לאיראן, והסרת הסנקציות שהושתו על משמרות המהפכה, ארגון הטרור הרצחני - איננו יכולים להימנע מזעקה מוסרית על ההשתוללות הרוסית באוקראינה. כיצד נבקש הזדהות מוסרית בינלאומית נגד מבקשי רעתנו בטהרן, בשעה שאיננו נוקטים בעצמנו בעמדה מוסרית בלתי מתפשרת בשעת המבחן שהעולם כולו עומד בה?
ישראל, שקמה על קבר האחים בבאבי יאר ואירופה האדומה מדם יהודים, לא יכולה שלא לזעוק את זעקתם של הקורבנות התמימים באוקראינה. אנו, ששואלים עד היום מדוע בנות הברית לא הפציצו את מסילות הרכבת שהובילו לאושוויץ על אף שהן עברו מעליהן, לא יכולים שלא להתייצב בראש העולם המוסרי ולזעוק זעקה גדולה ומרה.
בלי מאמץ רב אנחנו יכולים למצוא את מרדכי של פורים התשפ"ב, אחינו היהודי, שפנה אלינו בעברית – הלוא הוא נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, שעומד מול ולדימיר פוטין. אבל ניתוח מהיר של הפוליטיקה של מרדכי ואסתר יגלה שאז, בתקופת אירועי המגילה, הם לא רק זעקו את האמת המוסרית שלהם – הם עשו גם פוליטיקה. הם הוכיחו שאמונה בערכיך ופוליטיקה אינם סותרים, אלא אפילו תומכים זה בזה.
אסתר, שניהלה את המהלכים הפוליטיים, הצליחה לטמון להמן מלכודת דבש שהובילה בסופו של דבר לאובדנו. אסתר הלכה בין הטיפות, "עשתה פוליטיקה" – ומרדכי השמיע את הקול המוסרי הבלתי-מתפשר.
שילוב מנצח
פורים הוא השילוב המנצח של מוסר ופוליטיקה. עם שאין לו מפת דרכים מוסרית בעולם הציני שלנו, יתקשה לתבוע מוסריות כלפיו. לצד זאת, עם שרק מפגין ברחובות ומוציא הודעות ברורות לתקשורת, ולא עוסק בפוליטיקה ומדינאות, גם הוא יתקשה לשרוד. נוסחת המגילה חושפת ארבעה צעדים: חזון, תעוזה, תקווה ותפילה, תושייה וביצוע.
הצעד הראשון – חזון. ההיאחזות בקיום הלאומי של מדינת ישראל התאפשרה רק בזכות הסיפור היהודי שנתן משמעות למאמצים הללו. בן-גוריון וחבריו הבינו, כמו מרדכי בשעתו, את המשקל שיש להכרזה, לחזון. מרדכי לא מוכן לוותר על ערכיו בצעד שעשוי להיראות התאבדות של ממש. כך כתבו מנסחי מגילת העצמאות: "בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם הָעָם הַיְּהוּדִי, בָּהּ עֻצְּבָה דְּמוּתוֹ הָרוּחָנִית, הַדָּתִית וְהַמְּדִינִית, בָּהּ חַי חַיֵּי קוֹמְמִיּוּת מַמְלַכְתִּית, בָּהּ יָצַר נִכְסֵי תַּרְבּוּת לְאֻמִּיִּים וּכְלָל-אֱנוֹשִׁיִּים וְהוֹרִישׁ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ אֶת סֵפֶר הַסְּפָרִים הַנִּצְחִי".
גם עכשיו, על מדינת ישראל וראשיה להשמיע קול מוסרי צלול נגד המלחמה האלימה באוקראינה. להצטרף לקולו של היהודי זלנסקי. הקול המוסרי הזה הוא זה שנותן הצדקה בינלאומית עד היום לקיומה של מדינת ישראל. המדינה של ניצולי השואה האחת והיחידה בתולדות העמים.
הצעד השני – תעוזה. לאחר דבריו החריפים של מרדכי, מגייסת אסתר כוחות נפש כדי לעשות את הצעד המסוכן המערב תככים מורכבים בחצר המלוכה. החלוצים, השורדים, העולים בשנותיה הראשונות של המדינה, תרגמו את החזון לתעוזה. הם ידעו לתרגם את החזון למשפט "שנית מצדה לא תיפול" (מתוך שירו של יצחק למדן). אין לשער את תעוזתו של בן-גוריון בהכרזת המדינה, ביודעו שלמחרת היום יפלשו מדינות ערב למדינה הצעירה כדי להחריבה. הוא הבין שהמחיר של המאבק על החזון הוא המלחמה. גם היום יש מי שמבין שהמלחמה באוקראינה היא מאבק על חזון.
הצעד השלישי – תפילה ותיקון מוסרי. אסתר זקוקה לתחושה שגם כאשר היא תהיה לבדה מול המלך ההפכפך (שכבר הרג את אשתו ושתי), היא לא תהיה לבד. מייסדי המדינה השכילו לנסח גם את המשפט המכונן הזה במגילת העצמאות: "וְלֹא חָדַל (העם בגלות) מִתְּפִלָּה וּמִתִּקְוָה לָשׁוּב לְאַרְצוֹ וּלְחַדֵּשׁ בְּתוֹכָהּ אֶת חֵרוּתוֹ הַמְּדִינִית". גם בימינו, אנו נושאים תפילה להצלחת אלו הזקוקים לה.
הצעד הרביעי – תושייה, היכולת לבצע מהלכים פוליטיים מסובכים כדי להביא לניצחון. לא די להיות עם תעוזה – צריך להיות גם בעלי כושר ביצוע. מדינת ישראל היא בעלת הכוח הצבאי והמדיני שמאפשר לה לשקלל את ארבעת המרכיבים הללו, גם בכל הקשור להסתכלות על אירועי המלחמה באוקראינה.
המסר החשוב שאנו למדים הוא שהמגילה קוראת לנו לנווט בתוך נוסחה מסובכת, שבה ערכים ברורים ופעולה ערמומית ומתוחכמת מזינים זה את זה ומובילים בסופו של דבר להצלחה. פורים תשפ"ב מעביר לכולנו שיעור חיוני. המוסר, הערכים והפוליטיקה חייבים ללכת שלובי זרועות, בדרך לחיים בטוחים והישרדות בעולם של זאבים.
- הכותב הוא יו"ר עמית של ארגון רבני צהר