הרב אורן דובדבני, העומד בראש ארגון הכשרות "KOS India", מקבל בחודש שלפני פסח מאות שאלות שעוסקות בשאלת איסור הקטניות. אחת הפניות, שהתקבלה לפני ימים ספורים, עסקה במעדן חלב שעל אריזתו נכתב "כשר לפסח לאוכלי קטניות", על אף שלדעת הרב דובדבני ברור לחלוטין שמדובר במוצר שאינו מכיל קטניות. הסיטואציה הזו הרגיזה אותו אבל גם שעשעה אותו, ולכן הוא העלה לעמוד הפייסבוק שלו צילום מסך מסצנה ב"שטיסל" שבה שלום, מגיבורי הסדרה, אומר את אחד המשפטים החביבים עליו: "זה הרי באמת מופרך מכל מופרך".
תקציר הפרקים הקודמים: לפי המסורת לפני כ-3,300 שנים, כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם עזבו בחיפזון. כתוצאה מכך, הבצק שאותו הכינו לא הספיק לתפוח ולהחמיץ לפני האפייה, ובמקום לחם הם למעשה אכלו מצות. בהמשך התורה קבעה כי לזכר יציאת מצרים, מצווה לאכול מצות בפסח ואסור באיסור חמור לאכול חמץ. בהמשך, חכמי ישראל קבעו כי חמץ נוצר בבצק שמכיל מים עם קמח שהוכן מחמשת מיני דגן (חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין).
לפני יותר מ-700 שנים, נקבע אצל האשכנזים כי אסור לאכול בפסח גם סוגים שונים של קטניות – ובכלל זה אורז, שעועית וחומוס. הרבנים האשכנזים התווכחו ביניהם מדוע אסור לאכול קטניות בפסח: רבים טענו כי פעמים רבות מתערבבים אצל המגדלים והמשווקים גרעיני קטניות וגרעיני דגן, ולכן יש חשש שבזמן הכנת מאכל או מאפה מקטניות, יהיו גם מספר גרעיני חיטה שיתססו ויחמיצו.
הסיבה השנייה לאיסור היא הדמיון בין קטניות לגרעיני דגן והחשש שיחליפו אחד בשני. הטעם השלישי והאחרון הוא שקטניות מכונות "מעשה קדרה". כלומר, כמו שמדגן מכינים קמח, כך גם מקטניות – ובשל החשש מטעות שתכלול הכנת מאכל או מאפה בפסח מקמח דגן, במחשבה שמדובר בקמח קטניות, אסרו על השימוש בקטניות בפסח. הרב דובדבני מציין כי בשל טיעונים כבדי משקל אלה, גם חלק מיהודי מרוקו ואלג'יריה אימצו את האיסור על אכילת הקטניות בחג הפסח.
למנהגים יש מסלול משלהם
הרב הראשי לישראל, דוד לאו, וכמוהו גם מקבילו הספרדי, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, נשאלו בעבר על ידי כותב שורות אלה איך הם מסבירים את הפרדוקס שבו קטניות אסורות לאשכנזים, אבל מוצרים שנראים כמו חמץ גמור זוכים לכשרות מהודרות – אף שבגללם אנשים עלולים להתבלבל בין המוצר הכשר לפסח לבין החמץ. שניהם טענו כי ראוי להימנע מצריכה של מוצרים שנראים כמו חמץ, וכי אין שום דרך להתיר לאשכנזים לאכול קטניות, למרות העובדה שכיום יש נישואים רבים של אשכנזים עם ספרדים.
עם זאת, ב-2019 פורסם מחקר ולפיו מחצית מהאשכנזים שמגדירים את עצמם שומרי כשרות אוכלים קטניות בפסח. הרב דובדבני מבקש להבהיר כי אשכנזים שלא מקפידים על איסור הקטניות למעשה עוברים על ההלכה, והוא גם מסביר מדוע רבנים אינם יכולים – וגם בעתיד לא יוכלו – להתיר לאשכנזים אכילת קטניות בפסח: "צריך להבין את ההבדל בין איסור, גזרה ומנהג. גזרה זו החמרה שרק חז"ל היו יכולים לקבל. איסור בנוי בצורה של 'שקלא וטריא', כלומר משא ומתן הלכתי שבסופו אוסרים או מתירים.
"למנהגים יש מסלול משלהם – ברגע שמנהג התחיל, אי אפשר להתיר אותו. לדוגמה – בחו"ל חוגגים 'יום טוב שני של גלויות', כי בעבר הרחוק לא ידעו מתי חל ראש חודש. גם כאשר יש לוח שנה מסודר, המנהג הזה לא מבוטל. 'הראשונים' קראו למנהג 'נדר שהודר על דעת רבים ואין לו התרה'".
לשמור על גבולות נכונים
לפי ההלכה, אישה שנישאת ליוצא עדות המזרח מקבלת עליה את מנהגי הבעל, וכך שומרת מסורת אשכנזייה יכולה בתרחיש כזה להתחיל לאכול קטניות בפסח במהלך חייה. באופן דומה, אישה מעדות המזרח יכולה להתחיל להימנע מקטניות בפסח במהלך חייה, במקרה שהיא מתחתנת עם אשכנזי. בנוגע לגברים המצב שונה.
באותה נחרצות שבה הרב דובדבני מצפה מהאשכנזים שומרי המסורת לא לאכול קטניות, גם אם הם ובניהם נישאו לנשים מעדות המזרח, הוא סבור כי יש לקיים את המנהג בהתאם למה שנהגו בקהילות במסורות המקובלות מדורי דורות, ולא לקבוע שמוצרים שונים הם "כשרים לפסח לאוכלי קטניות בלבד" כשאין סיבה הלכתית לכך: "אני השמרן, אני 'הנאמן למקור'. שמרנות אמיתית היא להיות נאמן למנהגי הקהילות בני מאות שנים".
הדוגמה הטובה ביותר לכך היא לפתית, המכונה גם "כרוב הנפוס". לא מדובר בקטנית אלא בצמח עשבוני שמזרעיו מכינים שמן קנולה ולציטין, המשמש כ"חומר מתחלב" שמשמעותי מאוד בתעשיית מוצרי החלב. "טעו לחשוב כי אם מסויה מפיקים שמן, כך מכינים מלפתית שמן קנולה, והדמיון בין הסויה לקנולה גרם לטעות", מסביר הרב דובדבני, "תקופה מסוימת כתבו על מוצרים שהכילו לפתית שהם מכילים קטניות, אולם הרב יעקב אריאל כתב בשעתו תשובה יסודית שאין בעיה עם לפתית. הרב דב ליאור הוסיף וקבע בעבר שקטניות ירוקות, כמו שעועית ירוקה, אינם נכללים באיסור הקטניות".
מה קורה כאשר הקטניות הן חלק קטן מהמוצר?
"רוב אחרוני ליטא, ובהם רבי יצחק אלחנן ספקטור, רבי יעקב ריישר ורבי אברהם דנציג מחבר הספר 'חיי אדם', קבעו שכאשר קטניות הן מיעוט במאכל ולא נראות לעין וייצרו אותן לפני פסח, הן בטלות והמוצר לא נאסר".
מסיבה זו ובשל בקיאותו הרבה בשיטות הייצור ובחומרי הגלם, הרב דובדבני מוצף כל שנה לפני החג במבול שאלות בוואטסאפ עם תמונות של מוצרים שעליהם כתוב "כשר לפסח לאוכלי קטניות". על פי ניתוח רשימת הרכיבים שעל האריזה, משיב הרב דובדבני האם הם מותרים לאשכנזים או לא. הוא טוען כי כאשר עומדים על המנהג ומשרטטים את הגבולות הנכונים שלו, בהתאם למסורות לאורך הדורות, זה עוזר לאנשים לשמור על המנהג; ואילו כשכותבים על מוצרים שהם מכילים קטניות גם כשהם אינם, הדבר גורם לשחיקה של המנהג, כי אנשים לא יכולים לעמוד בזה.
"לאחרונה ראיתי מוצר שעליו נכתב שהוא מכיל קטניות, למרות שלפי רשימת הרכיבים לא היו בו קטניות", הוא מספר, "התקשרתי למשגיח של המפעל והוא הסביר שהוא התעקש לכתוב 'כי יש במפעל קטניות'. לפני שמחליטים שמשהו הוא קטניות, צריך להכיר טוב-טוב את המנהגים של הקהילות שלנו".
עניין של זהות
אלה לא השאלות היחידות שמופנות לרב דובדבני בימים אלה. אחת השאלות שנתקל בהן לאחרונה היא האם סבון כלים צריך כשרות (ספוילר: לא, וכמוהו עוד רשימה ארוכה של מוצרים).
על השאלה האם אי אפשר פשוט לפרסם רשימה של מוצרים שלא באמת מכילים קטניות (למרות הכיתוב "לאוכלי קטניות"), ובאמת חייבים לשאול את הרב, הוא משיב: "אנשים צריכים לדעת שחלק מנושא 'יראת השמיים' זה לשאול רבנים. הרבנים עונים בשמחה, אוהבים לענות לשאלות ורוצים שהציבור ישאל אותם.
"למי שרוצים להבין עד כמה חשוב להקפיד על מנהגים, אצטט את הרב אשר וייס (מבכירי פוסקי ההלכה כיום, י"ט). הרב ציטט את מדרש רבה על שיר השירים שבו כתוב כי בני ישראל נגאלו ממצרים מכיוון שלא שינו את שמם ולשונם. הדבר לכאורה תמוה, כי שמירה על השם והשפה היא לא מצווה, אלא זהות. מנהגים, כולל איסור הקטניות, הם חלק מזהות. אפשר לדבר על אחדות בפסח גם כשכל עדה שומרת על המנהגים שלה, וזה יפה שיש מנהגים רבים".
