לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר, היו מקרים רבים שבהם ההכרעה על המוות וזיהוי הגופות הייתה מורכבת, סבוכה וקשה. במאמר שפרסם הרב פרופ' נריה גוטל בשנתון "תחומין" של מכון צומת, הוא כתב על שני מקרים שבהם נעשה הזיהוי ללא שאותרה גופת הנופל. באחד המקרים קביעת המוות נעשתה בעקבות עדויות של חיילים וגם חקירת "כבאות והצלה", שקבעה כי לא ניתן היה להינצל ממבנה בוער.
המקרה הראשון אירע ב-9 באוקטובר, אז אותר באחד מאזורי הלחימה רכב צה"לי, שידוע כי חייל היה בו. מצלמות משטרה שהיו קבועות באזור, ואף מצלמת הרכב, הצביעו על מיקומו של החייל באזור זה בבוקר שבת שמחת תורה. במקביל, כתב הרב גוטל, קיים תיעוד רחב על הימצאות מחבלים באותו אזור באותן שעות.
הוא תיאר במאמר כי הרכב שנמצא היה מנוקב בכדורים רבים ונמצאו בו סימני דם. "סמוך לרכב אותרו חלקי עצם קטנים. הערכת צה"ל היא שהחייל נקלע למתקפת מחבלים, נורה ונהרג. הירי פגע – בין היתר – בראשו. גופה לא נמצאה, והערכת צה"ל היא שהיא נחטפה והועברה לעזה. איכון הטלפון הסלולרי של החייל הצביע על מיקום הטלפון באזור ג'באליה", כתב הרב פרופ' גוטל.
הרב גוטל, קצין מילואים בדרגת סגן אלוף המשרת ברבנות הצבאית, שעסק בזיהוי נופלים ונרצחים אחרי מתקפת הטרור של מחבלי חמאס, ציין כי "בדיקת DNA של עצמות הגולגולת והדם שנמצאו בזירה העלתה שהם שייכים בוודאות לחייל – סבירות סטטיסטית של 1 למיליארד. במקביל, רופאים משפטיים הגישו חוות דעת בה קבעו שניפוץ כה עוצמתי של גולגולת אינו מאפשר חיים. לפיכך נקבע כי הממצאים האלו משויכים ללא ספק לאותו חייל, וכי הוא בוודאות אינו בין החיים".
זיהוי גופות על ידי משטרת ישראל במחנה שורה
(צילום: דוברות המשטרה)
"הכרעה זו חלוטה לגמרי, על כל המשתמע ממנה הלכתית", כתב הרב פרופ' גוטל. "לא למותר לציין שבסייעתא דשמיא, עם תחילתו של התמרון הקרקעי מספר שבועות אחר קביעת ההכרעה, איתרו לוחמי צה"ל בעזה גופה, שאומתה – מכל בחינה שהיא – כזו של 'פלוני', שאכן נחטפה. עתה אפוא גם תם וגם נשלם".
במקרה השני מדובר בחייל שנפל בבסיס צבאי. באותה שבת פשטו מאות מחבלים חמושים על הבסיס. באחד המבנים התכנסו חיילים רבים. המחבלים צרו על המבנה והמטירו עליו ירי כבד של נשק קל, מקלעים, טילי כתף, רימונים ופצצות. משלא עלה בידם לחדור לתוך המבנה, הם העלו אותו באש. קבוצה קטנה של חיילים שהצליחה להימלט העידה על עוצמת השריפה, שהייתה גדולה ומשמעותית ביותר ולוותה בעשן כבד ובמחנק. הניצולים אמרו כי לא היה סיכוי להינצל מהשריפה, למי שלא נמלט מהמבנה הבוער.
הרב פרופ' נריה גוטלבחוות הדעת של "כבאות והצלה" נכתב שבתנאים המפורטים, הנספים איבדו את הכרתם משאיפת עשן עוד קודם להתפשטות להבות הבעירה בסביבתם. הניצולים העידו שבדקות הראשונות הם שמעו קולות זעקה ובכי מהמבנה, אך אלה הלכו ודעכו. ביחס לאותו חייל, כתב הרב פרופ' גוטל, הניצולים העידו שהוא שהה איתם באותו מבנה, תוך שהם מפרטים מה לבש והיכן שהה.
בסריקות שנערכו במתחם לאחר כיבושו מחדש על ידי צה"ל, אותרו לא מעט גופות – חלקן שלמות וחלקן לא, אבל מאותו חייל לא נמצא אף זכר.
הרב פרופ' גוטל כתב כי "לאור כל האמור נקבע אפוא, כי הגם שלא נמצא שריד ופליט מן הגופה, ברי שעל החייל חל דין מי שנקלע ל'כבשן אש'. הוא אינו בין החיים, על כל המשמעות ההלכתית שנובעת מכך".
"לא למותר לציין שגם במקרה זה הייתה סייעתא דשמיא גדולה. אחר שכבר נקבע הלכתית שהחייל אינו בין החיים, על סמך האמור, חוליות הסריקה הצה"ליות לא הירפו, ואחר ימים רבים של חיפושים חוזרים ונשנים נמצאה רקמה משמעותית", הוא כתב. "הממצא הועבר לבדיקה רפואית-משפטית של DNA (כמו גם בדיקות מדעיות נוספות), כדי לזהות למי הוא תואם. אחר קיום ארבע בדיקות שאינן תלויות זו בזו, הרקמה שויכה בוודאות לאותו חייל. כן נקבע שמדובר ב'מקטע רקמה' אשר 'לא הוצא בפעולה ניתוחית אלא בשל פגיעה טראומטית (חבלתית)', וכי 'בהיעדר טיפול כירורגי מיידי לא ניתן לעצור את הדימום במקום זה, והמוות מפגיעה זו בלבד מתרחש תוך דקות בודדות אם לא פחות מכך'. בשל כך קבעו רופאים משפטיים שמדובר ב'איבר שהנשמה תלויה בו' וכי 'האדם לו שייכת פיסת הרקמה שנבדקה אינו בין החיים'".
