שילוב חרדים בתעסוקה הוא צו השעה הלאומי, אבל השיח על שילובם מתנהל כאילו מדובר בתרנגולת שתטיל ביצי זהב. מי שמפנטז על ביצי זהב שוכח שאם זה מה שתרנגולות יטילו, אז נישאר בלי ביצים.
אכן, מתכנת חרדי עדיף עשרות מונים על השר גולדקנופף שלא חושב שמתמטיקה מקדמת את המדינה. אבל מה אם המתכנת מבקש לא לעבוד בצוות עם נשים, או להיות כפוף למנהל ולא למנהלת? במונחים מכובסים כמו "התאמה" והימנעות מ"ניסיונות מתנשאים 'לחנך' אותם", מסביר פרופ' בועז גולני שזה חלק סביר ואפילו מובן מאליו מהדיל. אפרש את עמדתו באופן נדיב ואניח שכמו ליברלים רבים שמצהירים שהם מחויבים לשוויון מגדרי, הוא אומנם לא מת על הפרדה, אבל סבור שאין ברירה, כי זה צו השעה: כדי לפתור את הצורך הדוחק בשילוב חרדים ראוי לשלם כמעט כל מחיר.
2 צפייה בגלריה
בניגוד לתפיסה החילונית המקובלת, חרדים לא רוצים להביא איתם לאינטל את השטעטל
(צילום: אלי מנדלבאום)
הטיעון הזה שגוי עובדתית, תוצאתית וערכית. עובדתית, בניגוד לאקסיומה החילונית, חרדים לא מבקשים לעבוד בלי בני המין השני או בנות המין השני. מחקר של ד"ר אסף מלחי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצא שחרדים מבקשים התאמות מסוג זה רק במיעוט זניח של מקרים. אבל התגובה הליברלית – של מלחי, של גולני ושל רבים אחרים – היא להתייחס לחרדים באופן אוריינטליסטי ואף מתנשא, כאילו מדובר בבני שבט אקזוטי שאין לנו דרך לפענח את תרבותו ולכן כל שנותר לנו הוא לחבק את אורחותיו כפי שמצווה עלינו הרלטיביזם התרבותי.
למעשה, מי שדוחף חרדים לתעסוקה בהפרדה הם המתווכים החרדים שמספקים עובדים ועובדות לתאגידים הגדולים. כדי לקבל את ברכתה של ההנהגה הפוליטית והרוחנית שחוששת לאבד שליטה על האלקטורט, הם מכתבים לחברות ההייטק והפיננסים דרישות הפרדה הולכות ומקצינות. כמה טוב שיש להם סוכני הדבקה שלא מדעת, חילונים מלאי כוונה טובה, לכאורה בונים ומכילים, שמכשירים דרישות הפרדה בשם היעילות.
בניגוד לתפיסה החילונית המקובלת, חרדים לא רוצים להביא איתם לאינטל את השטעטל. מי שרוצה להשתלב, רוצה להשתלב. מועסקים חרדים רוצים וזכאים לתנאים מתאימים כמו מטבח כשר או העסקה הוגנת לנשים שיולדות בהפרשי זמן קצרים. אבל לא המועסקים החרדים הם שרוצים הפרדה, אלא המאכערים שלהם, שדוחקים אותם לאורח חיים מסתגר בצוות ואפילו בקומה נפרדת.
ההפרדה גם לא מניבה ולעולם לא תניב את התוצאות היעילות כמובטח. היא פוגעת בחרדים ופוגעת בנשים. אין צורך בדוקטורט בהתנהגות ארגונית כדי להבין שמי שעובדת בקומה נפרדת ולא באה במגע עם שאר המחלקות בארגון ברמה היומיומית, לא תמצה את פוטנציאל הקידום וההשתכרות. אומנם יש בנמצא רק נתונים ראשוניים, אבל אלה מעידים באופן לא מפתיע שככל שדפוס ההעסקה של חרדים הוא יותר בהפרדה, כך שכרם נמוך יותר.
2 צפייה בגלריה
המתווכים דוחקים את המועסקים החרדים לאורח חיים מסתגר, כדי לקבל את ברכתה של ההנהגה הפוליטית והרוחנית
(צילום: Shutterstock)
הנשים הישראליות כולן נפגעות מההפרדה. כשמנרמלים דרישות של גברים לא להיות כפופים למנהלת או לא לקבל פרזנטציה מאישה, הופכים את הנשים לנטל תעסוקתי, ממש כמו שקרה למרצות בתוכניות האקדמיות לחרדים. במונחים של יעילות, מדובר במשוואה פשוטה: אם מיצוי כושר ההשתכרות של חרדים יפְגע בכושר ההשתכרות של נשים (והוא אכן יפגע), אז אין סיכוי שזה יהיה יעיל, כי תמיד ובהגדרה יהיו בחברה הישראלית נשים רבות יותר מאשר חרדים.
שילוב חרדים הוא אכן צורך השעה. אבל אם מחיר השילוב הוא דחיקת נשים, אז הוא לא יהיה צודק וגם לא יהיה מועיל. למעשה, הוא כלל לא יהיה ראוי להיקרא "שילוב"
זה כעשור וחצי נכשלת המדינה כישלון חרוץ בהגדלת שיעורי ההשתתפות של חרדים בתעסוקה ובאקדמיה. לא פמיניסטיות חמוצות-לכאורה כמותי אומרות זאת. יש על כך הסכמה מקיר אל קיר, ממבקר המדינה מתניהו אנגלמן ועד מיכאל שראל, הכלכלן הראשי של פורום קהלת (הנה מצאנו משהו שעליו אנחנו מסכימים). מיליארדי שקלים ציבוריים יורדים לטמיון בגלל התרכזות בפתרונות אינסטנט כמו הפרדה, במקום לימודי ליבה והשתלבות אמיתית – כזו שמשמעותה היא שכל מועסק צריך להתרגל לעובדה הפשוטה שבכל משרד או מפעל בישראל יש נשים ויהיו נשים.
מתכוני אינסטנט כמו הפרדה אולי ישפרו מעט את הנתונים בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך יפגעו הן בחרדים והן בנשים, כל הנשים. בדרך הם ישנו לבלי היכר את פני החברה הישראלית ויחסלו את הסיכוי השווה של חברותיה וחבריה להתקדם ולשגשג בלי הבדל דת ומין.
קל להיות סובלניים על חשבון נשים. שילוב חרדים הוא אכן צורך השעה. אבל אם מחיר השילוב הוא דחיקת נשים, אז הוא לא יהיה צודק וגם לא יהיה מועיל. למעשה, הוא כלל לא יהיה ראוי להיקרא "שילוב". בחודשים האחרונים מדברים הרבה במקומותינו על רעיון הקנטונים. אבל הקנטוניזציה האמיתית שמתקדמת במהירות בישראל היא לא בין ירושלים לתל אביב אלא בין גברים לנשים. אין מנוס מלהישיר מבט אל סכנת האפרטהייד המגדרי.
- ד"ר יופי תירוש היא סגנית דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ועמיתת מחקר בכירה במכון שלום הרטמן
