ההיסטוריה של העם היהודי כוללת לא מעט משפחות עשירות, אבל לאף אחת לא היה שילוב כה משמעותי של כסף, כוח, השפעה וגם פרסום, כמו משפחת רוטשילד. המשפחה, ששמה הפך למילה נרדפת להצלחה והשפעה יהודית, הותירה את חותמה במקומות רבים בעולם, כולל כמובן בישראל.
דני גוטוויין, פרופסור אמריטוס בחוג לתולדות ישראל באוניברסיטת חיפה, ומי שבמחקריו עסק רבות בתולדות ענפיה השונים של המשפחה המפורסמת הזו, מסביר כי הסיבה לגלוריפיקציה שלהם היא לא רק היקף התרומות ליהודי ארץ ישראל ולאחיהם בחו"ל, אלא גם ההשפעה הגורלית שנודעה להם על המערכת הפוליטית באירופה עד לשלהי מלחמת העולם הראשונה – מה שהוביל להצהרת בלפור, ששימשה כתשתית מדינית שסייעה להקמת מדינת ישראל.
"לו הייתי רוטשילד", מתוך "כנר על הגג". השפעה עצומה
(צילום: התיאטרון העברי)
גם אם לא יצא לכם לראות את המחזמר "כנר על הגג" בהפקת התיאטרון העברי, אין ספק שאתם יודעים לזמזם את המנגינה של השיר "לו הייתי רוטשילד". על השאלה למה טוביה החולב חולם להיות עשיר כמו רוטשילד, משיב ההיסטוריון גוטוויין: "במאה ה-19, הרוטשילדים פיתחו אסטרטגיה עסקית, שהפכה אותם עם התקדמות המהפכה התעשייתית והאימפריאליזם לכוח כלכלי ופוליטי גלובלי. במובן זה עוצמתם הייתה רבה יותר לאין שיעור מזו של כל בעל הון יהודי, גם כאלו שהיו מעורבים בשלטון המקומי".
איפה הכול התחיל?
ב-1744, ברובע היהודי של פרנקפורט, נולד מאיר אנשל רוטשילד. לימודיו בישיבה נקטעו כאשר אביו נפטר, ולכן הוא חזר לעיר מגוריו והחל לעסוק בחלפנות כספים. בהמשך וילהלם הראשון, ששלט על נסיכות הסן שבגרמניה, בחר בחלפן היהודי הצעיר כאחראי על כספו.
על השאלה מה גרם להצלחה הכספית הגדולה שלו, משיב גוטוויין כי "מאיר זיהה את התמורות שעברו על הכלכלה במערב אירופה ובמרכזה בראשית המאה ה-19 – המהפכה התעשייתית יצרה שוק בינלאומי לסחורות, אך לא התקיימה מערכת פיננסית בינלאומית שתשרת אותו".
"במאה ה-19, הרוטשילדים פיתחו אסטרטגיה עסקית, שהפכה אותם עם התקדמות המהפכה התעשייתית והאימפריאליזם לכוח כלכלי ופוליטי גלובלי. במובן זה עוצמתם הייתה רבה יותר לאין שיעור מזו של כל בעל הון יהודי"
נקודת הפריצה של המשפחה הייתה בתקופת המלחמות בין נפוליאון לבריטניה. כמי שפעלו גם בלונדון וגם בפריז, יצרו הרוטשילדים מערכת פיננסית אמינה שפעלה מעבר לקווי החזית. לאחר המלחמות הנפוליאוניות הם ניצלו את נוכחותם בשוקי ההון המרכזיים של אירופה כדי להפוך לגורם מרכזי בהנפקה ובסחר של איגרות חוב של המדיניות השונות.
"בני המשפחה השתמשו בשיטות עסקיות מעניינות מאוד ומתקדמות לזמנן, תוך תקשורת יעילה והבנה של הצרכים הפוליטיים ושל המחירים שאפשר לגבות עבור תיווך פיננסי בינלאומי. הם גם נכנסו לתחומים עסקיים שבהם יש מונופולים טבעיים ומימנו מיזמים בתחום התחבורה, נפט ומסילות ברזל", אומר גוטוויין.
מסחר בטקסטיל, הברחות וזיהוי הזדמנויות
מורן גל און, מרצה להיסטוריה שבימים אלה מסיים את עבודת הדוקטורט שלו על משפחת רוטשילד, מציין כי עם כל הכבוד למאיר-אנשיל שהקים את השושלת, הכבוד האמיתי מגיע לבנו נתן שעבר לגור בבריטניה: "הוא זה שהפך את הרוטשילדים ממשפחה אמידה שסחרה בטקסטיל, לאימפריה ברמה עולמית. הוא השקיע כסף בבורסה בלונדון ובעקבות החרם של נפוליאון על אנגליה, הבריח סחורות אנגליות אל תוך אירופה, תוך שהוא עוקף את המשטרה של נפוליאון. הוא זה ששלח את אחיו – ג'יימס לפריז, סלומון לווינה, והאח אמשל נשאר בבנק בפרנקפורט כדי לפקח על ההברחות. מאוחר יותר האח קארל (קלמן) נשלח לאיטליה ושם הלווה כסף ל'ממלכת שתי הסיציליות'. אבל לאחר איחוד איטליה ב-1861, חזרו בניו לפרנקפורט, שם ניהלו מאיר קרל ו-וילהלם קרל את הסניף הגרמני של בנק רוטשילד".
מתברר שבנו של קארל, וילהלם-קרל (שכונה "שמעון זאב הצדיק"), היה שומר מצוות, בניגוד לרוב בני המשפחה בשלב הזה. הוא תרם באופן משמעותי ליהודי ארץ ישראל בעקבות דודו הצרפתי ג'יימס, שהיה הראשון שעזר ליהודי ירושלים והקים את בית חולים מאיר רוטשילד. ב-1857 הקים את בית רוטשילד בכיכר בתי מחסה, ובהמשך השתתף במימון "ועד להקמת בית החולים ביקור חולים". אדלייד בתו התחתנה עם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, שזכה לימים לכינויים "אבי היישוב" וגם "הנדיב הידוע".
במסגרת עבודת הדוקטורט של גל און, הוא קיבל היתר מיוחד לעיין בארכיון יד הנדיב של משפחת רוטשילד בבריטניה, שם גילה לדבריו כי "רוב בני המשפחה לא היו ציונים והבנק הבריטי של רוטשילד לא עסק בפיתוח ארץ ישראל, אלא בהשקעות כספיות שנועדו להרוויח כסף. אבל בזכות אדמונד, בנו של ג'יימס מפריז, שנהנה מהעושר הגדול ולא היה עסוק בניהול הבנק המשפחתי, היה לו את הזמן והיכולת לעזור ליהודים שעלו לארץ ישראל".
הברון שהיה "מטפס הרים ומשועמם, שחיפש עיסוק"
ב-1882 החלה תקופת "העלייה הראשונה", שבה יותר מ-25 אלף יהודים עלו לארץ ישראל, בעיקר ממזרח אירופה, ובהם גם שלמה גולדמן – סב-סבו של מורן גל און, שהיה ממייסדי המושבה ראש פינה. אלא שמהר מאוד המושבות הראשונות, ובהן גם ראשון לציון, זכרון יעקב, יסוד המעלה פתח תקווה, נקלעו לקשיים כלכליים ושלחו נציגים אל אדמונד, כדי לבקש עזרה.
"הוא היה ספורטאי, מטפס הרים, אספן אמנות וגם משועמם שחיפש עיסוק", אומר גל און בחיוך, "הברון החליט לתמוך במושבות. זה התחיל עם מימון הבאר בראשון לציון, אחר כך עזר לעוד מושבות בעזרת קניית קרקעות ומימון מנגנון של פקידים. הוא רצה להראות ליהודי העולם שיהודים מסוגלים להיות עובדי אדמה בארץ ישראל. חלק מהיוזמות היו פחות מוצלחות, כמו למשל ייצור בשמים או גידול תולעי משי, אבל גולת הכותרת הייתה הקמת יקבים, גם מתוך מחשבה לשתף פעולה עם 'שאטו לאפיט', היקב המשפחתי של המשפחה בבורדו".
באותה תקופה הרוטשילדים החלו לאבד מכוחם, אבל מספר צאצאים שלהם המשיכו להשפיע על גורל העם היהודי. "ירידתו קרנו של בית רוטשילד מתחילה בשלהי המאה ה-19 ומואצת בעקבות שינויים המתחוללים בכלכלה העולמית בעקבות מלחמת העולם הראשונה", מסביר פרופ' גוטוויין. "בתחילה הופיעו גורמים עסקיים נוספים שסיפקו שירותים פיננסיים לכלכלה הגלובלית המתפתחת, דבר שפגע ביתרונם היחסי של הרוטשילדים. לאחר מלחמת העולם הראשונה ירד כוחן של הכלכלה הבריטית והאירופית, מה שפגע גם כן בעסקים של הרוטשילדים, שסבלו גם מעליית הפאשיזם והנאציזם. הפיכת ארצות הברית לכוח הכלכלי המרכזי בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה הובילה לשחיקה נוספת בכוחם של הרוטשילדים, שאיבדו בהדרגה מעוצמתם הפוליטית והפכו לבתי השקעות, שעדיין נהנים מהילת העבר".
גל און מציין כי גם מספר נישואי קרובים, בתוך שבט רוטשילד, הובילו לשקיעת האימפריה. "לקראת ראשית המאה ה-20 נוצרה התנוונות בכוחה של המשפחה. כאשר יש גאון פיננסי כמו נתן, או כמו בנו ליונל, האחרים יכולים להיות אמנים או פילנתרופים. ליונל, שהיה היהודי הראשון שכיהן כחבר בית הנבחרים הבריטי, נפטר ב-1879. בנו נתנאל ניהל את הבנק ונפטר ב-1915. בנו צ'רלס סבל מבעיות נפשיות ולכן דווקא אנתוני, בנו של אחיו ליאופולד, ניהל את הבנק המשפחתי בבריטניה".
ההצלחה שקרצה לאנטישמים
על השאלה איך רכושם של הרוטשילדים לא הופקע בידי השלטונות, כמו שקרה לעשירים אחרים בהיסטוריה, משיב פרופ' גוטוויין: "הם יצרו מבנה כוח מרובד וידעו לנהל סיכונים, לפעול כרשת בינלאומית ומתואמת. נוסף על אליטות ההון הם התערו באליטות הפוליטיות ובאריסטוקרטיה בארצות מגוריהם; כך למשל הם הפכו בהדרגה לחלק מהאריסטוקרטיה הבריטית. משפחת אצולה מהמגה-יוקרתיות, שגם נכנסה לפוליטיקה במסגרת המפלגה הליברלית. הם עמדו בין היתר מאחורי ביטול האיסור על יהודים להיות חברים בפרלמנט והיוו גורם פעיל בהתפשטות הקולוניאלית של בריטניה. כך, למרות שהרוטשילדים ובנג'מין ד'יזראלי, לימים ראש ממשלת בריטניה, היו משני צידי המתרס המפלגתי, הם סייעו לו ברכישת מניות תעלת סואץ".
דווקא כמי שחוקר שנים רבות את הלאומיות היהודית וגם את תופעת האנטישמיות, גוטוויין שולל את ההנחה שההצלחה של הרוטשילדים הייתה גורם בהתפתחות האנטישמיות. לדבריו, "אם נאמץ את פרשנותו של הרצל, הרי שהאנטישמיות היא תולדה של משברי החברה האירופית בסוף המאה ה-19, והיא כוונה בעיקר נגד הצלחתה של הבורגנות היהודית. המאבק בבורגנות היהודית שימש גורמים ריאקציוניים כתחליף למאבק בבורגנות בכלל, שאותה תבעו הסוציאליסטים, שהיו יריביהם של האנטישמים במאבק על תמיכת המעמדות הנמוכים בכלל והמעמדות העובדים בפרט. מה שכן, האנטישמים עשו שימוש ברוטשילדים כסמל להון היהודי הדורסני, שנועד להצדיק את האנטישמיות".
"אין יותר מתנות חינם"
בעבר היו מי שטענו כי התמיכה של "הנדיב הידוע" במושבות כמעט ונעלמה כאשר העביר את ניהולן ליק"א ("Jewish Colonization Association"), ארגון הקולוניות היהודיות, שהקים הברון מוריס הירש.
המחקר של גל און מציג תמונת מצב שונה: "יק"א לא הייתה גוף ציוני והירש הקים מושבות גם בארגנטינה. ההחלטה של רוטשילד בשנת 1900 להכניס את יק"א לנהל מושבות, נבעה מהסתאבות שלטון הפקידים, הפסדים גדולים וגם ההבנה שלו שהוא לא מביא את המושבות לעצמאות כלכלית.
"אני דור רביעי למייסדי כפר תבור וגם גר ביישוב. בעבר חשבתי שזו הייתה תרומה, אבל למעשה רוטשילד החל להנהיג משטר אריסות. אין יותר מתנות חינם – אתה מקבל את הקרקע בהלוואה, בעצם מקבל משכנתא, וצריך להחזיר את ערך הקרקע מהרווחים שיהיו לך ורק אז הקרקע נרשמת על שמך. זה הביא את האיכרים לעצמאות. במקום מנגנון של פקידים, היה פקיד אחד לכל הגליל התחתון וביק"א אמרו לאיכרים: 'אם לא כלכלי לגדל ענבים, אז תגדלו שקדים, או טבק, או כל דבר אחר שיהיה רווחי'".
הקשר להצהרת בלפור
אם למדתם בתיכון ישראלי, או הכנתם עבודת חקר המבוססת על ויקיפדיה על הברון רוטשילד, הייתם לומדים כי הברון "סייע לחיים ויצמן בזמן השגת הצהרת בלפור". אבל פרופ' גוטוויין טוען שהמציאות שונה – ויצמן היה תלוי לחלוטין בקשרים ובכוח של משפחת רוטשילד. "האסטרטגיה שהובילה למתן הצהרת בלפור שורטטה בידי הברון אדמונד דה רוטשילד הפריזאי בשיחה עם ויצמן בפגישה בשלהי 1914. עיקרה של אסטרטגיה זו היה כיבוש האימפריה העותמאנית, פירוקה, הפיכת ארץ ישראל לשטח קולוניאלי בריטי, שבו יוקם הבית הלאומי ליהודים. במהלך המלחמה מימש ויצמן למעשה את האסטרטגיה של הברון אדמונד בעזרתם של בני משפחת רוטשילד האנגלית.
"לרוטשילדים על ענפיהם השונים היה יחס דו-ערכי לציונות. תחילה הם שללו אותה, וככל שהיא הפכה לעובדה והתחזקה הם שינו את יחסם וחלקם לפחות הפכו לתומכיה, כדי לשלוט בה ולהכפיף אותה לצרכיהם".
גל און מזכיר כי ההצהרה של שר החוץ הבריטי ארתור בלפור, היא למעשה מכתבו שלו ללורד ליונל-וולטר רוטשילד. אלא שמקבל המכתב היה טיפוס תמהוני, שמעולם לא התחתן, החזיק גן חיות פרטי ואוסף ענק של כ-300 אלף פוחלצי ציפורים, ונהג לנסוע ברחבי לונדון בכרכרה רתומה לזברות שאותן הוא אילף.
אז למה דווקא הוא קיבל את הצהרת בלפור?
"כי הוא היה לורד רוטשילד השני, בנו של נתנאל רוטשילד שהיה לורד רוטשילד הראשון, נכדו של ליונל ונינו של נתן מאיר שייסד את הענף הבריטי של הרוטשילדים".
אגב, אם החזרה על השמות מטעה אתכם, אתם לא לבד – בשל הנטייה של בני משפחת רוטשילד לקרוא לילדים בשמות של הוריהם, למי שאינם חוקרים את הנושא יש נטייה לבלבל בין חלק מבני המשפחה.
תשתיות קריטיות לצורך הקמת מדינה יהודית
גל און מסביר כי מי שבאמת דחף ועודד את הבריטים להכריז כי "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בפלשתינה", הוא בנו של הברון אדמונד, ג'יימס-ארמנד – "למרות שהיה במקור צרפתי. הוא היגר לבריטניה לאחר פרשת דרייפוס והפך לקצין הקישור לגדודים העבריים בצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הוא התחתן בגיל 35 עם דורותי-דבורה לבית פינטו בת ה-17 והפך לחבר פרלמנט".
"לו ולרעייתו לא היו ילדים, והאחוזה שלהם, ודסדון מנור מצפון ללונדון, הפכה למוזיאון – שם נמצא בין היתר עותק של הצהרת בלפור, והם גאים מאוד בחלק שלהם בהתפתחות היישוב היהודי", הוא מציין.
"בשנת 1924 יק"א הפכה לפיק"א (Palestine Jewish Colonization Association), כלומר מרכז פעילותה הוא יישוב ארץ ישראל. באותן שנים הברון רוטשילד גם השקיע בפרויקטים לאומיים עצומים כמו מפעל החשמל של רוטנברג בנהריים, מפעלי ים המלח, מפעל המלח בעתלית, תחנות הקמח הגדולות בחיפה, מבשלות הבירה גולדסטאר בראשון לציון וכמובן היקב בראשון לציון. הוא פיתח תעשייה ותשתיות, שהיו קריטיות לצורך הקמת מדינה יהודית בהמשך".
מה גרם להיחלשות כוחם בהמשך?
"המשפחה נפגעה מהמשבר הכלכלי של 1929, הענפים הצרפתי והאוסטרי נפגעו במלחמת העולם השנייה. במקביל, הסוכנות היהודית החלה לקבל תרומות בסכומים משמעותיים ופיק"א נחלשה. עם הקמת המדינה היא העבירה חלק מנכסיה לידי המדינה וב-1957 היא העבירה את כל מה שנשאר. בסך הכול הועברו 350 אלף דונם. אגב, שלוש שנים קודם לכן הקים ג'יימס את גני רמת הנדיב, כדי לשים שם את עצמות הוריו, והבהיר כי רק הם ייקברו במקום וראויים להוקרה האמיתית".
מה הפתיע אותך במחקר?
"ההיקף העצום של התרומות שלהם גם לאחר הקמת המדינה".
אז למה זה לא ידוע?
"כי הם בחרו לשמור על דיסקרטיות ואנונימיות. ב-1957 דורותי, אלמנתו של ג'יימס, הקימה את 'יד רוטשילד', לימים 'יד הנדיב' שהפכה לגוף פילנתרופי שתורם עד היום, מדי שנה, לחינוך, לתרבות, לספורט ולאמנות – ובין השאר היו אחראים להקמת הטלוויזיה הלימודית, האוניברסיטה הפתוחה, משכן הכנסת, בית המשפט העליון ומשכנה החדש של הספרייה הלאומית שייחנך השנה".
עד כמה התרומה של הרוטשילדים הייתה משמעותית להקמת המדינה?
"רק חלק קטן מהם תרמו, אבל לאלה שעזרו, היה חלק משמעותי בפיתוח הארץ. אי אפשר להגיד שבלעדיהם המדינה לא הייתה קמה, אבל היה לוקח הרבה יותר זמן לעמוד על הרגליים. להגיד שהברון אדמונד רוטשילד הוא אבי היישוב, זה כנראה נכון".
כמה הם היו שווים, ומה נשאר?
בשנת 1899 ההון של ארבעת הבנקים של המשפחה – בלונדון, בפריז, בווינה ובפרנקפורט, ואחרי סגירת הסניף בנאפולי – היה כ-42 מיליון פאונד, ובערכים של היום מדובר במאות מיליארדי פאונד.
עם השנים הבנק הצרפתי של המשפחה התאחד עם הבריטי ושמו המעודכן הוא "רוטשילד ושות'". אגב, באוגוסט 2022 חטיבת ניהול ההון של הקבוצה, שמשרתת בין השאר את משפחת המלוכה הבריטית ומנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-100 מיליארד אירו, פתחה סוף-סוף סניף בארץ הקודש.
גל און מזכיר כי יש עוד מספר גופים פיננסיים בבעלות חלק מהמשפחה, כמו למשל חברת ההשקעות Rothschild investment turst, ששוויה מוערך בכ-100 מיליארד פאונד, והוקמה בשנות ה-80 בידי ג'ייקוב רוטשילד הבריטי, שהיה בין השאר יו"ר "יד הנדיב". ב-2019 הוא הפך לנשיא הארגון ובתו האנה, שהיא סופרת בריטית מצליחה, הפכה ליו"ר "יד הנדיב".
"המשפחה שלנו התכבדה לראשונה להיות מעורבת בארץ הזו לפני כ-140 שנה, הרבה לפני קום המדינה. בין תרומותיה אפשר למנות את בניין הכנסת ובית המשפט העליון, וכן את את הקמת האוניברסיטה הפתוחה", מציינת האנה רוטשילד, יו"ר חבר הנאמנים של "יד הנדיב". "תמיכתנו בישראל נותרה איתנה כל העת ואנו ממשיכים בפעילותנו לטובת החברה הישראלית עד היום, בסיוע בתחומי החינוך, המדע והסביבה, ובכלל זה תמיכה ברמת הנדיב ובבניין הספרייה הלאומית. אני יודעת שאני מדברת גם בשם אבי ובני הדודים שלי, כשאני אומרת עד כמה אנחנו גאים ואסירי תודה על שהיינו ועודנו חלק מהתרומה לנס שהיא מדינת ישראל".
גוף נוסף הוא "קבוצת ההחזקות אדמונד דה רוטשילד", שאותה הקים נכדו של הנדיב הידוע, ולה בסיס בז'נבה. היא כוללת בין השאר זרוע פילנתרופית, ומותג יוקרתי בשם Edmond de Rothschild Heritage המשווק יין וגבינה יוקרתיים, מלונות יוקרה ומסעדות. בבדיקה שנערכה לפני שנים ספורות, הם ניהלו בסכום של יותר מ-160 מיליארד דולר. ב-2019 הלך לעולמו הברון בנז'אמן דה רוטשילד, ומאז יו"ר קבוצת ההחזקות היא הברונית אריאן דה רוטשילד בת ה-57, שמתפקדת גם כנשיאת "קרן רוטשילד קיסריה".
איפה הם היום?
רבים מבני שושלת רוטשילד החיים כיום מעדיפים לחיות בניכר, בנוחות, בדיסקרטיות-יחסית ועם קשר מוגבל ליהדות. יוצא דופן הוא הרב אלינתן רוטשילד ז"ל, מהפלג השווייצרי של המשפחה, שעלה לארץ, גר שנים רבות בירושלים והלך לעולמו ב-2017. בתו היא הרבנית ימימה מזרחי, נשיאת איגוד רבניות אירופה שסיפרה לאחרונה ל-ynet רדיו איך אביה עודד ודחף אותה, עד שהפכה לאחת הדמויות המשפיעות ביותר כיום על נשים רבות מהמגזר הדתי והחרדי.
פורסם לראשונה: 09:14, 05.04.23
