פרק 9: ויומינג – טעימה מהקהילה
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן. חברת הפקה: נאוי פרו, בימוי: אור סיט)
רק כ-580 אלף בני אדם מתגוררים במדינת ההרים ויומינג – האוכלוסייה הקטנה ביותר בארצות הברית, המדורגת במקום השני במדד צפיפות אוכלוסין (נמוכה, ביחס לשטח). יהודים, כפי שמן הסתם ניחשתם, יש בה הרבה פחות: כ-1,150 בסך הכול, שהם כ-0.2% מכלל האוכלוסייה במדינה, ורק 0.01% מסך יהודי ארה"ב.
אל המדינה המושלגת הזו – פנינת טבע המלאה בשמורות יפהפיות – הגיע אורי לייזרוביץ', בניסיון להבין כיצד קהילה יהודית קטנה כל כך, מצליחה לשמור על המסורת (שבאה לידי ביטוי גם במטבח). כאן גם מסתיים המסע לגילוי תרבות האוכל היהודית והקהילות החיות בארה"ב, במסגרת סדרת הרשת "הפודי היהודי" שהפיקה קרן משפחת רודרמן (בבימויו של אור סיט) ומשודרת ב-ynet.
פרק 10: הבדחלה בוויומינג
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן. חברת הפקה: נאוי פרו, בימוי: אור סיט)
"התחלתי את המסע הזה במחשבה אחת על יהדות ארצות הברית – המוכרת בעיקר מהערים הגדולות, כמו ניו-יורק או לוס-אנג'לס", מספר לייזרוביץ', "אך לאורכו גיליתי טעמים שונים ויהדות מגוונת הרבה מעבר למה שחשבתי. בסוף, בזכות האוכל המסורתי והחדש, הרגשתי הכי בבית. אז נכון, אנחנו שונים אחד מהשני, ישראלים ואמריקנים, אבל יש לנו גם הרבה עבר משותף ויכולת ליצור עתיד משותף, כי בסוף, אנחנו עם אחד".
השוקולטייר שמכין "דמי חנוכה" בהתנדבות
מרבית היהודים מתגוררים בערים שאיין (עם 500 יהודים) וג'קסון הול, שבה פועלת קהילה קטנה המונה 300 בני אדם. כל כך קטנה, שחלקה פועל בכנסיות מקומיות, באין להם אפילו בית כנסת. למעשה, בוויומינג כולה תמצאו רק חמישה בתי כנסת (שרק אחד מהם אורתודוכסי) ומרכז חב"ד אחד. מרכז קהילתי – אין כלל בנמצא.
למעלה מ-40 שנה שהקהילה היהודית בעיר ג'קסון הול מפעילה בית כנסת עצמאי (שאינו משתייך לזרם יהודי ספציפי). "הקהילה היהודית של ג'קסון הול", קוראים לו – והוא משמש כמרכז קהילתי ובו מרכז תפילה, מסגרת לחינוך יהודי לילדים ולמבוגרים ואף מחנה קיץ. במהלך השנה מתקיימים במקום אירועים רבים - מסיבת חנוכה, כנסים והרצאות עם נציגי ממשל וארגונים יהודיים, וכן ערבי "סווינגינג שבת" עם תזמורת מקומית, ריקודים, תפילות ויין.
בשנת 1975 הגיעה לורי טאל לג'קסון הול, ויומינג ("חשבתי שאני רק באה לעשות סקי בחורף"), פגשה את לארי – ונשארה. "תמיד הייתה לנו קהילה יהודית נפלאה ויומיומית", היא מספרת, "אבל כשהבאנו ילדים לעולם, לארי החליט ש'דרוש כפר שלם' כדי לגדל את ילדינו להיות יהודים. כלומר, צריך קהילה בשביל זה".
השניים ייסדו קהילה חמה שהלכה וגדלה. "הקהילה הלא-יהודית הייתה תומכת באופן מדהים", טאל מדגישה. "אין לנו משאבים גדולים מספיק כדי לקיים טקסים של ראש השנה ויום כיפור, והכנסיות כאן מקבלות אותנו בברכה. הן היו בית עבורנו, והן מנסות לעשות כל שביכולתן כדי לעזור לנו".
כמותן, גם השוקולטייר הכי מפורסם בעיר, אוסקר אורטגה, שהוא אומנם לא יהודי – אבל מכין דמי חנוכה בהתנדבות, שעליהם הוא מטביע את לוגו הקהילה, בעקבות החיבור שלו לקהילה היהודית הקטנה.
"יש פה אנרגיה משוגעת"
היהודים בוויומינג נהנים מאחד המאכלים המקומיים הבולטים (שלא מוכרים ליהודים בישראל, למשל): בורגר ביזון, שהוא בהמה כשרה – וגם הסמל הלאומי של ויומינג המופיע על דגל המדינה. "זה כשר באותה הצורה שפרה כשרה", מסביר לארי. "הביזון מפריס פרסה, מעלה גרה ושוסע שסע".
"התחלנו לפני יותר מ-50 שנה, כקבוצה של חברים שהייתה נפגשת", מספרת מרי גרוסמן, מנכ"לית הקהילה ב-11 השנים האחרונות. "אנחנו משתפים פעולה כבר 25 שנים, ויש לנו כ-150 משפחות". דמי החבר השנתיים עומדים על 655 דולרים, הכוללים את טקסי ה"הבדחלה" – אפיית חלות שבת והבדלה, בניסיון לשמור על המסורת. בסיום הטקס מתקיימת ארוחה שבה כל אחד מחברי הקהילה מביא מאכל ייחודי לו ולמשפחתו, כולל בריסקט מקומי מבשר ביזון (איך לא).
"אנחנו עוקבים אחרי המסורות שלנו, שעליהן שמרנו במשך דורות כיהודים", אומר ג'וש קליימן, ראש הקהילה היהודית בג'קסון הול, לילדים שקולעים את חלות השבת. אחר כך הם יוצאים למרחב המושלג, וצולים מרשמלו במדורה לסמור'ס. "באופן ספציפי רצינו את ההזדמנות לעשות הבדלה ביחד. להפריד את השבת משאר השבוע, במסגרת קהילתית – פנים אל מול פנים".
"אנחנו עוקבים אחרי המסורות שלנו, שעליהן שמרנו במשך דורות כיהודים", אומר ג'וש קליימן, ראש הקהילה היהודית בג'קסון הול, לילדים שקולעים את חלות השבת. אחר כך הם יוצאים למרחב המושלג, וצולים מרשמלו במדורה לסמור'ס
"בישראל הכול מובן מאליו", אומר לייזרוביץ'. "אתה עושה קידוש כי ככה עושים. פה האנרגיה היא אחרת. משוגעת. אחרי כל האוכל שאכלנו בניו-יורק, בממפיס, בטקסס – אתה מגיע לפה, למקום הזה, ודווקא הילדים הקטנים שאופים לך את החלות הקטנות הללו, זה הטעם של הבית, ובסוף זה הדבר שהכי מרגש אותך".
החזון של הברון הירש הפך למציאות
המתיישב היהודי הראשון בוויומינג היה, ככל הנראה, ג'וזף האן, שהגיע בעידן "הבהלה לזהב" בשנת 1862, לשטח שלימים יהפוך להיות "טריטוריית ויומינג". סיפורם של יהודי המדינה קשור באופן הדוק לסיפור העצמאות האמריקני, עם התפתחות מסילות הברזל של "יוניון פסיפיק". כחלק מרישות מערב ארצות הברית, הגיעו מסילות הברזל לדרום-מזרח ויומינג בשנת 1867, וסייעו למשוך לאזור סוחרים, וביניהם גם מהגרים יהודים גרמנים שחיפשו אחר הזדמנויות כלכליות, חופש דת ואפשרות להיטמע בחברה.
3 צפייה בגלריה
"הילדים הקטנים שאופים לך את החלות הקטנות הללו, זה הטעם של הבית"
(יוזמה והפקה: קרן משפחת רודרמן)
הסוחרים ניסו את מזלם בערים שאיין ולאראמי במכירת בגדים, משקאות וסיגרים. בין אותם סוחרים יהודים גרמנים התיישב בעיר שאיין מקס מאיירס, אשר פתח חנות כולבו קטנה. מאיירס, ויהודים נוספים שהגיעו אחריו, התקבלו בברכה על ידי קבוצת החלוצים שייסדו את המדינה, וראו בהם תושבים השווים להם בכול.
כשוויומינג הפכה מטריטוריה אמריקנית למדינה באיחוד של ארצות הברית, בשנת 1890, החלו להגיע אליה מאות מהגרים יהודים ממזרח אירופה. הגעתם הגדילה משמעותית את האוכלוסייה היהודית, ועד שנת 1897 עלה מספר היהודים במדינה לכאלף בני אדם. רבים מהמהגרים שהגיעו לוויומינג העדיפו את המרחבים העצומים שלה, על פני הצפיפות בערי החוף המזרחי. על מנת לספק את צורכי הקהילה היהודית שגדלה, הוקם בשנת 1915 בית הכנסת "הר סיני" בשאיין.
"הקהילה הלא-יהודית הייתה תומכת באופן מדהים", טאל מדגישה. "אין לנו משאבים גדולים מספיק כדי לקיים את תפילות החגים, והכנסיות כאן מקבלות אותנו בברכה. הן היו בית עבורנו"
התיישבותם של יהודים בוויומינג התאפשרה, בין השאר, בזכות חזונו של הברון הירש, מייסד "החברה החקלאית היהודית", ובתמיכת "חברת הסעד החקלאית-תעשייתית היהודית". אלו עודדו התיישבות של מהגרים יהודים ממזרח אירופה במרכז ובמערב ארצות הברית, על ידי מענקים כספיים.
יהודים אחרים, לעומת זאת, נמשכו לוויומינג בעקבות "החוק לקרקעות פנויות", שהעניק אדמות למתיישבים שישתקעו במקום ויפתחו את החוות החקלאיות. ויומינג, ככלל, האירה פנים ליהודיה במאה ה-20. המדינה הייתה נקייה יחסית מאנטישמיות וממגבלות תעסוקה, ובשנים 1950-1930 פרחה הקהילה והשתלבה בחברה הכללית, הצליחה בעסקים וחבריה אף שירתו במגוון תפקידי ציבור. עם זאת, לאחר שנות ה-50 החלה עזיבה לערים גדולות יותר מחוץ למדינה, לצורך רכישת השכלה ואפשרויות תעסוקה טובות יותר.
גידול של כ-370% בקהילה
על אף שהיא קטנה ביותר, יש גדילה מתמדת באוכלוסייה היהודית. בשנת 1980 התגוררו במדינה כ-310 יהודים בלבד, כיום גדלה הקהילה בכ-370%. הם מגיעים ברובם מכרכים עירוניים גדולים כדי לשפר את איכות החיים, ולהתחבר לנופים המרהיבים של ויומינג. למרות מספר היהודים הקטן יחסית, יש באוניברסיטה של ויומינג סניף של "הלל", ובקהילות השונות פועלות מערכות חינוך יהודי לצעירים ולמבוגרים.
ויומינג, ככלל, האירה פנים ליהודיה במאה ה-20. המדינה הייתה נקייה יחסית מאנטישמיות וממגבלות תעסוקה, ובשנים 1950-1930 פרחה הקהילה והשתלבה בחברה הכללית, הצליחה בעסקים וחבריה אף שירתו במגוון תפקידי ציבור
בעיר ג'קסון הול פועל מרכז חב"ד עם רב קבוע, המארח את חברי הקהילה היהודית לחגיגות פסח, ראש השנה, פורים וחנוכה. ניתן להשיג שם אוכל כשר לכל דורש, ופעילויות ייחודיות שהן חלק בתי נפרד מהזהות הוויומינגית: רכיבה על סוסים ודייג. על פי ההערכות, בית חב"ד מארח מדי שנה כ-60 אלף מטיילים יהודים שעוברים בעיר בדרכם לאתרי הסקי הסמוכים ולפארקים הלאומיים. כדי למלא אחר הביקוש לאוכל כשר, מזמין השליח המקומי אספקת מזון מניו-יורק, מקליפורניה ומפלורידה.
מאז שנת 2005 עורכת הקהילה היהודית בשאיין ובית הכנסת "הר סיני" את פסטיבל האוכל היהודי השנתי, ובו נהנים מריקודי עם ישראליים, מוזיקה ישראלית ומוזיקת כליזמרים, לצד מאכלים יהודיים וישראליים. הקהילה חוגגת את יום העצמאות הישראלי, ומקיימת מדי יום ראשון חוג ריקודי עם.
פורסם לראשונה: 17:07, 08.09.22
