"כבר 25 שנה שהסיפור של סבתי נחמה לא נותן לי מנוח. למעשה, גדלתי עליו ומאז אין לי מנוח מהמחשבה שאחותה של סבתי קבורה בחצר של בית בפולין, ואין לנו קבר לעלות אליו ולפקוד אותו. כבר שנים שאני מנסה לחקור היכן נקברה אחותה ולקיים את השבועה של סבתי להביא אותה לקבר ישראל".
כך סיפר משה רוטשטיין, נכדה של נחמה גולדקורן-רוטשיין, אשר בימים אלה מגשים את צוואתה של רבקה גולדקורן, אחותה של סבתו, אשר במהלך השואה נפטרה מרעב בבונקר שבו היא ואחותה הסתתרו במשך שנתיים עם עוד תשעה יהודים בכפר פולני נידח. שלושה ימים לפני מותה השביעה את אחותה שלא תשאיר את עצמותיה בבונקר ותעלה אותה לקבר ישראל. כשהיא על ערש דווי העבירה נחמה את השבועה לנכד, משה, והוא פועל בימים אלה להגשים את הצוואה ההיסטורית.
תחילתו של הסיפור המצמרר הזה בשנת 1942. שתי משפחות יהודיות (קלישטיין וגולדקורן) מהעיירה הפולנית פילץ בורחות ליער, עד שפגשו במרחק 100 ק"מ משם איכר פולני ממשפחת קישל שהתעורר בכפר קרשוביץ', ליד העיר אולקוש בדרום פולין, כשעה וחצי נסיעה מקרקוב. האיכר הסכים להחביא אותם בחצר ביתו, שם הם חפרו בונקר קטן בגובה מטר וברוחב של שני מטרים. "לא יכולנו לעמוד בבונקר, רק לשבת. את הרגליים הנחנו אחד על השני מרוב צפיפות. קיבלנו אוכל פעמים בשבוע כשאנו נותנים לאיכר כסף ורכוש והוא מביא לנו בעד זה מזון. היינו על סף המוות. הרגשנו שאנחנו עומדים לגווע ברעב. קראנו לאיכר שיראה את מצבנו ובאמת האיכר ריחם עלינו והוריד לנו אל תוך הבונקר מים מהולים במעט קמח ומלח", נכתב בעדות של נחמה.
בחורף של שנת 1943 היה כפור נורא. 11 היהודים בבונקר חיו רק על שלג וגשם. "ביום שלישי אחד" – נזכרה נחמה – "אני שומעת לפתע את קולה החלוש של אחותי רבקה, והיא אומרת לי: 'אחותי היקרה, היום יום שלישי ובשבת אני הולכת מן העולם. דבר אחד אני מבקשת ממך: את עצמותיי אל תשאירו בבונקר. תביאי אותי לקבר ישראל'".
ואכן כפי שחזתה, בשבת רבקה נפטרה. בדף העד שלה ביד ושם נכתב שמתה מרעב. הם קברו אותה בחצר הבית לא הרחק מהבונקר. נחמה אשר בעלה נרצח בשואה, עלתה לארץ ב-1950 והקימה משפחה מחדש. אך כל השנים לא שכחה את השבועה של אחותה. לפני 25 שנה כשהיא על ערש דווי סיפרה לנכדיה לראשונה את סיפור השבועה והעבירה להם אותה.
נר נשמה אחרי 80 שנה
שנים עברו וכל אחד חזר לענייניו האישיים, מלבד נכד אחד, משה, שלא היה לו מנוח מאותה שבועה. הוא נשא את נטל השבועה במשך שנים עד שפגש את מאיר בולקה, עמית מחקר באוניברסיטת בר-אילן ויו"ר J-nerations, הארגון לשימור המורשת היהודית בפולין. "רק מעצם הסיפור, לא יכולתי לסרב לבקשתו למצוא את קברה של רבקה", סיפר בולקה.
בולקה על רקע אתר החיפושיםבאדיבות המצולםלאחרונה חיפש בולקה את הקבר, ובאמצעות חברה מקצועית שמפעילה רדאר תת-קרקעי הצליח למצוא גם את הבונקר וגם את קברה ושרידי עצמותיה של רבקה – וזכה להיות הראשון שהדליק נר לזכרה על קברה, שאף יהודי לא ביקר בו 80 שנה.
בולקה מספר שבמסגרת התחקיר איתר ניצול שואה בן 95 ששרד את הבונקר הזה. "הוא בחיים ומתגורר בירושלים. הוא נתן לי כמה סימנים איפה קברו אותה בחצר הבית וצייר לי את המיקום. נסענו לשם, השתמשנו ברדאר ומצאנו", לדבריו.
כעת בולקה והנכד משה נמצאים בתהליך מסובך של אישורים כדי להוציא תעודת פטירה על סמך העדות של הניצול שעדיין בחיים, ואחר כך להביא למקום מז"פ פולני וחברה מיוחדת שתוציא את הגופה, תזהה אותה ותטיס אותה לקבורה בארץ. מאחר שמדובר בתהליך ארוך מאוד ויקר, המשפחה מבקשת מהציבור לגייס מימון להעלאת שרידי גופתה של רבקה לארץ.
(מציאת הקבר בפולין)
"לא היה גבול לשמחתי כשבולקה הודיע לי שהבונקר שבו הסתתרו וקברה של רבקה ז"ל נמצא. כמובן, מימנתי את הכול מכיסי וכרגע אני מנסה לגייס כספים כדי שנוכל להביאה לקבר ישראל. הבירוקרטיה בפולין מורכבת וזהו תהליך ארוך ויקר, אבל אני חדור מטרה לעשות זאת כי צוואות ושבועות צריך לקיים", סיכם משה רוטשיין. "לדעתי האתר הזה יכול להיות אתר מורשת למשפחה הפולנית שהצילה יהודים בשואה וגם אתר זיכרון לפשעי הנאצים. אני מקווה מאוד שהרשויות בפולין יגלו עניין במקרה הזה, אבל חשוב לי מכול שנביא את רבקה ז"ל לקבר ישראל. זו משימת חיי".
