ל"ג בעומר תשפ"ד יחל במוצאי שבת, 25 במאי 2024, ויימשך ביום ראשון, 26 במאי 2024. בעקבות תנאי מזג האוויר המעלים חשש להתלקחות שריפות והתפשטותן, נציב כבאות והצלה, רב-טפסר אייל כספי, חתם על צו המתיר הדלקת מדורות רק במקומות שהוכשרו לכך על ידי הרשויות המקומיות וקיבלו את אישור הכבאות. הצו כולל איסור על הדלקת אש בפארקים, ביערות קק"ל ובשמורות טבע.
מכיוון שערב ל"ג בעומר חל במוצאי שבת, הרבנים הראשיים לישראל המליצו לדחות את מנהג הדלקת המדורות ליום ראשון שלמחרת, בשעות אחר הצהריים והערב, כדי למנוע לדבריהם חילול שבת – וקראו למי שמדליקים מדורות בכל זאת במוצאי שבת, לא להתחיל את ההכנות וההדלקה לפני השעה 21:00.
מירון, כמה ימים לפני ההילולה. לא שנה רגילה
(צילום: אפי שריר)
ל"ג בעומר חל בתאריך י"ח באייר, ביום ה-33 (מתוך 49) לספירת העומר המתחילה בפסח ומסתיימת בשבועות. ימי ה"ספירה" התאפיינו בעבר בשמחה ובהתעלות רוחנית – הכנה הדרגתית מיציאת מצרים והפיכת ישראל לעם (בפסח), ועד לשיא בקבלת התורה (שבועות). אבל במאה השנייה לספירה פגעה מגפה קשה ב-12 אלף זוגות ("חברותות") מתלמידי רבי עקיבא, באותה תקופה בשנה, והם נפטרו – לפי המתואר בתלמוד, כעונש משמיים על כך ש"לא נהגו כבוד זה בזה".
מאז מתאפיינים ימי הספירה במנהגי אבלות שבמסגרתם נמנעים מגילוח ותספורת, אין מתחתנים בהם ואף לא מנגנים מוזיקה קצבית ומשמחת. בל"ג בעומר נפסק הקטל, וכך גם אותם המנהגים. זו גם הסיבה לכך שי"ח באייר – ל"ג בעומר – מזוהה כפתיחת עונת החתונות, משום שבו הותר שוב להינשא.
הדלקת המדורות וההילולה במירון קשורות לעניין אחר – יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, שנקבר לפי המסורת בהר הגלילי. רבי שמעון מזוהה עם תורת הסוד והקבלה ("פנימיות התורה") ועם ספר הזוהר המפורסם. בימים כתיקונם פוקדים את ההר המונים במהלך ההילולה במירון – אבל השנה, בעקבות המלחמה והירי של מחבלי חיזבאללה לאזור, הוחלט בצה"ל לבטל את ההילולה ההמונית בהר בשל חשש לשלום הציבור. פיקוד העורף הודיע שצו שטח צבאי סגור הוצא למתחם החל מיום ג' בלילה ועד יום ב' (27.5) ב-12:00 בצהריים. הכניסה להר תתאפשר רק ל-30 אנשים עם אישור מראש. במשטרה נערכים לאפשרות שיהיו אנשים שיסרבו להישמע להוראות ויגיעו למרות האיסור.
האם רשב"י באמת נפטר בל"ג בעומר?
כמעט תמיד מלמדים את ילדי הגן שבל"ג בעומר נפטר רבי שמעון בר יוחאי. אלא שבתלמוד הבבלי, הקטע שמתאר את פטירתו לא כולל את הפרט הזה. גם בספר הזוהר הוא לא מצוין.
מתברר שרק לפני פחות מ-500 שנים החלו להופיע ספרים שבהם נכתב כי הפטירה של רשב"י הייתה בל"ג בעומר. חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א), שחי במאה ה-18, התעקש שמדובר בטעות. לטענתו, באזכור הקדום ביותר, בכתבי הרב חיים ויטאל (תלמידו של האר"י), נכתב כי ל"ג בעומר הוא "יום שמ' רשב"י". לדבריו, המילה שמ' היא קיצור של המילה "שמחת", אבל מישהו טעה וכתב שזה היום "שמת" בו רשב"י.
אז למה בכל זאת צריך לשמוח ביום הזה? החיד"א הסביר כי במאה השנייה לספירה הרומאים אסרו להכשיר דור חדש של רבנים, אבל רבי עקיבא התעקש לנצל את היום הזה כדי "לסמוך" (כלומר להעניק הסמכה לרבנות) לחמישה מתלמידיו, ובהם – רבי שמעון. גננות רבות סירבו לקבל את רוע הגזרה, והן ממשיכות ללמד שבל"ג בעומר מציינים את פטירת רשב"י.
גם הפסקת מגפה היא סיבה לחגוג
במסכת יבמות בתלמוד הבבלי נכתב שלרבי עקיבא היו 24 אלף תלמידים שכולם מתו בתקופה קצרה של בין פסח לשבועות, "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". אם גם לכם זה נשמע משונה, ש-24 אלף תלמידים מתים בגלל עבירה שולית, אתם לא לבד. יש חוקרים הטוענים שרבי עקיבא, אשר היה המנטור של בר כוכבא, עודד את תלמידיו להילחם במרד נגד הרומאים שנערך בשנים 136-132 והסתיים במאות אלפי יהודים מתים.
מכל מקום, בעקבות הפטירה ההמונית ההיא, החכמים קבעו כי בין פסח לשבועות יהיו מנהגי אבלות. אבל מאחר שמותם של התלמידים נפסק בל"ג בעומר, נקבע גם שמנהגי האבלות נפסקים ביום הזה – וזו עוד סיבה לחגוג.
האם ל"ג בעומר הוא חג?
בל"ג בעומר מציינים, כאמור, את פטירתו של רשב"י, בשנת 160 לספירה. מכיוון שהתנ"ך נחתם כמאה שנים קודם לכן, הוא כמובן לא מופיע שם, ויום הפטירה שלו לא נכנס למניין החגים הרשמיים של היהדות.
מה שאולי מפתיע יותר הוא שבתלמוד הבבלי מוזכרת פטירתו של רשב"י והבאתו לקבורה, ללא שום אזכור לכך שזהו יום שאמורים לחגוג בו. יתרה מכך, "החתם סופר" (הרב משה סופר), המנהיג היהודי הבכיר שחי במאות ה-18 וה-19, התעקש שממש אסור לחגוג ביום הזה וכתב: "אין לקבוע מועד שלא נעשה בו נס ולא הוזכר בש"ס ובפוסקים בשום מקום". הוא ציין שאם כבר רוצים לחגוג ביום הזה, אפשר לציין אותו לטובה מכיוון שלאחר יציאת מצרים, ביום הזה החל לרדת מהשמיים ה"מן", הלוא הוא המזון השמיימי שממנו על פי המסורת אכלו בני ישראל במשך 40 שנה במדבר.
איך יום פטירה הפך ליום שמח?
על פי ההלכה היהודית, על אדם להתענות ולצום ביום שבו נפטרו אביו, אימו או רבו. בתלמוד הבבלי מתועד מנהג קדום שבמסגרתו אדם נדר "לא אוכל בשר ולא אשתה יין" ביום פטירת אביו.
אז איך הפך יום הפטירה של רבי שמעון בר יוחאי ליום שמח? בספר הזוהר נכתב כי היום שבו נפטר רשב"י הוא "הילולא" – כלומר, יש בו שמחה הדומה לזו שמקובלת ביום החתונה. עם השנים הועלה ההסבר שלפיו כאשר צדיק נפטר, הוא משתחרר מהמגבלות של הגוף והנשמה שלו עולה מעלה לעולם הבא, ולכן יום זה הפך ליום חג.
בר יוחאי כתב את הזוהר?
מקובל לחשוב שרבי שמעון בר יוחאי כתב את הזוהר. רק שמאז הפטירה של רשב"י בשנת 160, ובמשך יותר מאלף שנים, לא היה מוכר חיבור כזה. רק במאה ה-13 הספר ראה אור בידי רבי משה די לאון. מכיוון שהספר הכתוב בשפה הארמית, עוסק בתורה ובסודות שחשף רשב"י בפני תלמידיו – נוצרה המסורת שהוא כתב את הזוהר.
בין בר יוחאי לבר כוכבא
מה הקשר של בר כוכבא ליום שבו (אולי) נפטר רבי שמעון בר יוחאי? אז זהו, שאין קשר. שניהם אומנם חיו באותה תקופה, ושניהם שנאו רומאים – אבל בניגוד לבר כוכבא, שבחר להניף את נס המרד ברומאים, בר יוחאי העדיף לברוח מהם למערה. על פי ספר הזוהר מדובר במערה שמיקומה "במדבר לוד". אבל אם תגיעו לפקיעין, תוכלו לראות את המערה שבה על פי הספר "אהבת ציון", שנכתב במאה ה-18, רבי שמעון ברח אליה עם בנו – שם הם למדו תורה ואכלו פירות מעץ החרוב שצמח סמוך למערה.
7 צפייה בגלריה
מטבע מתקופת מרד בר כוכבא הנושא את הכיתוב: "ירושלים", ובמרכזו עץ תמר
(צילום: קובי הראתי, עיר דוד)
אז איך נולד החיבור בין רבי שמעון בר יוחאי לבר כוכבא? בסוף המאה ה-19 גננות ציוניות רצו לחנך ילדים יהודים על מסורת של שימוש בכוח צבאי מול האויב. כך נגאלו מהשכחה בר כוכבא ולוחמיו, שבחלקם היו אולי חבריו של בר יוחאי, ואולי לא. אגב, השיר של לוין קיפניס שמתאר את בר כוכבא רוכב על אריה, הושפע כנראה משיר של שאול טשרניחובסקי בשם "ביתרה", המבוסס על אפיזודה מהרומן "הריסות ביתר" שכנראה התבססה על אחד ממשלי איזופוס.
ההבדל בין קשת לחץ וקשת
בתלמוד הבבלי נכתב שרבי שמעון בר יוחאי היה צדיק כל כך, עד שבתקופתו לא נראתה בשמיים הקשת. הסיבה לכך היא שהקשת מסמלת את החטאים שהביאו למבול בימי נֹח, ורשב"י היה צדיק במיוחד, וכך הגן על הדור.
באותה תקופה הלוחמים של בר כוכבא לא יכלו להתמודד עם הלגיונרים הרומאים שהיו חמושים ומוגנים היטב במערך "פלנקס", ולכן הם העדיפו שימוש בחץ וקשת. ככל הנראה, מישהו ערבב את הקשת של בר יוחאי עם הקשת של לוחמי בר כוכבא, וכך נולד המנהג שבו ילדים משחקים בחץ וקשת בל"ג בעומר.
חגיגה במירון או בירושלים?
בימי הביניים נהגו יהודים להגיע לקבר שמואל הנביא באזור ירושלים, שם הדליקו נרות והתפללו. מנהג נוסף שנולד אז הוא לא לספר את הבנים בשלוש השנים הראשונות לחייהם, וביום הולדת 3 לגזור את שערותיהם בקבר הנביא, בטקס שכונה "חלאקה" (מילה שפירושה בערבית "תגלחת").
בשנת 1730 אסר הסולטן העות'מאני על יהודים להתפלל בקבר שמואל, ולכן טקסי החלאקה נדדו למירון – מה שעורר את זעמו של "החתם סופר", שטען כי המקום היחיד שאליו יהודים צריכים לעלות הוא ירושלים. מעבר לכך, המנהג של הדלקת נרות בקבר שמואל – הפך במירון להדלקה של מדורות, מאחר שעל פי התיאור בספר הזוהר, בשעת פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי פרצה להבת אש גדולה. מכיוון שנסיעה לגליל אף פעם לא הייתה קצרה, מנהג הדלקת המדורות התפשט לכל המדינה.
המאבק האבוד נגד ל"ג בעומר
בניגוד לחסידים וליוצאי עדות המזרח, בקרב הציבור החרדי-ליטאי לא מקובל להגיע למירון בל"ג בעומר, על רקע התנגדות הרבנים. רבי יוסף שאול הלוי נתנזון, שחי בגרמניה במאה ה-19, הזדעזע לשמוע כי במירון נוהגים להשליך בגדים אל תוך המדורה. הוא טען שהדבר פסול בגלל האיסור "בל תשחית", והמנהג אכן נעלם.
בשני העשורים האחרונים, בעקבות הזינוק במספר המבקרים בל"ג בעומר – ובהם גם רווקים ורווקות צעירים – היו מספר רבנים בולטים, ובהם הרב עובדיה יוסף והרב שלמה אבינר, שקראו לציבור לא להגיע למירון בל"ג בעומר. אבל כנראה אף רב לא יוכל להתמודד עם החיבה האנושית להצתת אש, המלווה גם באוכל ובשתייה, הכול כמובן לזכרו של הצדיק.
