היריבות בין שיקגו לניו יורק מתחילה בבולס נגד הניקס ב-NBA ומגיעה עד "דיפ דיש" פיצה בנוסח שיקגו לעומת ה"סלייס" פיצה של ניו יורק. לאלה נוספה עכשיו חזית חדשה, וגם הפעם, כמובן, היהודים "אשמים". הרשויות בניו יורק הוציאו צו בית משפט רשמי נגד המכון לאמנות של שיקגו, המוזיאון השני בגודלו בארצות הברית אחרי ה"מט" בניו יורק, על מה שהן מכנות "הפגנת עיוורון מכוון" לראיות המצביעות על רכישת יצירת אמנות שלהם שנגנבה בידי הנאצים במהלך השואה.
במסמכים שהוגשו לבית המשפט בניו יורק, טוען משרד התובע המחוזי של מנהטן כי המכון לאמנות נהנה מ"קשר שתיקה" בן עשרות שנים לגבי הציור "אסיר מלחמה רוסי" של אגון שילה – יצירה בשווי מוערך של 1.25 מיליון דולר. בתיק בן 160 עמודים, התביעה מפרטת את הטענה שיצירת האמנות נגנבה על ידי הנאצים מכוכב הקברט פריץ גרינבאום, ומאוחר יותר "הולבנה" מהשוק השחור באמצעות סוחרי אמנות לפני שהגיעה לארצות הברית. היא מאשימה את המכון לאמנות בכך שלא עסק ב"חקירה סבירה" באשר למקור היצירה כאשר רכש אותה ב-1966, ולא חקר את מוצאה גם עשרות שנים לאחר מכן כאשר התעוררו שוב שאלות לגבי המקור. המכון לאמנות מכחיש את ההאשמות בתוקף וטוען שאין צל של ספק שהוא הבעלים החוקיים של היצירה.
3 צפייה בגלריה
הציור "אסיר מלחמה רוסי" של אגון שילה. במרכז הוויכוח ההיסטורי
(צילום: The Art Institute of Chicago)
כפי שדיווחנו ב-ynet, יורשיו של גרינבאום, בהם שופט בית הדין לסחר בינלאומי של ארצות הברית, טימותי רייף, ביקשו במשך שנים להחזיר את "אסיר מלחמה רוסי" ויצירות אחרות מאוסף האמנות שלו, שאותו נאלץ איש התיאטרון למסור לשלטונות הנאצים ב-1938 כשנשלח למחנה הריכוז דכאו. גרינבאום מת שם ב-1941. הוא המשיך בהופעותיו כמעט עד הרגע האחרון ולא בחל בסאטירה על חשבון הנאצים.
רוב היצירות הללו, כולל אלה שהוצגו במוזיאון לאמנות מודרנית (מומה) בניו יורק וברחבי המדינה, או כאלה שהיו ברשות אנשים פרטיים כמו המיליארדר היהודי רונלד לאודר, הוחזרו ליורשיו של גרינבאום – מה שהותיר את המכון לאמנות בשיקגו כמבצר אחרון. התובע המחוזי, אלווין בראג, טען לסמכות שיפוט בכל המקרים מכיוון שהיצירות נקנו ונמכרו בשלב מסוים על ידי סוחרי אמנות במנהטן.
המכון לאמנות הגיב על הטענות מספר פעמים ואמר שהמוזיאון ערך "מחקר מקיף" על מקור היצירה, הוא בטוח בבעלותו החוקית וימשיך להגן על עמדה זו בבית המשפט. המוזיאון טוען כי גיסתו של גרינבאום, מתילדה לוקאץ', ירשה את "אסיר מלחמה רוסי" ולאחר מכן מכרה אותו עם יצירות נוספות ב-1956 לסוחר האמנות השוויצרי אברהרד קורנפלד. "אם הייתה לנו את העבודה הזו שלא כדין, היינו מחזירים אותה, אבל זה לא המקרה כאן", אמרו במוזיאון בשיקגו והצביעו על פסיקת בית משפט משנת 2011 הקשורה ביצירה נוספת של שילה, שבה שופט מצא את סיפור המכירה של לוקאץ'-קורנפלד אמין ופסק נגד היורשים. "בית המשפט הפדרלי קבע במפורש שאוסף האמנות שילה של גרינבאום 'לא נשדד' ו'נשאר ברשות משפחת גרינבאום'", נמסר מהמוזיאון.
3 צפייה בגלריה
פריץ גרינבאום. נרצח בשואה
(צילום: Bildarchiv der Österreichischen Nationalbibliothek, Wien)
אבל במסמכי בית המשפט שהגישה התביעה בניו יורק היא התייחסה לטיעון הזה בהרחבה, תוך שהיא מתווה "קשר שתיקה" שבו קורנפלד וסוחרים "הלבינו" יצירות אמנות שנגנבו על ידי נאצים. התובעים אומרים גם שקורנפלד הפיק מסמכים מאושרים רק עשרות שנים לאחר המכירה לכאורה. מסמכים אלה, טוענים התובעים, הכילו חתימות מזויפות ואי-סדרים אחרים בניסיון להוכיח שהוא קיבל את היצירות מלוקאץ' בשנות ה-50.
החוקרים אומרים שסביר להניח שקורנפלד קיבל בשווייץ "משלוח חשאי" של יצירותיו של שילה מסוחרים בעלי קשרים לנאצים. האוסף, ובו הציור "אסיר מלחמה רוסי", אוחסן בווינה במחסן בשליטה נאצית לאחר שגרינבאום נשלח לדכאו ב-1938 – נכתב בתיק. לוקאץ' כבר ברחה מהמדינה באותו זמן, ולכן לא יכלה למכור את העבודות לקורנפלד באותה עת, לפי התביעה. "אסיר מלחמה רוסי" לא צץ בפומבי עד שקורנפלד העמיד אותו למכירה לצד יצירות אחרות של שילה ב-1956. בסך הכול בית המכירות הפומביות של קורנפלד מכר 63 ציורים ורישומים של שילה בשנה אחת. מתוך כל היצירות הללו, קורנפלד סיפק רק היסטוריית מכירות של יצירה אחת. על שאר היצירות לא ניתן פירוט.
"יש סימנים שהרשימות הונדסו לאחור"
התביעה טוענת כי רק ב-1998, לאחר שהתראיין לעיתונאי שוויצרי שחשף את תפקידה של שווייץ בהלבנת אמנות שבזזו הנאצים, הפיק קורנפלד לפתע מסמכים מודפסים שלדבריו הם קבלות המוכיחות שקנה את היצירה מלוקאץ'. "יש סימנים רבים המעידים על הנדסה לאחור ברשימות אלה", נכתב במסמכי בית המשפט. "כל המסמכים נושאים את הסימנים הבלתי ניתנים לערעור שהם נוצרו במועד מאוחר יותר, כדי לנסות לכסות על מה שנעשה קשה יותר ויותר לכסות, ולהכחיש את מה שהיום כבר אי-אפשר להכחיש", נכתב.
3 צפייה בגלריה
הציור "נערה עם שיער שחור" של אגון שילה. אחת היצירות שהוחזרו
(צילום: U.S. Department of Homeland Security)
התביעה טוענת עוד כי לאחר מלחמת העולם השנייה, מוזיאונים ומוסדות אחרים ברחבי העולם הוזהרו מפני מוצאן של יצירות אמנות משטחים שהיו בשליטת הנאצים. למרות זאת, המכון לאמנות לא נקט גילוי נאות כשקנה את "אסיר מלחמה רוסי" ב-1966. רק בשנת 2002, לפי התביעה, שאל המכון לאמנות את קורנפלד על היסטוריית הבעלות של "אסיר מלחמה רוסי". קורנפלד סיפר למוזיאון שקנה את היצירה מלוקאץ'. "המכון לא הטיל ספק בסיפור הכיסוי הזה שקורנפלד סיפר כדי להציל את עצמו", אף על פי שהגיע ארבע שנים לאחר פרסום הסיפור על ידי העיתונאי השוויצרי, נכתב בתיק.
בתיק משנת 2018, בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק מצא שגרינבאום לא ויתר מרצונו על האוסף שלו לפני שנהרג, והורה להחזיר כמה מהיצירות ליורשיו. אבל בנובמבר, המכון לאמנות זכה בבעלות על "אסיר מלחמה רוסי" לאחר שצאצאיו, בהם השופט רייף, נפסלו על רקע טכני בטענה שהחמיצו את המועד האחרון להגשת התביעה לפי חוק השבת אמנות שהופקעה בשואה. לאחר שהמקרה נדחה, רייף פנה למשרד התובע של ניו יורק, שנרתם לעניין מצידו וביקש מבית המשפט במנהטן לאשר את החזרת הציור מהמכון. הדיון המשפטי צפוי להתחיל באביב.
אגון שילה היה צייר אקספרסיוניסטי אוסטרי, שזכה להערכה רבה בקרב אספני אמנות יהודים שנפלו קורבן לביזה בתקופת הנאצים. התקיפות הגדולות נגדם התרחשו בגרמניה החל משנת 1933, באוסטריה בעקבות האנשלוס ב-1938, ובצרפת במהלך הכיבוש הגרמני ב-1940. כתוצאה מכך, ישנן היום מספר גדול של תביעות פיצויים סביב יצירות אמנות של שילה.
