מדוע יש מצוות שאנחנו מקדשים ואחרות שמתעלמים מהן כמעט לגמרי? האם יש ערכים יהודיים שנוח לנו לקדש ולהילחם עבורם ואחרים שנמצאים פשוט בתחתית הרשימה ולעולם לא נגיע אליהם? השאלות הללו מקבלות משנה תוקף אם מנסים להבין את ההתעלמות הכמעט מוחלטת של הציבור הדתי והציבור חרדי מנושאים סביבתיים. בעוד מאבקים על השבת, הגיוס, ההתיישבות ונושאים לאומיים מובילים את הדגל של המגזרים האלה, הגנת הסביבה נמצאת הרחק מאחור.
יונתן אייקנבאום, מנהל גרינפיס ישראל, טוען שדווקא היהדות היא זאת שהייתה צריכה להוביל את המאבק הסביבתי בישראל ובעולם. לדבריו, יש חיבור חזק בין יהדות וחלק מהמצוות לבין ההגנה על הסביבה והטבע, ולתפיסתו העניין והעיסוק באקולוגיה בישראל יהיה סביב הנושא היהודי – או שהוא לא יתקיים כלל. במילים אחרות, רק כאשר נרתום את היהדות ואת הציבור האמוני לנושא האקולוגי, יהיה סיכוי להתמודד באמת עם הסוגיות הסביבתיות הרבות. הוא אף כתב על זה ספר בשם "קיימות מבראשית" שהתפרסם השנה.
אתה טוען שליהדות יש ערכים סביבתיים, אבל אם מסתכלים על המפלגות הדתיות ובטח החרדיות מוצאים ביטוי דל מאוד לתפיסות כאלה.
"באופן כללי מוצאים לאורך השנים עיסוק דל מאוד של המפלגות חרדיות ושל הציונות הדתית בנושאים סביבתיים. יש כמה דוגמאות יוצאות מהכלל, אבל אין התעסקות בזה. זה מעניין כי יש הרבה מאוד טקסטים יהודיים וממש מצוות כמו 'בל תשחית' או 'נשמרתם מאוד לנפשותיכם' שקשורות ישירות לנושאי הגנה על הסביבה, אבל בפועל זה לא קורה כי זה נמצא נמוך מאוד בעיסוק שלהם.
"אחת הסיבות לכך היא שכאשר נקבע הסטטוס-קוו הם עסקו הרבה בשבת ובגיוס, אבל הסביבה לא הייתה ברשימה, ועכשיו קשה מאוד להחזיר את זה לסדר היום כנושא יהודי. רואים למשל שהחרדים יכולים לאיים במשבר קואליציוני על עבודות ברכבת בשבת, כי זה איום על זהותה היהודית של ישראל, אבל כשכורתים עצים, הם לא רואים את החיבור למצוות 'אל תשחית' ולא מתייחסים לזה. בשורה התחתונה אפשר לומר שלכל אחת מהקבוצות יש את הנכסים שלה, לציונות הדתית זה יהודה ושומרון והתיישבות, והחרדים עסוקים בגיוס, חינוך וישיבות – והסביבה לא נכנסת לרשימות".
תפיסה גלותית שלא נשברת
אם נצא לרגע מהפריזמה הדתית, יש להודות שיחסית למדינות המערב, ישראל נמצאת במקום חלש בנושאי סביבה. המיחזור לא ברמה גבוהה, יש פגיעה לא מועטה בערכי טבע ובאופן כללי הנושא הסביבתי רחוק מהתודעה הישראלית.
למה מה שהצליח להתקבע בתודעה המערבית לא הצליח עד כה בישראל?
"אני חושב שהתשובה מורכבת משני חלקים. קודם כול צריך לקחת בחשבון את המציאות הביטחונית של ישראל, וזה אומר שאנחנו עוסקים באיומים קיומיים ומשקיעים הרבה אנרגיה בנושא הזה. זה ממשיך לפעול בתודעה הקולקטיבית של עם ישראל – להיות במצב של הישרדות קיומית, ודוחק הצידה נושאים אחרים.
"הסיבה השנייה היא סיבה גלותית. הגלות ריחקה אותנו מעולם הטבע. העם היהודי, מכל מיני סיבות, התגורר בעיקר בעיר ורחוק מהטבע הרבה יותר מוקדם מאוכלוסיות אחרות, ולכן גם ההלכה וההגות פחות עסקו בזה ולא בנו תודעה סביבתית – וזה נשאר עד ימינו".
אבל דווקא כאן, על אדמת ישראל, התפיסה הגלותית הזאת הייתה צריכה להישבר, לא?
"אני מאוד מסכים. קל להוציא את היהודים מהגלות, אבל להוציא את הגלות מהיהודים זה קשה. התפיסה של הפרחת השממה גם היא הייתה דומיננטית, אבל במציאות לא הייתה פה שממה, מצאנו פה ארץ שוקקת חיים. מגוון המינים של החי והצומח שיש במדינה דומה למה שאפשר למצוא במדינות ענק ויש ערכי טבע יוצאים מהכלל. מה שקרה בפועל הוא ששמנו בצד ערכים של חיבור לטבע והתחברנו יותר לערכים של לאומיות ובניית הארץ, בלי מחשבה אמיתית על האדמה והסביבה".
לאתגר את הרבנים לגבי הסביבה
למרות המצוות והמקורות היהודיים שמחברים את האדם לטבע, אין ציבור שמרוחק יותר מהנושא הסביבתי מאשר החרדים. לדברי אייקנבאום, "יש בעיה של חוסר ידע או עיוורון מסוים. דוגמה אחת למשל היא הנושא של חשמל כשר. יש קבוצות של חרדים שלא רוצות לצרוך חשמל בשבת ואז הם עובדים עם גרנטורים ושורפים חומרים שגרועים מאוד לסביבה. אז מצד אחד לתפיסתם הם מהדרים ושומרים על השבת, אבל מצד שני הם עוברים על 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' כי הם מזהמים את הסביבה ונושמים רעלים. הילדים והתינוקות שלהם סובלים מזה ישירות כי זה ממש בשכונות שלהם ובבתים.
"דוגמה נוספת היא שמעדיפים את מצוות הכשרות לעומת המצווה של ונשמרתם לנפשותיכם. כמויות הכימיקלים וחומרי ההדברה ששמים בירקות עם כשרות מהודרת כדי לקטול את החרקים הן עצומות. אז אמנם אין חרקים בחסה, אבל החומרים האלה גם פוגעים מאוד בבני אדם. זה מייצר מחלות וזיהומים. אני יכול להבין שהחרק הוא מוחשי והפגיעה של חומרי ההדברה היא יותר ארוכת טווח, אבל יש פה פגיעה של ממש בבריאות האדם.
"באותו הקשר, יש לציין גם את נושא הכלים החד-פעמיים שהם בחירה של טעמי נוחות, לעומת זיהום סביבתי שבסופו של דבר פוגע בכולנו".
מנגד, יש לציין כי מרבית הציבור החרדי נוסע בתחבורה ציבורית ובכך תורם רבות להפחתת השימוש בדלקים וזיהום של רכבים פרטיים. עוד יש לציין כי מרבית הפעולות של החרדים שפוגעות בסביבה אינן נעשות בכוונה, וכי אין אג'נדה מסוימת אנטי סביבתית, אלא זה פשוט לא נמצא בסדרי העדיפויות שלהם.
איך אתה מסביר את הבחירות האלה של רבים מהחרדים?
"קח למשל את המיסוי על החד-פעמי, שהוא דרך ראויה לטפל בצריכה המזיקה של הכלים הללו. לליברמן זה לא הפריע להטיל בזמנו את המיסוי והחרדים נכנסו למגננה – הם נמצאים במתח בין הרצון לפעול יחד עם כל האוכלוסייה הישראלית עבור ערכים מסוימים, ובין הצורך להגן על הציבור שלהם. ואנחנו רואים מהי הבחירה שלהם. האחריות להוציא אותם מזה ולגרום להם לראות את התמונה הכוללת מוטלת על כולנו. הקמנו קבוצת עבודה יחד עם פעילי סביבה חרדים כדי לנסות למצוא פתרון כולל שמתאים לכולם, כי כולנו בסוף בספינה אחת, וההשפעה הסביבתית תהיה על כל בני האדם – חרדים, דתיים וחילונים כאחד".
האם אין פה ראייה מגמתית של היהדות, שיש מצוות שאנחנו מקדשים ויש מצוות אחרות שאנחנו מזניחים ולא מתייחסים אליהם?
"כן, זה קורה בהרבה תחומים, אבל רואים את זה בפירוש בעניין הסביבתי. אני מדבר עם הרבה רבנים ופוסקים ומנסה לדבר איתם על הנושאים האלה, ויש היענות של חלק מהם שמבינים את החשיבות. חבר הכנסת משה גפני, למשל, עזר מאוד בהסרת חסמים לנושא האנרגיה הסולרית. הוא היה מאוד בעניין, ממש מתוך תפיסה סביבתית יהודית, והוא חוזר בכל מיני דיונים על הנושא של 'בל תשחית'. יש עוד כמה דוגמאות בש"ס, ובציונות הדתית אפשר לציין לאורך השנים את זבולון אורלב שפעל למען שמירה על חיות הבר. בשנים האחרונות אפשר לציין גם את חברי הכנסת משה סולומון מהציונות הדתית ואורי מקלב מיהדות התורה".
יונתן אייקנבאוםצילום: יונית שילראתה מזהה ביהדות התפוצות יותר חיבור בין יהדות לסביבה?
"בוודאי. רוב ההגות בנושא הזה היא באנגלית, ויש רבנים, בעיקר מהזרם הקונסרבטיבי ומהזרם הרפורמי, שמדברים הרבה על טבע וסביבה והחיבור של כל זה ליהדות. אם מרחיבים את היריעה, אפשר למצוא התייחסויות סביבתיות אצל המון הוגים בעבר כמו הרמב"ם והחתם סופר, אבל כיום העיסוק הוא בעיקר בקרב התנועה הרפורמית בארה"ב".
אבל אז נוצרת בעיה אחרת, כמו למשל מול אנשי הציונות הדתית, שמזהים את כל הנושא הזה כשמאל ליברלי פרוגרסיבי, וזאת התנועה שהם הכי רוצים להתרחק ממנה.
"בתוך התנועה הסביבתית תמיד יש שתי מגמות. התפיסה הרחבה יותר רוצה לשלב גם ערכי סביבה ללא גבולות. התפיסה הזאת מגדירה כל אדם או חיה כברייה, ולא מעניין אותה אם האדם הוא נוצרי או יהודי ובאיזה מדינה הם גרים. התפיסה היא כוללנית ונועדה להגן על האדם והסביבה בכל מקום, ויש לה אכן היבטים פרוגרסיביים.
"התפיסה השנייה יותר פרגמטית ואומרת – אנחנו בישראל צריכים להשריש תפיסה סביבתית יותר מתוך רצון לשמור על הטבע של המדינה, וזה הדבר הנכון גם מבחינה ציונית. אני בוחר בתפיסה הזאת, וחושב שרבים מכל הזרמים בארץ יכולים להתחבר אליה. אני חושב שאפשר לאתגר את הפוסקים ולשאול רבנים ולתת להם חומר למחשבה ולהגות בנושאים סביבתיים כמו משבר האקלים, ואז לחבר עוד יותר את הציבורים הדתיים והחרדיים".
צפיפות אוכלוסין מול פרו ורבו
גם מי שמתעלם מהאזהרות לגבי משבר האקלים, לא טורח למחזר ולא מקדיש הרבה מחשבה על עתיד הטבע והסביבה, חייב להודות שחם לו. גלי החום, בארץ ובעולם, הופכים לקיצוניים וארוכים יותר ומשפיעים על כולנו – ממכחישי אקלים ועד מגיני הסביבה הנלהבים ביותר.
"חרדים רבים מעדיפים את מצוות הכשרות לעומת המצווה של ונשמרתם לנפשותיכם. כמויות הכימיקלים וחומרי ההדברה ששמים בירקות עם כשרות מהודרת כדי לקטול את החרקים הן עצומות. אז אמנם אין חרקים בחסה, אבל החומרים האלה גם פוגעים מאוד בבני אדם"
הבעיה מחמירה עוד יותר לנוכח הצפיפות ההולכת וגוברת בישראל. לדברי אייקנבאום, "ככל שהעיר יותר צפופה ויש בה פחות עצים ויערות, אתה מגביר את אפקט החום האורבני ויכול להרגיש עלייה של 12-10 מעלות. בבני בברק למשל מרגישים 7 מעלות יותר מאשר בסביבה מחוץ לעיר".
צפיפות היא גם תוצאה ישירה של מדיניות ה"פרו ורבו" שדומיננטית בישראל. איך מתמודדים עם זה מבחינה סביבתית?
"זאת נקודה מורכבת, אבל צריך להסתכל על המכלול. הסוגיה של צפיפות אוכלוסין היא לא רק סוגיה של שמירה על הטבע והסביבה. השאלה המרכזית היא איך אנחנו רוצים לחיות כאן כשנהיה 20 מיליון איש – יש לזה היבטים רבים. באופן עקרוני, אין פסיקה או מצווה שיהיו לך כמה שיותר ילדים אבל יש תפיסה חברתית ישראלית של משפחות גדולות, והיא לאו דווקא תפיסה דתית.
"אחת הדרכים זה לעסוק בהיבטים ההלכתיים סביב אמצעי מניעה, אבל אין ספק שזה נושא מורכב מאוד ולא ניגע בזה בהיבט הסביבתי אלא בזוויות אחרות. הבעיה היא שאנחנו דומים יותר להודו מאשר לסינגפור מבחינת הסדר והארגון וצריך יהיה לחשוב איך אנחנו ננהל את הציפוף הזה, בכל ההיבטים ולא רק בתפיסה הסביבתית".
