באירוע שהתקיים אתמול (ג') במוזיאון ידידי ישראל בירושלים, אירח מייסד המקום ד"ר מייק אוונס את הרב הראשי של קייב, יונתן בנימין מרקוביץ', ואשתו אינה מרקוביץ' שחולצו לאחרונה מאוקראינה. בני הזוג פגשו שם גם את סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, מייק פנס, שהגיע לביקור בישראל.
- המוסר היהודי מחייב אותנו לקלוט פליטים – אבל במידה/ הרב יובל שרלו
"זכיתי היום לפגוש את הרב הראשי של קייב, יונתן מרקוביץ', ואת אשתו האמיצה אינה. שמעתי על סיפור הבריחה שלהם, שמתאים לסרט הוליוודי", אמר פנס, סגן הנשיא בתקופת דונלד טראמפ. "הם הזכירו לי מדוע מדינת ישראל נמצאת פה, וכמה חשוב לכולנו לעמוד לצד האנשים של המדינה האהובה הזו".
גם אוונס, שסייע לבני הזוג מרקוביץ' ולמשפחתם לצאת מקייב, התרגש לפגוש אותם וסיפר שמבחינתו הם גיבורי התקופה. "הרב מרקוביץ' הוא השראה לאנשים, הוא דאג לקהילה שלו וממשיך לדאוג למי שנמצא שם, ואפילו רוצה לחזור לשם בעוד שבועיים", לדבריו. "אני מכיר את הרב ואשתו כבר תקופה ארוכה, ומתרגש כל פעם מעבודת הקודש שהם עושים. מי ייתן והאל יהיה איתם תמיד".
הרב ומשפחתו הוצאו לפני כשבוע מקייב בשל סכנה שנשקפה להם, לדברי השירות החשאי של אוקראינה. אינה, אשתו של הרב, סיפרה כי שירותי הביטחון האוקראיניים פנו אליהם בשל החשש מפני משתפי פעולה צ'צ'נים ושכירי חרב שלחמו בסוריה, אשר מסתננים לקייב במטרה לעורר אימה בקרב האוכלוסייה האזרחית, והורו להם כי עליהם לצאת מיד.
הרב ואשתו סיפרו ל-ynet כי הייתה להם קהילה יהודית משגשגת במשך 21 שנה, עד שהיא נהרסה באופן מפתיע בשבוע אחד. "אף אחד בקהילה לא האמין שתפרוץ מלחמה באירופה בשנת 2022", אומר הרב מרקוביץ'.
לפני הפלישה הרוסית, כשהכול היה עדיין באוויר, פרסמה השגרירות הישראלית באוקראינה הודעה שעל כל הישראלים להתפנות – אבל הרב ואשתו החליטו להישאר כדי להגן על יהודי קייב. "במקום לעזוב התחלנו להתכונן, ובעזרת תרומה כספית של מייק אוונס, מייסד מרכז ידידי ישראל בירושלים ותורם גדול לישראל, הצלחנו לקנות 6 טון מזון, מים, דלק ומזרנים ל-200 אנשי הקהילה, שהיו יכולים להתארח בבית חב"ד", מספר הרב מרקוביץ'.
הרב ואשתו ניסו לשכנע יהודים בקייב לעזוב את המדינה, אך לא כולם הסכימו לעשות זאת, מסיבות כלכליות ורפואיות או מפני שחששו להשאיר שם את הגברים – שחויבו להישאר ולהתגייס לצבא האוקראיני.
מתוך האירוע במרכז ידידי ישראל בירושלים
בשבת בבוקר פנו אנשי השירות החשאי האוקראיני אל הרב. הם אמרו לו שהם מכבדים מאוד את בקשתו להישאר ולדאוג לקהילה היהודית, ובהחלט הימצאותו של הרב בעיר מרגיעה מאוד את היהודים, אך הוא ומשפחתו חייבים להתפנות.
הם אמרו לי שאם הוא באמת מעוניין לספק הגנה לקהילה היהודית, עליו לדעת כי יש להם מידע שרוסיה מתוסכלת מאוד מכך שעדיין לא כבשה יעדים בקייב, וכי בכוונתה להסלים את הלחימה ולהפוך אותה לאישית יותר באמצעות הכנסת לוחמים צ'צ'נים – שרובם מורכב לטענתם ממוסלמים ואנטישמיים שיעשו דברים נוראים לכל אדם בעל נראות יהודית. לכן ביקשו מהרב מרקוביץ' לצאת מאוקראינה, כדי לא לסמן את כל היהודים כמטרה קלה.
איש שירות הביטחון החשאי, שבני הזוג מרקוביץ' קוראים לו "המלאך", אמר להם להתארגן תוך כרבע שעה – עם המלצה חמה לארוז רק דברים קריטיים. העוצר בקייב התחיל בשבת בשעה חמש בערב, אך הרב ואשתו ביקשו לחכות למוצאי שבת, כדי לא לחלל שבת – וכך באמת היה. במוצאי שבת בשש בערב יצאה שיירה של ארבע מכוניות עם ה"המלאך".
הם נסעו 14 שעות במהירות של 140 קמ"ש, בדרכים עקלקלות, שבעה אנשים ברכב אחד ללא עצירות. בחלקים גדולים מהדרך היה עליהם לכבות את אורות המכונית, כדי לא למשוך תשומת לב.
בדרך לגבול הרומני נגמר הדלק. המכונית שהייתה ברשותם מונעת בדיזל, והמוכר במקום שהגיעו אליו לא אפשר להם לרכוש דיזל, שכן הוא ניתן רק לצבא האוקראיני. איש שירות הביטחון האוקראיני, שראה את המצב, פנה למוכר, הציג את התעודה שברשותו ואמר לו בתקיפות שאם לא ימכור להם דיזל הוא יואשם בבגידה. בשלב ההוא נתן להם המוכר דלק כאוות נפשם.
המדריך לפליט: כך תוכיח בשעת מלחמה שאתה זכאי עליה לישראל
(צילום: שמוליק דודפור)
הדרך הייתה רצופה במחסומים צבאיים, ואינה מספרת שהם היו מפחידים עוד יותר מההפצצות, מכיוון שלצד חיילים במדים עם נשק עמדו בכל מחסום גם אזרחים כפריים עם קלשונים, מקלות וגרזנים. "האזרחים היו לחוצים מאוד מכל כלי רכב שהגיע, ונורא מסוכן לנסוע לכיוונם במכונית מלאה אנשים. מלחץ הם עלולים להתחיל לתקוף או לירות", לדבריה. היה זה המקום שבו אזרח ישראלי נהרג ככה בשבוע שעבר, מירי כדור תועה.
כדי שיראו אותם, היה עליהם להתקדם אל המחסום בחלונות פתוחים, כאשר בחוץ קור של מינוס 3 מעלות צלזיוס. לאחר 20 שעות הם הגיעו סוף-סוף אל הגבול עם רומניה. לאורך כל הדרך, ה"מלאך" מהשירות החשאי לא גילה להם לאיזה גבול הוא מוביל אותם, מכיוון שהחליט זאת תוך כדי תנועה ולפי דיווחים שקיבל מהשטח.
כשהגיעו לרומניה, כל מחזות הזוועה שראו בטלוויזיה התגלו לעיניהם. פתאום גם הם היו פליטים, בשלג הקפוא, בלי בגדים מתאימים ועם עשרות אלפי אנשים נוספים מסביב. לאורך הדרך הם נסעו בטור של ארבע מכוניות. מאחר שהביטוח של המכונית שלהם פג תוקף בשבוע שעבר, לא נתנו להם בהתחלה לעבור את הגבול. הרב ניסה לשכנע את שוטר הגבול שיעביר אותם, כי הם עם ילדים ואנשים מבוגרים, וכבר עייפים וללא מקלחת.
אחד הקשיים צצו כששוטר גבול אוקראיני אמר להם שהיהודים רגילים להיות מלוכלכים ומסריחים. הרב מרקוביץ', שהיה מופתע מגילוי האנטישמיות הנורא, התפרץ עליו – והתחילה מהומה. למרבה המזל, המפקד שהיה בגבול זיהה את הרב מהטלוויזיה, ביקש סליחה על ההתנהגות של החייל ואישר למשפחה לחצות את הגבול.
הם הגיעו לרומניה, למלון הראשון מעבר לגבול, לאחר שני פנצ'רים בדרך. ברומניה הרב נפגש עם בכירים במטרה להבטיח כניסת ציוד הומניטרי לקייב עבור מי שלא יכול לצאת, וניסה לדאוג במקביל ליהודים שכן יכולים לצאת. לאחר שסייע בעניין המעברים, הם המשיכו כעבור יומיים להונגריה – שם נשארו במשך יומיים נוספים כדי לסייע בנושא הוצאת היהודים גם להונגריה. לאחר מכן הם עלו על טיסת אל על מבודפשט לנתב"ג, שם התקבלו בקבלת פנים יהודית חמה עם שירים וריקודים.
שליחי חב"ד השתתפו בחילוץ 30 אלף פליטים
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה שליחי חב"ד חילצו, בתיאום עם גורמים ממלכתיים, לא פחות מ-30 אלף יהודים מכל רחבי המדינה אל מקום מבטחים, בדרכם לישראל או למדינות בטוחות במערב אירופה. פעילות החילוץ התגברה בימים האחרונים, משעה שהכוחות הרוסים החלו לנוע לכיוון ערים מרכזיות באוקראינה.
אוטובוסים שיצאו מבתי הכנסת המרכזיים בערים הגדולות עברו דרך נקודות איסוף מרכזיות בערים המרכזיות, וכן בנקודות איסוף בערים קטנות יותר ובעיירות בדרך, והובילו את הפליטים לעבר הגבולות.
ארזו תוך 10 דקות: ריאיון עם בני הזוג שברחו מאוקראינה ועלו לארץ בסיוע חב"ד
(צילום: משי בן עמי)
רוב החילוצים נעשו באוטובוסים וברכבי הסעות, אך היו גם כאלה שנעשו בקרונות רכבת שנשכרו במיוחד ובמכוניות פרטיות. בחמ"ל המיוחד שהוקם בדניפרו נפתח מוקד טלפוני המאויש 24 שעות ביממה, כולל בשבת, ויהודים מכל אוקראינה התקשרו אליו ותיאמו את חילוצם מבתיהם, את זהות המדינה שאליה ירצו לחצות וכן את מדינת היעד שאליה ירצו להגיע בסופו של דבר.
כמחצית מהפליטים העדיפו לעקור למחנות פליטים ליהודים שהוקמו בקצה המערבי של אוקראינה – בלבוב, בצ'רנוביץ ובאוז'הורוד, כדי להישאר בתחומי אוקראינה ולחזור לבתיהם בהקדם האפשרי עם סיום המלחמה. בהוראת רבה של דניפרו, הרב שמואל קמינצקי, מבנה הקהילה בעיר – "מנורה", המוכר כבניין הקהילה היהודית הגדול בעולם – שימש כתחנת מעבר למאות רבות של פליטים שעברו בו לצורך לינה, ארוחה חמה או תפילה במניין.
מוקד שנפתח בכפר חב"ד עמד בקשר עם רבני הערים ושלוחי חב"ד וכן עם משרד החוץ, גורמים דיפלומטיים נוספים, משרד התפוצות וארגונים כסוכנות היהודית והקרן לידידות. הרב מאיר סטמבלר, יו"ר הפדרציה של הקהילות היהודיות באוקראינה ומי שניהל את הפרויקט מדניפרו, אומר כי "במבצע חובק עולם ובמסירות של ממש פועלים עשרות אנשים ללא הפסקה להצלת נפשות מאוקראינה. ככל שהזמן חולף זה מורכב יותר, כיוון שכבישים וגשרים שובשו והמלחמה התפשטה למקומות רבים מאוד, אבל ברוך ה' לא הייתה קריאה אחת שלא נענינו לה.
"אם בתחילה ראינו בעיקר זוגות צעירים שרצו לברוח, מאוחר יותר הצטרפו אליהם גם משפחות עם ילדים שחששו בתחילה מטלטולי הדרכים, ובימים האחרונים אנו נתקלים גם במקרים של קשישים או נכים שמבינים שעליהם להימלט מאזורי העימות ועוזרים להם בכך למרות המורכבות שבדבר. במקביל, אנו ממשיכים ככל הניתן בניהול השגרתי של הקהילות באוקראינה, לטובת היהודים שהעדיפו להישאר כאן".
הרב הראשי טס למולדובה
הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, יצא הערב עם משלחת חילוץ של "איחוד הצלה" לטיסת בזק למולדובה – כדי לבקר בקהילה היהודית בקישינב הבירה. הביקור נערך בהזמנת רבה של מולדובה, הרב פנחס זלצמן, שמנהל את מבצע קליטת הפליטים מאוקראינה המגיעים למדינה.
הרב לאו יסייר עם הרב זלצמן ונציגי איחוד הצלה במתחמי הלינה ובמתחמי הפליטים מאוקראינה, ויפגוש את אנשי הקהילה היהודית והקהילות המקומיות. הוא ינסה לסייע בפתרון בעיות הלכתיות שהתעוררו בעקבות המלחמה, ולעודד את משפחות הפליטים במרכזי הקליטה של הקהילה היהודית בקישינב.
"הם היו גיבורים, היה מסע מלחיץ"
הילדים מבית הילדים "עלומים" מז'יטומיר ואנשי הצוות במקום, פליטי המלחמה באוקראינה, מתחילים להתאקלם בישראל. לאחר שנמלטו מהעיר שהופגזה בידי הרוסים ועברו מסע ארוך, הם הגיעו השבוע לארץ, וכעת הם שוהים במרכז שדה נס הרים – שם יישארו בחודש הקרוב.
"ברוך ה', עכשיו אנחנו כבר בשלבים האחרונים של ההתאקלמות", סיפרה מלכי בוקיעט, מנהלת הפנימייה היהודית ושליחת חב"ד לז'יטומיר, בריאיון היום (ד') לאולפן ynet. איך לסכם את זה בכמה מילים? היה מסע מלחיץ וקצת מפחיד, אבל הרגשנו שזה הדבר הנכון לעשות, שצריך לצאת לדרך".
מלכי בוקיעט: "היינו באוטובוס מלא בילדים גיבורים – שרדנו את המסע"
(צילום: שמוליק דודפור)
"אנחנו נמצאים פה במקום מקסים שקק"ל נתנו לנו בנס הרים, ואנחנו כרגע רק בשלבים ראשוניים של ניסיון לבנות לילדים איזושהי יציבות, לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם, לעבד את הטראומה ולמלא להם את סדר היום בצורה בריאה. יש כאלה שהמשפחות שלהם רוצות להצטרף ולהשתקע בארץ", היא מציינת.
בזמן שצוות חב"ד מנסה לשמור על שגרת הילדים עם לוח זמנים של שיעורי עברית, תורה, חשבון ומקצועות נוספים, פונים אליהם גם ישראלים רבים ששואלים האם ניתן לאמץ את הילדים. במקום היו אנשי מקצוע ממשרד הרווחה שדנו עם הנהלת המקום על עתיד הילדים, כדי לברר לאן ילכו בתום החודש שבו הם נמצאים יחד במרכז השדה.
"עדיין קיימת אי-ודאות גדולה סביב ההמשך, אנחנו לא יכולים לדעת מה קורה אחרי החודש הזה", אמרה חני רובין מצוות בית הילדים לכתבת ynet סיון חילאי, "הילדים האלה הם לא ילדי בית יתומים שמחפשים אימוץ. לרוב הילדים יש אמא או אבא באוקראינה שפשוט לא יכולים לגדל אותם. אם יהיו כאלה שירצו לעשות עלייה וזה יהיה מקובל על ההורים שלהם, אז הרווחה תצטרך להיות מעורבת ואולי למצוא להם משפחת אומנה, אבל הכול חייב להיות באישור ההורים. אנחנו לא רוצים להרחיק את הילדים מההורים, גם אם הם לא יכולים לגור איתם. יש גם כאלה שרוצים לחזור לאוקראינה להיות קרובים לאמא".
ביקור בבית ספר שדה בנס הרים שאליו הגיעו יתומים מאוקראינה
(צילום: חגי דקל)
הילדים החלו את המסע בנסיעה לאזור הרי הקרפטים. בשלב מסוים הבין צוות בית הילדים שלמרות הקושי לצאת מהמדינה כשלילדים רבים אין את המסמכים המתאימים, הם מוכרחים לחצות את הגבול לכיוון רומניה. בסיוע של בית חב"ד, משרד החוץ, הקרן לידידות והסוכנות היהודית, המבצע הסתיים בהצלחה. הם יצאו מסכנה כשהגיעו לרומניה, העבירו שם את השבת, וביום ראשון בבוקר עלו על מטוס לישראל.
בוקיעט ליוותה 50 ילדים במסע ההימלטות. "מי שראה קדימה הוא שליח חב"ד והרב של העיר, הרב שלמה וילהלם. ממש כשהתחילה ההפגזה הראשונה – הוא מיד הרים אליי טלפון ואמר: 'בואי נצא, יש לנו אחריות. אני רוצה שאת והילדים לא תהיו כאן'. אני חושבת שהיינו האוטובוסים הראשונים שיצאו, כמה שעות בודדות אחרי ההפגזה הראשונה. פשוט עלינו לאוטובוס ויצאנו לכיוון אזור שקט יותר, בהרי הקרפטים".
7 צפייה בגלריה
הילדים שהגיעו לנס הרים. "יש כאלה שהמשפחות שלהם רוצות להצטרף ולהשתקע בארץ"
(צילום: שאול גולן)
"כשראינו שהתחילה מלחמה, אמרנו לילדים: 'יכול להיות שאחרי כמה ימים זה יירגע, אז לפחות לכמה ימים נהיה במקום רגוע'", היא מספרת על השתלשלות האירועים, "אמרנו להם שמאחר שהתחיל מצב לא יציב, החלטנו שאנחנו יוצאים לסופ"ש במלון במקום שקט. אז הילדים הקטנים בכלל קיבלו את זה בצורה מאוד נעימה ונחמדה. הגדולים כמובן מבינים יותר וקוראים חדשות, הם נלחצו מהמעבר. אבל הסתדרנו והצלחנו לתת להם את התמיכה הרגשית, כדי שלא תהיה פה קריסה".
לדבריה, "דרך של שש שעות הפכה ליותר מ-16 שעות, היו פקקים אדירים בדרך, אי אפשר היה לעצור בשום תחנת דלק, המון כלי רכב מסביב ואנחנו היינו באוטובוס מלא בילדים – אבל הם היו גיבורים, ממש מקסימים, ושרדנו את המסע. הגענו לעיר שנמצאת קרוב לגבול כדי שתהיה לנו אפשרות לצאת אם נצטרך. אפילו לא חשבנו על זה באותו שלב".
בסופו של המסע הם הגיעו לישראל. "הילדים מאוד-מאוד שמחו והתרגשו, ובעצם לבוא לישראל זה חלום של כולם, כל אחד ברמה שלו – יש מי שחלם לעשות עלייה, ויש שחלם רק לבוא לבקר. זו ארץ ישראל, זה מקום שהם שמעו עליו תמיד, ולחלקם יש קרובים כאן בארץ – אז אם זה היה קורה בנסיבות אחרות, זה ממש היה תיאום מושלם. הנסיבות כמובן קצת העיבו על מצב הרוח, אבל בסוף באמת הייתה שמחה והתרגשות".
