רבים ברחבי הארץ נוהגים להדליק מדורות ולחגוג את ל"ג בעומר, גם כאלה שאינם מגדירים את עצמם כדתיים שומרי מצוות, אבל איך בכלל נולד היום החגיגי הזה? וכיצד הוא הפך ממועד זניח לאירוע שיא בעולם היהודי? מתברר שהתשובה מורכבת וסבוכה יותר ממה שאולי נדמה.
"ל"ג בעומר, על רבדיו השונים, הוא ביטוי לסמכות המחוקקת של העם היהודי", אומר פרופ' ג'פרי וולף, מרצה במחלקה לתלמוד ולתורה שבעל-פה באוניברסיטת בר-אילן. לדבריו, לפני הכול צריך להבין מדוע התאריך הזה מסמל את הפסקת האבל הנהוג במהלך תקופת ספירת העומר, שמתחילה יממה לאחר ליל הסדר ומסתיימת בחג השבועות.
"בשנת 136 לספירה הסתיים מרד בר כוכבא בשבר עצום – ההערכה היא שהיו כמיליון קורבנות, חורבן כמעט מלא של אזור יהודה ומספר עצום של יהודים שנמכרו על ידי הרומאים לעבדים", הוא אומר. "למרות שבתלמוד ובספרות חז"ל מאותה תקופה אין תקנה שמחייבת להתאבל, צמחה כנראה מלמטה ההחלטה שלא להתחתן בתקופה הזו כביטוי לאבל ששרר – ולמעשה מנהגים רבים בעם ישראל התחילו ככה. האזכור היחיד של התקופה הזו מופיע במסכת יבמות בתלמוד הבבלי, והוא מציין כי לרבי עקיבא היו 24 אלף תלמידים ו'כולם מתו מפסח עד עצרת', כלומר עד שבועות".
יש הטוענים שהם היו לוחמים שנהרגו תחת פיקודו של בר כוכבא, שרבי עקיבא היה הסמכות הרוחנית שלו?
"זה סביר בהחלט, רק שזה לא מסביר את הסיבה להפסקת האבלות בל"ג בעומר. מכל מקום, במשך מאות שנים סימן האבל היחיד בתקופה הזו היה הימנעות מחתונה".
הקשר למסע הצלב
בשנת 1096 יצא לדרך מסע הצלב הראשון, שבמסגרתו יצאו הנוצרים לכבוש את ירושלים מידי המוסלמים. בדרך לארץ הקודש, הצלבנים טבחו ללא רחמים במספר קהילות יהודיות באזור גרמניה, ובהן שפירא, ורמייזא ומגנצא (כיום מכונות שפייר, וורמס ומיינץ).
6 צפייה בגלריה
מדורה בראשון לציון. "אזכור ראשון להפסקת האבלות בל"ג בעומר מוצאים לראשונה במאה ה-12, בפרובנס"
(צילום: דנה קופל)
"עיקר מסעי הטבח התרחשו בחודש אייר ועד לאחר שבועות, והאבל בקרב יהודי אשכנז היה עצום", מסביר פרופ' וולף, "כביטוי לזעזוע הם החליטו להוסיף על ההימנעות מחתונה בזמן ספירת העומר, גם איסור להסתפר ולהתגלח, כפי שנהוג לאחר מוות של קרוב משפחה מדרגה ראשונה. הספרדים לא אימצו את מנהגי האבלות האלה, אבל מאוחר יותר, כשאשכנזים החלו להגר לספרד ולמדינות ערב, חלק מהיהודים בספרד אימצו גם הם כמה מהנהגים האלה, כמו איסור התספורת".
לדבריו, "אזכור ראשון להפסקת האבלות בל"ג בעומר מוצאים לראשונה במאה ה-12, בפרובנס. אנו שומעים על קביעה שלפיה תקופת האבלות מסתיימת 'בפרוס העצרת', כלומר כ-15 ימים לפני חג שבועות, והתאריך שקרוב לזמן הזה הוא ל"ג בעומר. כלומר, על אף שבתלמוד כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו עד שבועות, נטען שבל"ג בעומר הם הפסיקו למות. מדובר, כנראה, במסורת עתיקה יותר שעברה מאב לבן, בלי שהדבר נכתב במפורש בהלכה. יש המשערים שהבחירה בל"ג בעומר, שחל בי"ח באייר, קשורה ליום השנה לפטירתו של יהושע בן נון באותו יום (לפי אחת המסורות, י"ט)".
"בכל אופן, למרות של"ג בעומר התפתח ליום חג שאחריו הספרדים חזרו להתחתן, האשכנזים שהתאבלו על הטבח במסע הצלב הראשון המשיכו את האיסור על חתונות גם לאחר ל"ג בעומר, ועד לשבועות, כי ההתקפות נמשכו עד הקיץ", הוא מציין.
הרבנים שהתנגדו להילולה
במקביל, בארץ ישראל הלך והתפתח, לפחות מאז ימי הביניים המוקדמים, מנהג של עלייה לרגל לקברי צדיקים בתקופה שבין פסח לשבועות: "המסע שארך מספר ימים החל בקבר שמעון הצדיק בירושלים ונמשך קרוב לשם, בקבר שמואל הנביא. משם הצפינו לטבריה, כנראה לקבר רבי מאיר בעל הנס, ואחר כך נסעו למירון, אבל לא למקום שבו נטמן רבי שמעון יוחאי, אלא מאות מטרים משם, אל קבר הלל ושמאי. במקור דווקא הביקור בקבר שמואל הנביא כלל גם הדלקת מדורות, ולא לגמרי ברור מה הסיבה לכך".
"במאה ה-13, הממלוכים ששלטו בארץ ישראל החלו להפעיל מדיניות של אִסלום מקומות הקדושים", מתאר וולף, "הם טענו שכל מקום קדוש בעל זיקה לאסלאם, כמו מערת המכפלה וקבר שמואל הנביא, הוא אתר שקדוש למוסלמים בלבד וליהודים אסור להיכנס לשם. לכן פסקה העלייה לקבר שמואל, והעלייה התמקדה בצפון, בקבר רבי מאיר בטבריה ובקבר הלל ושמאי במירון – לשם גם הועבר מנהג המדורות".
מתי החלו החגיגות בקבר רשב"י?
"בעיקר מסוף המאה ה-15 והלאה, בעקבות הגעת גולי ספרד לצפת. הם הביאו איתם את ספר הזוהר שהתגלה בספרד בסוף המאה ה-13 ויוחס לרבי שמעון בר יוחאי. היהודים האלה כנראה הסיטו את מרכז העניינים מקבר הלל ושמאי לרשב"י. סיבה אחת לכך היא שבאידרא רבה (חלק מהזוהר) מתוארת התאספות של תלמידי רבי שמעון בר יוחאי סביב רבם ביום פטירתו, שבה חלק להם את סודות הקבלה. לפי רבי חיים ויטאל, גדול תלמידי האר"י, היה זה בל"ג בעומר.
"הזוהר מתאר שגם ירדה אש מהשמיים. זה התאים למנהג שכבר היה קיים להבעיר מדורות, וכך התחברו להם ל"ג בעומר, יום פטירת רשב"י, ספר הזוהר ומנהג הבערת מדורות. מהמאה ה-16 ועד המאה ה-18 גם החלו להתפתח במירון עוד טקסים סביב ל"ג בעומר, ובהם קריאת קטעים מספר הזוהר, הולכת ספר תורה מצפת למירון ועוד".
6 צפייה בגלריה
המונים בהילולה במירון. החיד"א טען שהמחשבה כי מדובר ביום פטירת רשב"י מקורה בטעות
(צילום: גיל נחושתן)
רבנים בכירים הביעו התנגדות להילולה.
"נכון, במאה ה-18 הרב חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) טען כי באותו קטע מכתבי האר"י מופיע של"ג בעומר הוא יום 'שמ' רשב"י', ובטעות חשבו שמדובר בקיצור של המילה 'שמת', כלומר היום שבו מת רשב"י – אבל למעשה הכוונה היא יום 'שמחת רשב"י'.
"במאה-19 הביע החתם סופר (הרב משה סופר), מבכירי הרבנים והפוסקים, התנגדות חריפה גם לעצם ההפרזה בחגיגות ל"ג בעומר. לטענתו יהודים אמורים לחגוג רק מועדים שמופיעים במקורות ולא להמציא חגים חדשים. הוא במיוחד התנגד למנהג שריפת בגדים בל"ג בעומר, אשר היה פופולרי מאוד בתקופה ההיא".
ואיך הגיב הציבור?
"ביידיש אומרים 'האָט ער געזאָגט', כלומר 'אז הוא אמר'. רוב הציבור כיבד את הרבנים, אבל בהקשר הזה של הניסיון לאסור חגיגות, הציבור התעלם והמשיך לחגוג".
איך אתה מסביר את זה?
"את ההתעקשות של החתם סופר אני מבין, כי הוא זה שדגל בכלל של 'חדש אסור מן התורה', כלומר צריכים לשמר את ההלכה ולא להמציא מנהגים חדשים. הספרדים התעלמו כי זוהי מורשתם והחתם סופר לא היה מנהיגם. את ההתעקשות של הציבור האשכנזי לחגוג אני מבין לאור התפיסה שלהם שהמנהג הוא דבר קדוש ביותר וצריך לשמר אותו בכל מחיר, כפי שקובע הפתגם ההלכתי 'מנהג מבטל הלכה'".
ומה המסקנה שלך?
"שרבנים צריכים לדעת מתי לשחרר. הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, מחבר הספר 'ערוך השולחן' ויליד המאה ה-19, אמר שהוא לא הולך ל'תשליך' בראש השנה, כי זה מנהג שאינו ראוי ביום כזה קדוש. אבל הוא הבין שאי-אפשר למנוע אותו, ולכן הוא פשוט נשאר בבית".
הליטאים עברו חסידיזציה
עד השנים האחרונות, מי שנהגו להגיע למירון בל"ג בעומר הם כמעט רק ספרדים וחסידים. החרדים הליטאים העדיפו להישאר בישיבות וללמוד תורה, ומספר מנהיגים בכירים, ובהם הרב אברהם ישעיהו קרליץ ("החזון איש"), ממש התנגדו לכך שבחורי ישיבה ייסעו להילולה במירון.
"ברור שהחסידים והספרדים היו מאוחדים ברצון לנסוע למירון, כי מה שיש להם במשותף הוא עולם הקבלה והזוהר שמיוחס לרבי שמעון בר יוחאי", מסביר פרופ' וולף, "אצל הליטאים לעומת זאת היה הכלל של 'נאָר תורה', רק תורה ולימוד גמרא".
בשנים האחרונות גם ליטאים החלו לבקש ברכות מרבנים כמו חסידים וספרדים.
"נכון, המודל שלפיו הגמרא היא חזות הכול, פחות דומיננטי. יש אצלם 'חסידיזציה' וזה כולל ביקור בקברי צדיקים".
למה ביקור בקברים הפך למשמעותי כל כך? וולף טוען כי "זה קשור לתפיסת הזמן והמקום של היהדות. גם אנתרופולוגים מצד אחד, וגם הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מהצד השני, מסבירים שתפיסת הזמן היהודית היא שהעבר לא מת. המודרנה גזרה מוות על העבר, אבל זו לא התפיסה המסורתית, שבה לאנשים יש זיקה לדמויות מהעבר שחווים אותן כחיים. הרי למה אנשים מתעקשים ללכת לקבר של קרוב משפחה שמת? כי הם נמשכים למקום שבו נמצא השריד הפיזי האחרון של האדם שחי עדיין בתוכך".
"כך גם לגבי קברי צדיקים – אני זוכר את הפעם הראשונה שבה ביקרתי בקבר רחל וראיתי נשים מתפללות ושופכות את ליבן ל'מאמע רחל', כאילו שמדובר בשכנה-קרובה, ואז הבנתי את העניין", הוא מספר. "הפוסקים וההלכה אמנם הזהירו מפני פנייה למתים ודרשו שהתפילה תופנה רק לקדוש ברוך הוא, אבל המשיכה לקברי צדיקים נובעת מהאופי, מהזיכרונות, מהדומיננטיות ומהכריזמה של אישים מסוימים, כמו רבי שמעון בר יוחאי, שזכרם עדיין פועם לאורך הדורות".
