כשמייסד מיזם "החכם היומי", אלי ברקת, היה צעיר - הסיפור המזרחי היה חלק ממנו. מאבקי הפנתרים השחורים והמצוקה של "ישראל השנייה" לא היו זרים לו, וכמו רבים מחבריו גם הוא כעס על מה שראה כהדרה עדתית ממרכז השיח הישראלי. היום, כשהוא משיק את פרויקט חייו - אוצר בלום של יידע על אלפי חכמי המזרח שנותרו עלומים - הוא כבר במקום אחר.
"השיח המזרחי תקוע שנים רבות סביב טרמינולוגיה של 'לקחתם לי', 'מגיע לי', ובקיצור - צדק חלוקתי", הוא אומר. "אבל המחשבה היום צריכה להיות איך אני תורם לחברה הישראלית מהמקום המזרחי שלי, מהעושר העצום שאנחנו נושאים על גבינו".
ברקת (50) יצא למחקר סיזיפי, שמונה שנים אורכו, וצוות חוקרים בראשותו אסף שמות של קרוב לאלף רבנים וחכמים מזרחים מ-40 ארצות שונות. מן הטקסטים הרבים שהותירו, חילץ הצוות אמירות, רעיונות ומחשבות סביב שבעה נושאים אקוטיים במחשבה היהודית-ישראלית: גאולת ישראל, אהבת ישראל, מסורת אבות, בין ישראל לעמים - ועוד.
"כשהייתי ילד, דוד של אבא הביא לבית הכנסת צילומים של רבנים ספרדים, באיכות של אותה התקופה, עם הכיתוב 'והיו עיניך רואות את מוריך'", ברקת מספר. "באותו רגע ראיתי את הזיק, את הגעגוע, את הערגה שניצתה בעיניהם של יושבי בית הכנסת. שאלתי את עצמי, למה לי אין את האור הזה בעיניים? מדוע אני לא מכיר את החכמים הגדולים הללו? מדוע הציבור הישראלי לא נחשף אליהם ואל תורתם?"
את הרעיונות שעובדו לטקסט קצר, בצירוף תמונות הרבנים, ניתן למצוא במאגר המידע הדיגיטלי "החכם היומי", בתאריך פטירת החכמים. כך, באמצעות המיזם, נחשף הצופה לא רק למאות דמויות מרשימות שעלולות היו להיעלם בתהום הנשייה - אלא גם לטקסטים הנהדרים שלהן, שרלוונטיים באופן מפתיע לימינו.
גם לעוברי עבירה יש מקום
ברקת משמש כמנכ"ל הארגון היהודי המיתולוגי "כל ישראל חברים" (כי"ח), שנוסד ב-1860, ועומד מאחורי מוסדות ענק כמו רשת בתי הספר "אליאנס". בימים אלה הוא מתמקד במצוינות ובפיתוח מנהיגות בפריפריה, בחיבור למורשת יהדות ספרד - ובטיפוח זהות יהודית מחברת. "לאו דווקא שמירת מצוות, אלא חיבור, לכידות וסולידריות יהודית", הוא מדגיש.
במובן זה, המיזם הגדול של ברקת מציג את המפגש הבלתי-אמצעי של המסורת היהודית המתונה בארצות האסלאם, עם המודרנה. בנקודת ההשקה הזו התגלתה יהדות מכילה, כזו שאיננה כופה את ערכיה. הוא מסביר כי במזרח אירופה, למשל, המודרנה הייתה מאוד מאיימת. מי שחצה את הגבולות, גרר על עצמו חרם ונידוי. ראשי הקהילה היהודית-אירופית חששו מכניסתה המסיבית של ההשכלה. אצל יהדות המזרח, לעומתם, המודרנה לא איימה על הקהילה ואף להיפך. העמדה החד-משמעית של החכמים העולה מן הטקסטים שנותחו, היא שגם עוברי עבירה יהיו חלק מהקהילה. גם הם שייכים לקבוצה היהודית המגובשת.
ברקת מספר כי העבודה על קיבוץ החומרים הייתה מייגעת. החוקרים לא הסתפקו רק בפניהם ובפרטיהם הביוגרפיים של החכמים. "העלאת זכרו של הרב בתאריך פטירתו חשובה לא רק בהיבט של 'הדלקת נר' לזכרו, אלא גם בהצגת דברי תורתו", הוא אומר, ומצטט את מאמר חז"ל: "כל תלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה, שפתותיו דובבות בקבר".
ברקת מצביע על הסרט הפולחני והשנוי במחלוקת, "המובטל בטיטו", משנות ה-80. "הקונוטציה המיידית לשם 'בטיטו' היא של משהו נלעג", הוא אומר, "אבל כמה מכירים את הרב נחמן בטיטו, הראשון לציון מן המאה ה-19, שהיה תלמיד חכם עצום?"
בין הקשיים שעמדו בפני ברקת והחוקרים היה גם היעדר מידע זמין – ומאידך גיסא, הצורך לעיתים לייצר סלקציה מתוך ספרי שו"תים עבי כרס. "לפעמים מצאנו מעט חומר, אבל גם זה חשוב", אומר ברקת. "טוֹב מְעַט לַצַּדִּיק'. גם מעט מהצדיק זה חשוב".
במהלך העבודה, נזכר ברקת, ביקר אצל המקובל המפורסם רבי דוד אבוחצירא: "סיפרתי לו שהצלחנו להגיע ל-500 רבנים, אך רבי דוד שאל, 'למה לעצור במספר הזה?' הסברתי לרב שרציתי להגיע לאלף חכמים, אך אינני בטוח שיש בידיי את המשאבים. הרב שאל שוב, 'למה אלף? למה לא להמשיך?' היום אני יכול לבשר באושר שחסרים לנו עשרות בודדות לסגירת אלף השמות הראשונים".
הסבא שהיה לרב
קבוצת החוקרים הצליחה להגיע למאות שמות של רבנים, אבל אז החלו להגיע בקשות מפתיעות מיהודים אשכנזים ששמעו על המיזם, וביקשו לחלץ גם את רבניהם ממצולות ההיסטוריה: "הרב נרצח בשואה וזכרו נשכח מלב. אנא העלו אותו ואת דברי תורתו אל המיזם שלכם", ביקשו. ברקת מודה כי אמנם ביקש לדאוג "לכרם החסר" של יהדות ספרד, "אבל 'כל ישראל יש להם חלק' - בסוף כולנו עם אחד", הוא אומר.
"אני חושב שהחברה הישראלית כיום בשלה לקבל את הסיפור המזרחי-הספרדי גם ללא האלמנט של הדיכוי. כשאתה נכנס לזירה של חכמים, ואתה מציע לבקר רב שחי במרוקו לפני 200 שנים, אתה לא פותח 'מאבק מזרחי'"
הפרויקט חובק עולם: רבנים שנולדו בספרד לפני ובמהלך תקופת האינקוויזיציה; משפחות אנוסים שהגיעו לאמסטרדם, לוונציה ושם היו לרבנים מחברי ספרים; חכמים בעיראק, בפרס, בסין, בהודו, בטורקיה, בתוניסיה - בכל מקום שאליו הגיעו וממנו נדדו, ובכל מקום שהיה בו בית דפוס שאפשר את הדפסת כתביהם.
כך למשל, ביום פטירתו עלה לאתר טקסט של הרב אברהם הכהן, חכם תוניסאי שעלה לארץ והיה לרב של שכונת תלפיות בירושלים. הטקסט הגיע לפורום של מורות לתנ"ך, ואחת ממשתתפותיו התקשרה בדמעות וסיפרה כי הרב הכהן הוא לא אחר מאבי בעלה. היא התרגשה לגלות את דברי תורתו מקבלים במה. לדבריו, "ההיגד היהודי על 'סבא שלי היה רב', הוא הרבה יותר מבדיחה חביבה. הוא מספר על השורשים שיש לכל אחד מאיתנו".
ברקת מצביע על הסרט הפולחני והשנוי במחלוקת, "המובטל בטיטו", משנות ה-80. "הקונוטציה המיידית לשם 'בטיטו' היא של משהו נלעג", הוא אומר, "אבל כמה מכירים את הרב נחמן בטיטו, הראשון לציון מן המאה ה-19, שהיה תלמיד חכם עצום? בסרט הקאלט 'סאלח שבתי' כולם מכירים את הסצנה של חיים טופול יורד מן המטוס. אבל כמה יודעים מה היה לפני שהוא ירד במדרגות? מהיכן הגיע? מה המסורת שהוא מביא איתו, ומי היו הדמויות לחיקוי שלו?"
ייצוג נמוך לרבנים המזרחים בספרי הלימוד
חרף השאלות הקשות, ברקת מצביע על שינויים המתרחשים בשטח. כך, למשל, בספר לימוד של החמ"ד שפורסם לפני מספר שנים, מוצעים 160 טקסטים של רבנים. כמה מתוכם ממוצא מזרחי? התשובה העגומה היא 3. במילים אחרות, כ-2% בלבד.
3 צפייה בגלריה
"כמה יודעים מה היה סלח שבתי לפני שהוא ירד במדרגות? מהיכן הגיע? מה המסורת שהוא מביא איתו, ומי היו הדמויות לחיקוי שלו?" סאלח שבתי וחכם חזקיה שבתי שהיה באמת
(צילום: החכם היומי, גטי אימג')
צוות החוקרים לא התעצל, וביקש פגישה עם מחבר ספר הלימוד, שהופתע מהעבודה הכבירה של ברקת ושותפיו. האיש קיבל את פניהם בסבר פנים יפות והסביר כי אין לו מאום נגד חכמים ספרדים - הוא פשוט לא מכיר כאלה. בחלק השני של הספר, היוצא בימים אלה, הוא עצמו כבר פנה לחוקרי "החכם היומי".
עד כמה אתה רואה את המיזם שלך כחלק מהמאבק המזרחי?
"אני חושב שהחברה הישראלית כיום בשלה לקבל את הסיפור המזרחי-הספרדי גם ללא האלמנט של הדיכוי. כשאתה נכנס לזירה של חכמים, ואתה מציע לבקר רב שחי במרוקו לפני 200 שנים, אתה לא פותח 'מאבק מזרחי'. אנחנו מאמינים שמה שאנחנו עושים הוא ריפוי - גם של המאבק המזרחי וגם של החברה הישראלית. אנחנו מביאים משהו שהוא לא מותקף. שיכול להיות סביבו קונצנזוס. וכך אתה מאפשר גם למזרחים להשתחרר מהמקום הלעומתי, הנזקק והמדוכא, וגם להכיר לישראל שדה עצום של חוכמה, של יופי ושל תרבות".
