בת דודתה של הרבנית שנפטרה בקריביים: ראתה תמיד את טובת האחר
(צילום: ירון ברנר)
לא קל לזוג יהודי שומר תורה ומצוות לחיות במקום מבודד כמו איי הבתולה – אבל בת דודתי, הניה פדרמן ז"ל, גדלה מגיל אפס בבית של שליחות. הוריה הם שליחי חב"ד בוויסקונסין שבארצות הברית כבר למעלה מ-50 שנה, וזה מה שהיא ראתה בבית כל הזמן: נתינה וחשיבה על האחר.
הניה יקרה, אני לא מאמינה שאני כותבת עלייך בלשון עבר. היית תמיד בן אדם כל כך חי, כל כך שמחה, משרה שובל של כיף ואנרגיה חיובית סביבך. מדי שנה היינו נפגשות בכינוס העולמי של שליחות חב"ד. מתלוצצות מי מגיעה מיותר "חור" – את מאיי הבתולה שבקריביים, או אני משכונת הסיטי באשדוד. מדי שנה, כשהיינו נפגשות בכינוס, נהגנו לשבת ביחד בדרך לאירוע ההצדעה העוצמתי, והייתי מנצלת את השעה שבדרך כדי לשמוע ממך חוויות וסיפורים מרתקים על חיים של נתינה בלתי נגמרת.
והנה, עכשיו אני שוב באוטובוס. נוסעת למתחם האירועים שבניו ג'רזי עם עוד אלפי שליחות ממקומות שונים בעולם, אבל לידי המקום ריק. תרתי משמע. כאילו זה סימן משמיים. לכבוד שנת "הקהל", יש כמות גדולה עוד יותר מהרגיל של שליחות שהגיעו כדי להשתתף בכנס העולמי המתקיים כאן מדי שנה, בחצר הרבי מלובביץ' שב-770 איסטרן פארקוויי. בטח כשזה הכינוס הראשון שבו אפשר להיפגש פיזית ולהתחבק, אחרי שנים של קורונה. אז אני נוסעת ודומעת, נוסעת ומהרהרת בדמותך האצילית שתישאר איתנו.
הרי כבר כשהיית ילדה, היה ברור שתגיעי רחוק. ג'ינג'ית מלאת חיים שכמותך. הבית שבו גדלת, ההורים שלך, הם סמל ודוגמה לחיים של שליחות. הרי הם יצאו לשליחות כשהעולם עוד בכלל לא הכיר את המילה הזו. מראשוני היוצאים מאזור הנוחות לטובת אחרים. חשבו שהם מוזרים – זוג חסידי קם ונוסע למקום מרוחק ללא משפחה, ללא חברים, ללא כל התנאים המינימליים לקיום של חיים יהודיים. והיום, למעלה מ-50 שנה אחר כך, וואו! איזו אימפריה יהודית יש שם בוויסקונסין הקפואה בזכות משפחת שמוטקין.
מישהי סיפרה לנו שהבת שלה חגגה יום הולדת באי, והייתה מבואסת שהיא רחוקה מהמשפחה בארץ ואין אף אחד שיחגוג איתה – אז אספת את הילדים, הכנת עוגה, באת אליה הביתה וחגגת יחד איתה את יום ההולדת
ככה הם חינכו אותך ואת אחייך ואחיותייך. גדלת עם אהבה ענקית לאנשים, עם חיים מלאים במשמעות מהרגע שבו פוקחים את העיניים בבוקר. בדור שבו אנשים מתלוננים על חוסר הנוחות הכי קטן שיש להם למשך עשר דקות, אתם הייתם מאושרים בתנאי הגידול הלא-פשוטים שהיו לכם. אומרים שזכיתם. זכות לתת לכולם יהדות במאור פנים, עם כל הלב ולכל אחד ואחת.
האמת? ממש לא התפלאנו לשמוע כשלפני 18 שנים, מיד אחרי החתונה, את ואשר בעלך בחרתם לצאת לשליחות בעצמכם באי שהוא מוקד תיירות. גם אתם, כמו ההורים, הייתם חלוצים. מי חשב אז שאפשר לגדל משפחה חסידית באמצע שום מקום, כפשוטו? מוקפים במים מכל כיוון. אבל מאז, קיבלתם כבר עוד כמה "שכנים" באיים שמסביב. אתם מהווים עבורם מודל של הצלחה והתמדה.
4 צפייה בגלריה
משפחת פדרמן בברכת שנה טובה שפרסמה הניה ז"ל בדף הפייסבוק של בית חב"ד. אף חג ומועד לא עבר סתם ככה
(צילום: מתוך פייסבוק)
בבית האבלים מישהי סיפרה לי איזה אור ואיזו משפחה היית בשבילם. אחת סיפרה לנו שהבת שלה חגגה יום הולדת באי, והייתה מבואסת שהיא רחוקה מהמשפחה בארץ ואין אף אחד שיחגוג איתה – אז אספת את הילדים, הכנת עוגה, באת אליה הביתה וחגגת יחד איתה את יום ההולדת.
האור ממשיך להאיר
אני זוכרת את התמונות ואת הסיפורים מימי הראשית. על משקפי השמש שהרכבתם לתינוקת המתוקה מוסי, כדי להגן על עיניה מהשמש הקופחת בלב האוקיינוס. אני זוכרת את התמונות הראשונות של הפעילויות שלכם – הכול יצירתי, מזמין ומיוחד. אף חג ומועד לא עבר סתם ככה.
סיפרת לי שאין באי תושבים יהודים רבים, אבל יהודים וישראלים רבים מגיעים בעונות שונות של השנה לחופשות, לשהות בבית נופש שהם מחזיקים באי או לצורכי עבודה – כך שהמספר משתנה מחודש לחודש. לתיירים שהגיעו לסביבה דאגתם לכל דבר – חנוכייה בחנוכה, משלוח מנות בפורים, מצה שמורה בפסח, נרות לשבת, סעודות – והכול בעיצוב מדהים ובצורה מיוחדת במינה.
בבית חב"ד – שהיה לכם חשוב למקם בקרבת בתי המלון, כדי שאורחים המגיעים לשבת יוכלו להגיע ולהתפלל במרחק הליכה – ערכת מאות ארוחות שבת, חתונות וכן אירועי בר מצווה ובת מצווה ליהודים המקומיים או לתיירים. אפילו מקווה לא היה אצלכם, ואת, הניה, לא ויתרת על המצווה היסודית הזו, וליווית כל אישה ואישה שרצתה לטבול בחוף הים. לשם הגעתן יחד, ואת דאגת שטבילתה תהיה חוויה של ממש, כדת וכדין.
4 צפייה בגלריה
רק הניה חסרה. התמונה הקבוצתית של שליחות חב"ד שהגיעו לכנס בארצות הברית
(צילום: אהרון גליס)
הניה יקרה, אני נוסעת וחושבת, נוסעת ובוכה. הערב, בסיום מעמד ההצדעה הענק, כבר לא נסתובב במעגל ונרקוד. לא עמדנו השנה בכנס באחת הפינות ופטפטנו. לא קיבלתי ממך חיבוק.
במקום זה, ביום חמישי הכנס כולו נעצר, כל הסדנאות בעברית ובאנגלית, ברוסית, בצרפתית ובספרדית, נכנסו להשהיה – ו-3,000 השליחות, אחיותייך לחזון ולמשימה, באו ללוות אותך באהבה למנוחת עולמים בהלוויה שלא נראתה כמותה בשכונה. מסע ההלוויה הדומע יצא מחזית בית מדרשו של הרבי מלובביץ', 770 המפורסם, וכעבור פחות מ-24 שעות נעמדנו שם שוב, הפעם כדי לצלם את התמונה הקבוצתית, שלמרות ששמרתי לך בה מקום לא היית חלק ממנה. השליחות הבטיחו במעמד הזה כי לעילוי נשמתך, הן ימשיכו להאיר את העולם כולו ולהפוך אותו למקום טוב יותר.
האור שלך מאיר
הניה, הקרנת כל כך הרבה אור, עשית כל כך הרבה טוב. במהלך השבעה שהחלה, שמעתי עלייך כל כך הרבה סיפורים. מחברות ילדות, מבני משפחה, מאנשים שהגיעו בטיסה במיוחד מהאי כדי לשתף ולספר עלייך ועל הטוב, החסד והיהדות השמחה שהכנסת להן לחיים. שינית את חייהם של כל כך הרבה אנשים לטובה. ראיתי את הנסיכים והנסיכות המתוקים שלך, ילדי החמד שלך שהתייתמו. ראיתי את הבן שלך באמצע השבעה דואג שאחד מהמבקרים יניח תפילין, ראיתי את הבת שלך דואגת לאחים הקטנים. ראיתי אותך דרכם.
ראיתי את הנסיכים והנסיכות המתוקים שלך, ילדי החמד שלך שהתייתמו. ראיתי את הבן שלך באמצע השבעה דואג שאחד מהמבקרים יניח תפילין, ראיתי את הבת שלך דואגת לאחים הקטנים. ראיתי אותך דרכם
בחודשיים שבהם נאבקת על חייך, אנשים קיבלו על עצמם החלטות טובות, קיבלו על עצמם לעשות עוד מצוות ולקרוא עוד פרקי תהילים. גם בטרגדיה הזו, האור שלך מאיר. אני מקווה שהאור הזה ימשיך להאיר גם לילדים, וייתן להם כחות.
הניה, אני מקווה שאת יחד עם התינוקת שטרנא המתוקה ז"ל. תתפללו עליי, על כל המשפחה ועל כל עם ישראל מלמעלה. תתפללו שנזכה כבר להשלים את השליחות שלנו. לגאולה האמיתית והשלמה.
בינתיים אני מחכה לתת לך חיבוק חזק, לראות את הקריצה בעינייך ולצחוק ביחד. אוהבת אותך ומתגעגעת המון,
בת דודתך, חני פרידמן
פורסם לראשונה: 15:15, 14.02.23
