מדינת ישראל כשלה בטיפול בעולם חדשים, ומדובר בפספוס היסטורי, לא פחות. המדינה שמכנה את עצמה "קולטת עלייה", לא עושה את העבודה הנדרשת לכך. כאשר בארגון נתיב, למשל, מנסים לבוא לקראת העולים החדשים – יש כאלה שעוד באים אליהם בטענות מגוחכות ושופכים את התינוק עם המים. כך נוצרת מציאות אומללה שמעידה על סדר עדיפויות פגום.
הטענה של חלק מהציבור בארץ, שהעולים מגיעים ארצה כדי לקבל סל קליטה ואז מיד עוזבים אותה, הזויה. אני מכיר היטב את המציאות האמיתית. העולים מרוסיה לא עוזבים סתם ככה. הם נשארים. הנוכחות בארץ היא תנאי הכרחי לשם קבלת סל הקליטה, ואין דרך לקבל כסף אם העולה יצא מהארץ.
יש הצגה מעוותת של הדברים גם לגבי העלייה מרוסיה לישראל במהלך השנה האחרונה, ובצל המלחמה באוקראינה שעוד נמשכת. לפי אחת הטענות, למשל, מביאים אנשים סיעודיים או חולים קשים מנמל התעופה לבתי החולים, רק לשם טיפול סיעודי או כירורגי. טענה זו משוללת כל אחיזה במציאות – הרפואה הפרטית היום ברוסיה ובמזרח אירופה השתפרה מאוד; משפחה שיכולה לשלם עשרות-אלפי דולרים על ליווי לקבלת אזרחות, בטוח לא חיכתה לרגע שבו תקבל טיפול רפואי בארץ, אלא פשוט הלכה ושילמה על טיפול טוב באירופה.
ישנם עולים חדשים שחשוב להם לקבל אזרחות באופן חשאי ואינטימי, ובישראל חושבים שזה דבר פסול מאליו. למה? הסיבה לכך שיש אנשים שחשוב להם לקבל אזרחות באופן חשאי ואינטימי לא נובעת מהיותם "אוליגרכים", אלא מכך שלעיתים עצם הידיעה שמישהו קיבל אזרחות עלולה לסכן את חייו. לפני מספר חודשים התפרסמה ידיעה על כך שאנטולי צ'ובאיס, יועצו לשעבר של ולדימיר פוטין, קיבל אזרחות ישראלית – ואז נחשד שהוא הורעל. כך עלול היה לקרות לקסניה סובצ'ק, שהייתה מועמדת לנשיאות והיא אחת ממובילות דעת הקהל המשמעותיות ביותר היום ברוסיה. הטענה כי מישהו מקבל יחס מועדף מאחר שהוא מרגיש מורם מעם אינה נכונה. המציאות מראה כי ההפך הוא הנכון.
איפה כשלנו
אם אנשים מקבלים אזרחות ועוזבים, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו איפה כשלנו. בתור הבלתי-נגמר למשרד הפנים, כי הבנקים מסרבים בתוקף לפתוח חשבונות או לקבל כספים לגיטימיים וחוקיים? אולי בתור לאולפן, שהוא לשישה חודשים לפחות? איך יישארו כאן עולים שאין באפשרותם להעביר כסף ולהתקיים במדינה כה יקרה? איך אפשר להיות תלוי בין שמיים וארץ? בסוף באים בטענות לאותם עולים שעוזבים, אבל איזו ברירה אחרת יש להם?
אלי נכטמדוע בעידן הגלובלי אנו עדיין רואים בעיה עם עולים שמגיעים לישראל ובסוף מחליטים לחיות במדינה אחרת, או חיים בו-זמנית בשתי מדינות? הם לא לוקחים איתם שום הטבות, והמדינה לא משלמת עליהם דבר אם הם לא נמצאים בארץ. הם לא זכאים לסל קליטה ולא לביטוח לאומי, ועדיין אנו רואים בהם כמי שמנצלים את ישראל. הגיוני יותר לראות בהם שגרירים שלנו, ולהתמקד בכל הטוב שהם יכולים להביא לישראל כשהם מגיעים לנפוש או לחיות כאן, כשהם קונים נדל"ן או עוסקים בפעילות עסקית.
היכולת שלהם לתרום, אפילו מבלי לחיות בישראל, גדולה מאוד – ועדיין מנסים לשכנע אותנו שהם הבעיה. אנו צריכים לחשוב איך לגרום לכל אותם אנשים להישאר כאן, איך להיות אטרקטיביים יותר לעולים. כפי שמים זורמים למקום שבו עמוק יותר, כך אנשים מצביעים ברגליים והולכים למקום שבו יהיה להם טוב יותר.
- אלי נכט הוא נשיא המרכז לסיוע משפטי לעולים חדשים, ומשמש גם כסגן ראש עיריית אשדוד
