הפגישה שלא הייתה עם ראש הממשלה והאם מותר להכות תלמידים? העיתונות החרדית לחג
(צילום: ירון ברנר)
הם לא יקרים כמו האתרוג ולא מקפיצים כמו שמחת הבית השואבה, אבל גיליונות החג המפוארים של העיתונות החרדית הפכו בשנים האחרונות גם הם לאחד הסמלים המובהקים של סוכות. אלפי עמודי תוכן - פרי מחשבה והשקעה של שנה שלמה - הופצו בשבוע שעבר למנויים ולדוכנים, והם עוסקים בכל מה שמעניין את המגזר – מאקטואליה, מגזין ופרויקטים מיוחדים, ועד מוספי סיפורים מקוריים, מתכונים לחג וחוברות לילדים.
שבועון "משפחה" (גילוי נאות: אחי, יהודה נחשוני, הוא מנכ"ל קבוצת התקשורת שלו - ק"נ) שלח נבחרת מכותביו לצאת כל אחד מ"אזור הנוחות" שלו, בדומה ליציאה מן הבית לסוכה, ותחת הכותרת "דירת עראי" הם הלכו לפגוש את הצד הלא מוכר להם בעולם החרדי ומחוצה לו. כך, למשל, אליעזר שולמן, עורך בכיר בעיתון, שם נפשו בכפו, הצטרף לחרדים הקיצוניים המפגינים נגד עבודות הרכבת הקלה בירושלים - וחטף מכות, במבצע עיתונאי הירואי שלא היה מבייש את איתי אנגל.
- האלבום של ynet: נפרדים מהסוכות הכי יפות בארץ ובעולם
כתב נוסף ב"משפחה", ישראל יוסקוביץ', עשה - הפעם באמת - כמעשה איתי אנגל: הוא יצא למסע הרפתקני באזור הלחימה באזרבייג'ן ובגבול איראן, בתיאום עם שלטונות הצבא שם, וחזר עם ראיונות של בכירי ממשל ושל ראש המל"ל המקומי - וללא פגע.
עמיתו, דוד דמן, "התחזה" לח"כ, ובחסות פגרת הכנסת והבלבול בקרב אנשי המשמר נוכח תחלופת כוח האדם התכופה במשכן, בגלל החוק הנורבגי, "השתלט" על אחת הלשכות, "פלש" לאגף הוועדות, "חטף" את פטיש היו"ר והחל לקדם - פה אחד, כמובן - הצעות חוק פרו-חרדיות, תפריט יהודי-מסורתי במזנון הבשרי ואפילו יום חופש בצום גדליה.
"הלכות הכאת תלמידים"
"יתד נאמן" בחר לייחד את המוסף התורני שלו להצדעה ל"מלמדים" (במלעיל, כמובן), הלא הם המורים בתלמודי התורה וב"חיידרים", ואת אחד הפרקים הקדיש ל"הלכות הכאת תלמידים". לאחר הבהרה חד-משמעית כי ענישה גופנית פסולה כיום בכל מקרה, וכי "אין לנסות בבית", מפרט העיתון את (מה שהיה) המותר והאסור בנושא זה: מכה אחת ביום, לאחר התראה, רק לילדים מעל גיל 5, בגפיים התחתונות בלבד – ולא באמצעות שוט.
שבועון "כפר חב"ד" התגייס למאמץ הלאומי לעידוד ההתחסנות מפני נגיף קורונה. בעזרת רבה של המבורג ושליח חב"ד המקומי, הרב שלמה ביסטריצקי, איתר כתב העיתון, מענדי קורטס, מסמכים נדירים מהארכיון הגרמני – פנקסי החיסונים של שניים מאדמו"רי לובביץ' המנוחים, שמהם עולה כי מנהיגי החסידות חוסנו פעמיים נגד מגפת האבעבועות השחורות שפשתה אז והפילה חללים רבים. מוסר השכל: גם כיום יש לתת כתף לפייזר או למודרנה, בלי חשש.
פרויקט נוסף ב"כפר חב"ד", אף הוא של קורטס, הפגיש בין פעיל השמאל, אורי זכי, יו"ר הנהלת מרצ ובן זוגה של השרה להגנת הסביבה מטעם המפלגה, תמר זנדברג - לבין שליח הרבי מלובביץ' לשכונת מגוריו בתל אביב, הצפון הישן, הרב מנחם מענדל הכט, ל"שיחה נינוחה" בין שני קצוות (לכאורה), על מסורת, גאווה יהודית וכמובן תפילין – מפגש שבסיומו הגדיר את עצמו זכי: "שליח השמאל לחב"ד".
למה תמכה ש"ס בקצב
בשבועון "בקהילה" המשיך הפרשן הפוליטי הוותיק, יעקב ריבלין, מסורת שבמסגרתה כתב, ערך ופרסם בשנים האחרונות מוספי נושא בתחום מומחיותו בהיקף כולל של יותר מאלף עמודים. הפעם בחר ריבלין לעסוק ביחסם של החרדים לנשיאי המדינה לדורותיהם, והסביר מדוע כמעט בכל מערכות הבחירות העדיפו מפלגות המגזר דווקא את המועמד הרחוק יותר ממסורת ישראל.
בין היתר, חשף הפרשן החרדי כי החלטת ש"ס בשנת 2000 לתמוך במשה קצב ולהמליכו כנשיא, למרות הבטחה מוקדמת לשמעון פרס כי אנשיה יצביעו עבורו, נבעה מחשש של יו"ר המפלגה דאז, אלי ישי, כי פרס יחון את ידידו אריה דרעי, שריצה אז עונש מאסר על עבירות שוחד, וזה יחזור לפוליטיקה ויערער את מעמדו של ישי בראשות ש"ס ובבית מנהיגה, הרב עובדיה יוסף.
גם כלי התקשורת האלקטרוניים והדיגיטליים לא טמנו את ידיהם בצלחת, והפיקו תכנים ייחודיים ומעניינים לסוכות. תחנת הרדיו "קול חי", למשל, הצליחה להתל במאזיניה בפרומו נאה, כאשר הבטיחה בחשבונותיה ברשתות החברתיות ובפרסומים אחרים, "ריאיון אישי ומרתק עם בנט" בתוספת ההמלצה "אל תפספסו!"
הקהל שנהר למקלטים, אולי כדי לשמוע את דבר ראש הממשלה, לא ממש הצטער לגלות כי באולפן ישב בנט אחר, חיים בַּנט, מהמלחינים הגדולים של המוזיקה החסידית, שחתום על כמה מהקלסיקות הגדולות שלה ואף זכה בפרס אקו"ם לשנת 2012.
אבל עם כל הכבוד לעיתונות החרדית, סוכות זה קודם כל שמחות בית השואבה – וגם הן הפתיעו השנה, ובגדול. על רקע התפרצות הקורונה ואסונות מירון וגבעת זאב, צומצמו בתשע"ב האירועים המרכזיים בחצרות החסידים, גם ללא הגבלות מצד הרשויות, אך סרטונים שתיעדו חגיגות מקומיות ברחבי הארץ והופצו ברשתות (כאן בקטע הווידאו שבראש הכתבה) - מלמדים כי הפיחות בכמות לא השפיע על איכות השמחה, שבמקרים אחדים פרצה גבולות ובנס לא גרמה לאסונות נוספים.
