.1

דבורה הנביאה. השופטת, האמיצה, אדירת הכוח ועם האגו הגדול, בדיוק כמו ששופטת צריכה להיות.
היו כאלה שניסו לגמד אותה, אבל זה לא הצליח להם.
זה אף פעם לא מצליח להם.

2.

איינשטיין אמר פעם, "ביום שבו יעלמו הדבורים, ייוותרו לבני האדם רק ארבע שנים לשרוד על פני כדור הארץ".
אבל הדבורים עדיין איתנו.

3.

הן גם לא יעלמו כל כך מהר. אין להן שום נטייה כזו.

4.

דבורה שפטה את בני ישראל בתקופה קשה. תאמרו: בתנ"ך היו הרבה תקופות קשות.
זה נכון, אבל התקופה ההיא הייתה קשה באופן מיוחד. יבין מלך חצור שלט בבני ישראל ביד רמה, והיה לו שר צבא קטלני בשם סיסרא.
לדבורה נמאס מהמצב, והיא מחליטה לצאת לקרב.
תשאלו: היא הייתה זו שקיבלה את ההחלטה?

5.

ואני אענה: מי אם לא היא?

6.

אמנם שותפה להנהגה היה ברק בן אבינועם, אבל ברק מהסס ומציב לה תנאי מאוד מעניין ליציאה לקרב: "אם תלכי עמי – והלכתי, ואם לא תלכי עמי – לא אלך".
הייתי כותבת כאן, שזה קצת תלותי מצד ברק, אבל לא נעים לי לכתוב דבר כזה על מנהיג בישראל.

7.

והכי מרגיז, שיש פרשנים שהחליטו שדבורה וברק היו נשואים.
זו הדרך הרגילה שלהם להתמודד עם אישה מרשימה כמותה.
היא הייתה חייבת להיות "אשתו של".

8.

פרשנים אחרים החליטו שהכינוי "דבורה אשת אשת לפידות" ניתן לה כי הייתה נשואה לברנש בשם... לפידות.
אז אם זה ככה, איפה הוא, אה? איפה הלפידות הזה?

9.

גם עם מרים הנביאה – אותו סיפור.
הפרשנים החליטו שהיא הייתה נשואה לכלב בן יפונה. הם לא יכלו לשאת את הנביאה אדירת הכוח הזאת שלא חוסה תחת כנפו של מישהו, שלא מנהלת חיי משפחה תקינים.

10.

(אלף אלפי מליוני הבדלות:
כשכותבים את שמי בגוגל, תוצאת החיפוש הראשונה היא "זוגיות"
השנייה: "בן זוג"
השלישית: "רווקה"
הרביעית, תודה ששאלתם, היא "נשות התנ"ך".
החמישית: "ילדים").

11.

דבורה הנביאה שפטה את בני ישראל תחת עץ התומר, והיו מגיעים אליה למשפט מכל רחבי הארץ. אני מדמיינת אותה כמעין בוררת מבריקה וגאונית.
תחשבו איזו בוררת מדהימה היא הייתה צריכה להיות אם היו מגיעים דווקא א ל י ה, אם רצו דווקא א ו ת ה.

12.

כמה נשים כאלו כבר היו אז?

13.

לפני עשרים שנה כמעט שלא היו דתיים בתקשורת (קשה להאמין, אה?)
אורי אורבך, זכרו האהוב לברכה, אמר שהוא יבין שהמהפכה הדתית נחשבת להצלחה, רק ברגע שיהיו עתונאים דתיים בינוניים.
"כרגע, הדתיים המעטים בתקשורת חייבים להיות הכי טובים והכי מבריקים, כדי שיינתן להם מקום. יום יבוא ויגיעו גם העיתונאים הרגילים והבינוניים. זו תהיה ההצלחה שלנו".

14.

דבורה לא הייתה שופטת בינונית. היא הייתה חייבת להיות השופטת הכי מבריקה בשטח.

15.

אחרת היא לא הייתה.

16.

ואני בכלל לא מתפלאת שדווקא בתקופתה ארע מעשה הגבורה של יעל אשת חבר הקיני, שהרגה את סיסרא והצילה את בני ישראל.
ב"שירת דבורה" המהוללת שלה, דבורה שרה את מעשה יעל ופרסמה אותו.

17.

מי יודע כמה מעשי גבורה נשיים ארעו לאורך הדורות, אבל איש לא טרח לספר לנו עליהם?

18.

אבל לדבורה היה הכוח לספר. כי כשדבורה סיפרה - כולם הקשיבו.

19.

ואני אוהבת את זה שהיא לא הייתה ענווה וביישנית הנחבאת אל הכלים. היא מכריזה במפורש בשירת דבורה שלה, שבני ישראל היו בתקופה קשה מאוד, "עד שקמתי דבורה! שקמתי אם בישראל!"
או כמו שנוהגים לומר: מה ששלי – שלי.

20.

זו דבורה הנביאה. מרחפת כפרפר, עוקצת כדבורה, ומשאירה לנו את הדבש והעוקץ.
וזיכרון בהיר של אישה חכמה אחת, שיושבת תחת התומר וצופה אל העתיד.

נשות התנ"ך: