למרות רדיפת הנאצים, שרצחו בשואה את אבי המשפחה – מותג האלכוהול של משפחת שטרן חי וקיים: בפרק זמן של 100 שנה, עשה המותג Stern White Star, של משפחת שטרן, את הדרך הארוכה מעיר קטנה בסלובקיה של שנת 1920 ועד לנס ציונה ב-2022.
תחקיר בעיתון מקומי באוקראינה חושף את הסיפור המשפחתי, שסוגר עכשיו מעגל, באמצעות אריה שטרן – יזם הייטק ומורה דרך ישראלי, שהחליט להחיות את המורשת המשפחתית. בתחילת המאה הקודמת השתקעו מור ורגינה שטרן בעיר אוז'הורוד, שנמצאת כיום בשטח אוקראינה. מור פתח במקום מזקקה, ועם 13 עובדים מקומיים הם ייצרו יינות וליקרים.
בין השאר הם ייצרו רום שנהוג היה להוסיף למשקאות תה, שיכר שזיפים ויין איכותי שאף זכה במדליות בתחרויות. לצד הפעילות העסקית, היו מעורבים בני המשפחה גם בנושאי הקהילה היהודית ובמיזמים חברתיים.
כמו מרבית היהודים במזרח אירופה, החלו גם במשפחת שטרן להרגיש בסוף שנות ה-30 כי רוחות רעות מנשבות, והמצב הפוליטי עומד להחמיר. מור לא רצה לעזוב את עסקיו בעיר ואת כל מה שבנה, אבל הוא החליט לשלוח את בנו, רודולף, למקום בטוח יותר – לימודים באנגליה.
המותג המשיך לחיות באנגליה
בשלב זה התפצלו מסלולי החיים של בני המשפחה בכיוונים שונים לגמרי: רודולף נהנה מהחיים באנגליה החופשית והקדיש את הזמן ללימודיו, בעוד שאר בני המשפחה נתקלו בבעיות הולכות וגוברות לגבי הפעילות העסקית ובכלל.
ב-1938 סופחה העיר להונגריה. מור שטרן התנגד לחוקים האנטי-יהודיים כמיטב יכולתו, וב-1941 אף נעצר בשל כך למשך עשרה ימים. על אופיו של שטרן מעידה גם העובדה שהוא לא התכוון לציית, למסור סתם כך את כל רכושו ולעבור לגור בגטו.
כאשר הודיעו בעיר, באפריל 1944, על העברה כפויה של היהודים למחנה ריכוז ולאחר מכן למקום לא ידוע, מור, יחד עם בני משפחת מיטלמן, ארגן מחבוא במרתף. הוא העביר לשם בסתר מזון משומר, מים, חפצי ערך משפחתיים ובגדים. יום לפני תאריך הגירוש המיועד, שתי המשפחות, 21 איש בסך הכול (כולל תינוק בן 11 חודשים), ננעלו במרתף, שבו הצליחו לשרוד במשך שבועיים.
לאחר שגילו אותם במקרה, הם הועברו לגטו אחר, שהוקם בשטח של בית חרושת לעץ. בית החרושת שכן בסוף רחוב מונקצ'י, במרחק כמה בתים בלבד מבית משפחת שטרן. כשהם הגיעו לגטו, ביקש מור מהקצין הגרמני לאשר לו לחזור לביתו ולקחת משם חפצים. "זה כבר לא הבית שלך", ענה לו הקצין בקרירות. ואכן, מור וילדיו כבר לא חזרו לביתם לעולם.
בני המשפחה נספו
רודולף שטרן עקב אחר ההתרחשויות האיומות מאנגליה. כשנותר שם ללא תמיכה כספית מאביו, הוא עזב את לימודיו והחל לעבוד במכרה פחם, שם עבד קשה לכל אורך מלחמת העולם השנייה. עם תום המלחמה גילה רודולף על מותם של הוריו, שלושת אחיו ואחיינו בן 11 החודשים. עם אלה ששרדו הוא קבע להיפגש בפראג, לשם הגיע עם אשתו הצעירה, סיליה. הוא החליט להמשיך את עסקי אביו, לזכרו.
לאחר המלחמה החלו ילדיו של היזם מור שטרן בחיים חדשים לחלוטין, בכוחות עצמם. חלקם עזבו לארה"ב, חלקם לישראל, ואילו רודולף שטרן החליט לפתח את עסקיו בבריטניה. בתחילה פתח חנות יינות קטנה במזרח לונדון, ולאחר מכן קנה מזקקת וויסקי בסקוטלנד והחל לייצר וויסקי, תוך שימוש בתווית בעיצוב שהיה דומה מאוד לתוויות העסק של אביו.
כיום, וויסקי Stern כבר אינו מיוצר. בשנת 1978 מכר רודולף שטרן את המזקקה, והשקיע את הכסף בתחום הנדל"ן המניב, שגם הוא הפך לעסק משפחתי.
המותג מתגלגל לישראל
קפיצה בזמן ל-2022 מוצאת את אחד מנכדיו של רודולף, אריה שטרן, כשהוא מתגורר בנס ציונה. אחרי שנים שקינן בו הרצון לשמר את המורשת משפחתית, החליט שטרן לחדש את המותג המשפחתי Stern White Star. "אני מייצר בירה שנעשית בשיטה המסורתית, וכך הזיכרון ממשיך לחיות", הוא אומר.
"כנראה לא סתם אני נמשך לעולם האלכוהול, והיה פשוט ברור לי שאני צריך לעשות את זה. אני מרגיש שזה מחבר אותי למשפחה ולמסורת, וזה ניצחון מסוים, אחרי שניסו להשמיד כמעט את כל המשפחה"
שטרן מייצר בירה באופן פרטי כבר שנים רבות, אבל רק בשנים האחרונות ניצת בו הרצון לחדש את המותג המשפחתי – שליווה את המשפחה למעשה במשך שבעה דורות. בינתיים הוא מתמקד בבירה, אבל הוא שואף להתרחב גם לוויסקי בהמשך. לדבריו, "הכרנו בקווים כלליים את הסיפור המשפחתי, אבל את המשמעות של התוויות האלו, של המותג המשפחתי ושל הבקבוקים המקוריים שעשה אבא של סבא שלי, הבנתי רק אחרי שחקרתי לעומק את תולדות המשפחה".
"הסמל בתוויות האלו הוא למעשה הסמל של המשפחה, ממש כמו הדגלים של הבתים ב'משחקי הכס', כי בעבר לא היו למשפחות יהודיות שמות משפחה", הוא מציין. "אני מחדש את ייצור האלכוהול ממש כמו אבות-אבותיי, ואני עושה את זה ממש כמוהם – עם מתכון משפחתי מקורי, וכמובן עם התוויות והסמל של המשפחה".
איך נפלה ההחלטה לחדש את הסמל של המשפחה?
"ברגע שהבנתי שסבא שלי ייצר באנגליה משקאות לזכר אביו שנספה בשואה, וידעתי שיש לי את היכולת ואת הרצון לייצר, זו הייתה סגירת מעגל מושלמת. כנראה שלא סתם אני נמשך לעולם האלכוהול, וזה היה פשוט ברור לי – אני צריך לעשות את זה ולשים על הבקבוקים את הסמל של המשפחה. אני מרגיש שזה מחבר אותי למשפחה ולמסורת, וזה ניצחון מסוים, אחרי שניסו להשמיד כמעט את כל המשפחה".
"היה חשוב לי לייצר בירה שתדבר לכולם. בירה איכותית, קלילה וטעימה", הוא מוסיף. "בגיל 120, כשניפגש כולנו שם למעלה – אבא של סבא שלי וסבא שלי – ישאלו אותי על הסמל המשפחתי, ואני אוכל להגיד בלב שלם: עשיתי את זה, המשכתי את המותג".
