שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB), לשעבר הקג"ב, פרסם לרגל יום השואה הבינלאומי 11 מסמכים סודיים על רצח יהודים בשטחי ברית המועצות לשעבר במלחמת העולם השנייה. המסמכים האלה היו קבורים בארכיונים של הרוסים 82 שנה ומפורסמים רק כעת כדי לחשוף את חלקה של ברה"מ לשעבר בשחרור אושוויץ, וגם את חלקם של הלאומנים האוקראינים ברצח יהודים בשירות הנאצים.
ה-FSB כותב בדברי ההקדמה להצגת המסמכים כי סוכנויות הביטחון הרוסיות הופקדו על איסוף עדויות תיעודיות על הזוועות הנאציות נגד אזרחים ושבויי מלחמה סובייטים בשטח הכבוש הזמני של ברית המועצות. עדויות אלה הגיעו מהמחלקות המיוחדות של ה-NKVD – הגוף המרכזי לענייני ביטחון ושיטור של ברית המועצות והגוף העיקרי שעסק בריגול פנים – וכן מיחידות של הצבא האדום, מיחידות פרטיזנים, מחקירות של שבויי מלחמה גרמנים ומשתפי פעולה וכן מתפיסת מסמכים.
ב-6 בדצמבר 1942 שלח ה-NKVD מסמכים לגוף שאחראי על יחסי החוץ (NKID) בברית המועצות ובו מידע על "הזוועות הגרמניות נגד האוכלוסייה היהודית בשטח ברית המועצות שנכבשה זמנית על ידי האויב".
כך, למשל, נכתב במסמך: "הוצאתם להורג של יהודים בפאודוסיה (עיר נמל על שפת הים השחור, בחוף הדרום-מזרחי של חצי האי קרים) לוותה בבריונות ובעינויים חסרי תקדים. בשדה שאליו נלקחו היהודים למוות ביריות, כולם הופשטו, כולל תינוקות, וכך עירומים המתינו בקור, בזמן סופת שלגים, לתורם להיהרג. היהודים נאלצו לשכב בתחתית התעלה, אחר כך ירו בהם במקלעים, מכוסים בשכבת אדמה, שעליה הונחה שורה חדשה של אנשים חיים, עירומים, משוגעים מאימה, והם נורו שוב. כל הילדים, בשטח, מול הוריהם, הורעלו מרעל שנתן להם רופא בית החולים איבינסקו".
המסמך מתייחס לכך שהנאצים יצרו "משטרת עזר" של לאומנים מקומיים שהפכה למבצעת ישירה של פשעי דמים: "ב-26–27 באוגוסט 1942, ביישובים רבים במערב אוקראינה, ארגן הגסטפו, בהשתתפותם הפעילה של לאומנים אוקראינים, הפעיל טרור המוני, שבעקבותיו הושמדה כמעט כל האוכלוסייה היהודית. יתרה מכך, מתועד כי לפני תחילתו של הטבח העקוב מדם הזה, הגסטפו הגדיל את שכר השוטרים: עד 1,600 לשוטר עם משפחה ועד 800 Karbovanets (מטבע אוקראיני באותם הימים) לרווק לחודש.
המסמך ציין את השתתפותם בפשעים המוניים של משתפי פעולה נאצים מקרב לאומנים ובוגדים מקומיים: "מיד לאחר כיבוש לטביה על ידי חיילים גרמנים, ביולי 1941, בריגה נורו 60 אלף מהאוכלוסייה היהודית. משפחות שלמות נורו, ללא קשר לגיל. ילדים נקרעו מידי אימותיהם ומיד נהרגו לנגד עיניהן או הושלכו חיים לבורות שהוכנו מראש".
כל היהודים נורו, מלבד שישה
בעיר לודז'ה בלטביה כמעט כל היהודים נורו. נותרו רק שישה יהודים, ששימשו את הגרמנים כמומחים במלאכות מסוימות. הוצאות המוניות להורג של יהודים התרחשו גם בליבאו ובערים אחרות בלטביה. ההוצאות להורג בוצעו על ידי חברי הארגון הצבאי-פשיסטי Aizsargi, והגרמנים תיעדו את המעשים הללו כ"מעשי גמול של העם הלטבי". המסמך מציין כי האוכלוסייה האזרחית זעמה על הזוועות הנאציות נגד האוכלוסייה היהודית: "האוכלוסייה שנאה את הגרמנים על זוועות כאלה. היו הרבה מקרים במינסק כשאנשים ישבו והשתגעו כשראו את היחס של הגרמנים ליהודים ולאסירים שלנו, בהם ירו בכמויות ממש ברחובות".
המידע שהתקבל איפשר להתחקות אחר הטקטיקה של הכובשים, שביקשו לעורר שנאת יהודים בקרב האוכלוסייה המקומית. לדוגמה, לאחר פיצוץ משרדו של המפקד הגרמני בספטמבר 1941, החלו שריפות בקייב. הממשל הגרמני הטיל את האחריות לכך על היהודים: "לאחר השריפה החלו הגרמנים להפיץ שמועות והכריזו רשמית בעיתון כי אשמים בפיצוצים ובשריפות הם יהודים. ב-28 בספטמבר 1941 פורסמו ברחבי העיר מודעות על הופעתה של כלל האוכלוסייה היהודית בבית העלמין לוקיאנובסקו ב-29 בספטמבר, בשעה 8 בבוקר. האוכלוסייה היהודית כולה, הרוב המכריע של זקנים, נשים וילדים, הגיעה למקום ההתכנסות המיועד, שם נורו כולם. כך נורו בקייב עד 30 אלף יהודים".
במסמך יש תיאור זוועה כיצד הגרמנים הוציאו להורג את היהודים וגם אוקראינים שעזרו ליהודים לשאת את הרכוש שלהם (תמורת תשלום) ולא עזרו תחנוניהם שהם לא יהודים. לאחר ההוצאות להורג בבור ההריגה, יש תיאור מזעזע של ילד בן 12 שקם והתחיל לצרוח שהוא לא יהודי אלא אוקראיני. הילד הסיר מהעיניים שלו את החול וכל הפנים שלו היו מלאות דם. באותו זמן התנפל עליו חייל גרמני, ירה בו כדור בעין והרג אותו.
בין המסמכים, מכתב של חייל לטבי שנלחם לצד הנאצים באיזור לנינגרד ובו הוא כותב בהומור כיצד הרג 320 יהודים. "דגדגתי יהודים ובשביל הזיכרון שלי השכבתי 320 מהם. היינו קבוצה של שמונה חיילים וגרמנו 'אושר' ליהודים", כתב החייל והוסיף: "כולנו ירינו ברובים. הירי היה מצוין".
בגטו מינסק הושמדו לא רק אזרחים סובייטים בני לאום יהודי, אלא גם יהודים ממדינות אחרות באירופה: "לפי נתונים מ-27 במרץ 1942 בעיר מינסק הסיעו טור של יהודים לעבודה, חלקם לבושים בסמרטוטים. המראה שלהם היה נורא. ביניהם היו הרבה נערות צעירות וגברים זקנים, שגררו רגליים, נפלו מחולשה. השומרים העיפו אותם. לכולם היו כוכבים צהובים בעלי שש קצוות עם המילים 'יהודי' תפורות על החזה והגב".
לטענת התושבים המקומיים, היו אלה יהודים מהמבורג, שהובאו למינסק בכמות של 75 אלף איש, ונותרו בחיים כ-15 אלף מהם, שכן "בתקופה זו כבר היו שלושה פוגרומים שאורגנו על ידי הגרמנים והליטאים".
מספרי היהודים שנרצחו בכל עיר
המסמכים כוללים פירוט מצמרר של מספרי היהודים שנרצחו בעשרות ערים וכמה מהם הצליחו לברוח. כך למשל ב-9 באוגוסט 1942 בעיר וורושילובסק הודיעו ליהודים שהם צריכים להגיע עם 30 ק"ג דברי ערך ואוכל לשלושה ימים. ב-12 באוגוסט הגיעו 700 יהודים וכולם נרצחו. הדברים שהביאו הועברו לגרמניה. בעיר קיסלובודסק רצחו 1,500 יהודים ובעיר פטיגורסק 3,000 יהודים. הנאצים בעזרת ראש הקהילה היהודית קיבצו את כל היהודים בעיר קרסנודר, הוציאו אותם להורג וקברו את גופותיהם באדמה. ברוקיתנו אספו 1,600 יהודים וחילקו אותם בשורות של שישה אנשים. שוטרים התחילו לירות בנשים. יהודים התחילו לצעוק ולברוח. השוטרים התחילו לרדוף אחרי היהודים ברחובות וירו לכל עבר, כשהם פוגעים גם באוקראינים ובפולנים. בסך הכול נהרגו 2,400 איש.
בן לניצולי שואה: "בשם משפחות ניצולי השואה אני דורש מהנשיא פוטין לפרסם את כל מסמכים על רצח יהודים על ידי נאצים. זה יכול לא רק לעזור למחקר אלא גם לעזור להרבה משפחות לגלות מה קרה לבני משפחתם. אמא כל חייה חיפשה את אחיה אלי ולא הצליחה לקבל תשובה מה קרה לו"
במסמכים נכתב כי פולנים ואוקראינים שהסתירו יהודים נרצחו יחד עם יהודים. לדוגמה בעיר לודביפול רצחו חמש משפחות פולניות. בעיר מריופול רצחו 10,000 יהודים, מהם 3,000 ילדים. ב-27 בדצמבר 1941 באזור ברגינסקי במחוז סומא, גרמנים רצחו 350 יהודים, מהם 120 נקברו כשהיו בחיים. במחוז דניפרופטרובסק דרשו מיהודים שנשארו בחיים לשלם קנס של 30 מיליון רובל. הם לא הצליחו לאסוף את הכסף, והרגו את כולם.
הפעיל החברתי אלכס טנצר, בן של ניצולי שואה, אמר: "כל שנה ביום השואה הבינלאומי רוסיה מפרסמת מסמכים סודיים על רצח יהודים בשטח ברית המועצות לשעבר במלחמת עולם השנייה. גם השנה פרסמו מסמכים מארכיון שהיו קבורים שם במשך 82 שנה. בשם משפחות ניצולי שואה אני דורש מהנשיא פוטין לפרסם את כל מסמכים על רצח יהודים על ידי נאצים. זה יכול לא רק לעזור למחקר אלא גם לעזור להרבה משפחות לגלות מה קרה לבני משפחתם. אמא שלי כל חייה חיפשה את אחיה אלי ולא הצליחה לקבל תשובה מה קרה לו. לא ייתכן שעדיין שומרים בסודיות פרטים על הזוועות של הנאצים ומנצלים פרסומים לצרכים פוליטיים".
